המפלגה הקומוניסטית של צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הוספת קישור למרקסיזם |
||
שורה 57:
[[קובץ:Marie-George Buffet2005.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[מארי-ז'ורז' בופה]], 2005]]
[[קובץ:Manifestation contre la réforme des retraites, Paris 16 octobre 2010 - Rue du Faubourg Saint-Antoine (2).jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[פייר לורן]] ו[[ז'אן לוק מלנשון]], 2010]]
יו"ר המפלגה החדש, [[רובר הו]] (Robert Hue), פרסם ספר פרוגרמטי בשם ''Communisme : la mutation'' ("קומוניזם: השינוי") בו תקף את ברית המועצות על רדיפותיה את ה[[אינדיבידואליזם]] וה[[דמוקרטיה]] והפניית העורף שלה ל[[זכויות האדם]]{{הערה|[http://www.liberation.fr/france/1995/11/13/une-mutation-de-l-identite-communisterobert-hue-secretaire-national-du-pcf-insiste-sur-le-cote-const_149891 «Une mutation de l'identité communiste»Robert Hue, secrétaire national du PCF, insiste sur le côté «constructif» de son parti .]}}. תחת הנהגתו עברה המפלגה תהליך שנקרא בעקבות ספרו "המוטציה" (''la mutation'') או השינוי. השינוי כלל ארגון מחדש של המפלגה, נסיגה מן
בופה אימצה קו של הפרדות מן הברית עם המפלגה הסוציאליסטית ופיתוח זהות מובחנת, תוך הובלה והשתתפות ביוזמות חברתיות, אנטי-קפיטליסטיות ויוזמות [[אנטי-גלובליזציה]]. בפרט הובילה המפלגה את ההתנגדות למדיניות הליברלית של [[האיחוד האירופי]] ואת הגוש ה[[אירוסקפטיות|אירוסקפטי]] השמאלי. עמדה שזיכתה את המפלגה בפופולריות בחוגים מסוימים. ב-[[2005]] גינתה בופה בחריפות את תגובתה האלימה וההיסטרית של ממשלת [[דומיניק דה וילפן]] ל[[המהומות בצרפת (2005)|מהומות אוקטובר-נובמבר]] ואת המדיניות המפלה נגד [[הגירה|מהגרים]] שהובילה למהומות. בפרט יצאה נגד שר הפנים [[ניקולא סרקוזי]], שהיה סמן ימני ביחס למהומות וכינה את בני הנוער המתפרעים "חלאות" (''racaille''). על אף העידוד ששאבה בופה מן הציבור הכללי, נקלעה המפלגה למשבר פנימי בין מרקסיסטים "מסורתיים" שעדיין היוו בה כוח חשוב לבין גורמים רדיקליים שביקשו לראות חזית שמאל מאוחדת וגדולה, משמאל למפלגה הסוציאליסטית, שהמפלגה הקומוניסטית ההיסטורית תהפוך לחלק ממנה. בבחירות [[2007]] התרסקה המפלגה עם 4.3% בלבד מהבוחרים ו-15 מושבים. על מנת לשרוד חברה המפלגה ל[[מפלגת הירוקים של צרפת|ירוקים]] ולרסיסי מפלגות שמאל רדיקליות ליצירת גוש השמאל הדמוקרטי והרפובליקאי (Gauche démocrate et républicaine, GDR). עם זאת המשיכה המפלגה לשמר את כוחה ואף להגדילו במעט בבחירות המוניציפליות. בבחירות [[2009]] לפרלמנט האירופי רצה המפלגה כחלק מגוף חדש, [[חזית השמאל (צרפת)|חזית השמאל]] (Front de gauche) לצד [[מפלגת השמאל (צרפת)|מפלגת השמאל]] של [[ז'אן לוק מלנשון]]. בכל הבחירות מאז, כולל הבחירות הפרלמנטריות של [[2012]] התמודדה המפלגה כחלק מגוף זה, שזכה לתמיכה 6.9% מהמצביעים ול-10 מושבים, 7 מתוכם לקומוניסטים. קר ב-[[2013]] הוסר סמל [[הפטיש והמגל]] מכרטיסי החבר של חברי המפלגה{{הערה|[http://www.theguardian.com/world/2013/feb/10/french-communist-party-hammer-and-sickle French Communist party says adieu to the hammer and sickle], [[גארדיאן]], 10 בפברואר 2013}}.
| |||