קולקס – הבדלי גרסאות

'''קולקס''' ([[שם מדעי]]: ''Colocasia'') הוא [[סוג (טקסונומיה)|סוג]] צמחים ב[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] ה[[לופיים|לופיים.]] המינים גדלים בר במרכז ובמזרח אסיה הטרופית ומתאפיינים בעלים גדולים ובפקעות שורש. מינים אחדים משמשים כצמחי מאכל חשובים ביותר הקרויים "'''טארו"''' (Taro),<ref>https://en.wikipedia.org/wiki/Taro</ref> ומגודלים כיום בכל רחבי הארצות הטרופיות בעולם, לשימוש בפקעותיהם עתירות העמילן.

המין '''קולקס הקדמונים''' (''Colocasia esculenta''<ref><nowiki>http://www.plantsoftheworldonline.org/taxon/<nowiki>urn:lsid:ipni.org:names:1170772-2</nowiki>. Retrieved: July 2019.<br /></ref>'';'' שם נרדף: C. antiquorum),<ref>בעת החדשה, נקבע השם '''קולקס''' (בסתם), כשם פרטי לגידול התרבותי (אוירבך והאזרחי, "ילקוט הצמחים" תר"ץ;  ועד הלשון, "מילון למונחי המטבח" תרצ"ח).    

במגדירי הצמחים, שבהם חודשו שמות עבריים בגישת שיקוף השמות הבינארים המדעיים, הוסף לשם זה 'תואר מין'.   ההיקרות הראשונה של התואר '''הקדמונים''' (תרגום נאה מלטינית של '''antiquorum'''), היא כנראה: "צמחי התרבות של ישראל" (זהרי ופאהן, 1957). בפרסומים נוספים בעברית הוצגו למין גם השמות: קולקס תרבותי, ק' נאכל. למרות עדכונו של השם המדעי (''C.'' ''esculenta'') לצמח הקרוי בעברית '''קולקס''', ראוי לא לשנות את תואר המין העברי - ''''הקדמונים',''' שכבר התקבע בספרות.</ref>, הקרוי בשפות רבות '''טארו''', הוא גידול חקלאי נפוץ ובעל ערך כלכלי רב. המין נחשב לאחד מגידולי ה[[תרבות]] הקדומים ביותר בתחום מזרח אסיה הטרופית, שם תורבת כנראה עוד קודם לצמח האורז. כיום הוא מגודל למאכל בארצות טרופיות בכל רחבי העולם.<ref>Chaïr H., et all. 2016. Genetic Diversification and Dispersal of Taro (Colocasia esculenta (L.) Schott). PLoS One. 2016; 11(6): e0157712.[https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4912093/]</ref> היקף הגידול העולמי בשנת 2014 היה 10.2 מיליון טון פקעות.

בארץ ישראל, גודל המין כצמח מאכל כבר בתקופה הרומית, והוא נזכר במשנה (מעשרות ה, ח - '''קרקס'''), בתוספתא ובתלמוד הירושלמי ('''קלקס''', '''קולקס''', '''קולקוסיא'''). ב[[ימי הביניים]] היה גידול מקובל מאוד בארצות האיסלם,<ref>תפוח האדמה (שמוצאו מהרי האנדים בדרום אמריקה) הובא לאירופה במהלך המאה ה-16, ורק במאה ה-18 התפשט גידולו ליתר ארצות העולם הישן. עד אז היה הקולקס (טארו) גידול השורש העמילני היחיד כמעט בארצות המזרח התיכון. </ref> ומאז ועד ראשית המאה ה-20 הוא גודל לאכילה באופן מקומי ונדיר גם במקומות חמים ועתירי מים בארץ ישראל,<ref>[http://www.kotar.co.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=8374279&nTocEntryID=8561367 קולקס הקדמונים], [[זהר, עמר]]ע. (תש"ס, 2000). "גידולי ארץ ישראל בימי הביניים"', עמ' 294-293. ושם גם מקורות ברורים על גידולו בעמק הירדן ובקעת כנרות (הע'ור) ובדרום מישור החוף.</ref> במישור החוף ובבקעת הירדן (מאזור הכנרת ועד שטחי הגידול שבקרבת המעיינות המתוקים באזור ים המלח<ref>קוריוז הוא, אירוע הימצאותו בנחל דוד בעין גדי בשנות ה-50 [https://sharonambar.com/2017/05/05/%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A7%D7%A1-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%93%D7%99/]. הצמח גדל בראשית המאה ה-20 בוואדי קלט, ונראה כי גודל בתחומים שופעי מים באזור יריחו.</ref>). כיום הוא משמש כצמח נוי בגנים מוצלים ומושקים בתחומים חמים של הארץ.

עלי הקולקס הם כנראה המקור לעלי ענק המצויים בפסיפסים מ[[התקופה הביזנטית]], שבהם הם מוצגים כמצע צמחי (כדוגמת עלה בננה) להגשת מזון לאכילה. כמעט תמיד מתואר העלה הגדול כשעל פניו פירות קיץ שונים. כך בפסיפס מ[[אנטיוכיה]] שבסוריה, מכנסיית השליחים במידבא בירדן, ובישראל: בפסיפס שבשרידי המנזר העתיק בגן הלאומי כורסי ליד הכנרת, ובקפלת קבורה נוצרית שבתלש"אל איצטבאחמאם" ליד תל אצטבא בבית שאן.<ref>אביטל ענת, ע. (2014), '[http://anattour.co.il/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%9F/ הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל', '''כרך הקורפוס''', חיבור לשם קבלת תואר דוקטור], אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן. עמ' 109-108, 144-142.</ref>

'''בפסיפס מבית שאן''' מוצג בחור המסמל את חודש יולי (נרשם ביוונית בפסיפס), ובידו עלה גדולענק בצורת לב מחודד, ועליו פירות.<ref>אביטל, הנ"ל: עמ' 109-108, איור 244.</ref> גודל העלה בפסיפס הוא '''כשליש מגודל גוף העלם''' הנושא אותו.  משילובשילוב נדיר ויוצא דופן זה (בחור-עלה-חודש), ניתןמאפשר לזהות בבירור את המידות הטבעיות של העלה ולשייך אל עונת הגידול, ובכך לזהות כמעט ללא ספק, כי מדובר בעלה הגדול של הקולקס. גם שיוךהשיוך לחודש יולי מתאים כאן מאוד  – זוהי התקופה החמה ביותר במהלך השנה, ובישראל מצוי בה הקולקס בשיא צימוח עליו.

שני האתרים (בית-שאן וכורסי) מתאימים גם מבחינת תנאי בית הגידול - ריבוי מים, ומיקום גיאוגרפיגאוגרפי בתחומים יותר חמים של הארץ. עדויות אלה מורות בסבירות גבוהה על אתרי גידול קולקס בשלהי בתקופה הביזנטית בישראל, בסביבות הכנרת ועמק בית שאן.