גאווה (להט"ב) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למערב אירופה |
מ הוספת קישור לסוציאליזם |
||
שורה 30:
עם התפתחות ענפי ה[[פסיכולוגיה]] וה[[פסיכיאטריה]] ב[[Fin de siècle|סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20]] התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים [[פושע]]ים, החלו לראות בהם לוקים ב[[מחלות נפש|מחלת נפש]] ונעשו ניסיונות לפתח טיפולים כדי לרפאם - [[טיפול המרה|טיפולי המרה]]. שתי הגישות, זו הרואה בהומוסקסואליות פשע וזו הרואה בהומוסקסואליות [[מחלה]], התקיימו זו בצד זו במדינות מערביות עד [[שנות ה-70 של המאה ה-20]]. גם היחס ל[[טרנסג'נדר|טרנסג'נדריות]] בתקופה זו הייתה כאל [[מחלת נפש]].{{הערה|שם=בלוגס-חיים|1=[https://blogs.scientificamerican.com/guest-blog/a-history-of-transgender-health-care/]}} ההמשגה של הזהות הטרנסג'נדית כהפרעה נפשית, תרמה למעמד המשפטי בעייתי של טרנסג'נדרים, להפרת [[זכויות אדם]] שלהם, וליצירת חסמים לטיפול רפואי הולם.{{הערה|שם=lancet2016|Robles, R, Fresán, A, Vega‐Ramírez, H et al. [https://www.thelancet.com/journals/lanpsy/article/PIIS2215-0366(16)30165-1/fulltext Removing transgender identity from the classification of mental disorders: a Mexican field study for ICD‐11.], Lancet Psychiatry 2016; 3: 850‐ 9.}}
[[קובץ:Magnus Hirschfeld 1929.jpg|ממוזער|[[מגנוס הירשפלד]], אחד החלוצים בקידום זכויות להט"ב וחקר המיניות]]
על רקע אווירה ליברלית, ותמיכה באידאולוגיות חדשות יחסית כמו [[סוציאליזם]], אנרכיזם וסוציאל-דמוקרטיה, לקראת סוף המאה ה-19, צמחו במרכזים העירוניים בגרמניה ארגונים למען להט"בים. בשנת [[1896]] פורסם ב[[ברלין]] המגזין הגרמני [[Der Eigene]], שהיה העיתון הראשון בעולם שפנה להומוסקסואלים. ההערכות הן שבשיאו הופץ המגזין בכ-1,500 עותקים, אך המספר המדויק אינו ידוע. העיתון המשיך לפעול עד 1932. ב-14 או ב-15 במאי [[1897]], הוקמה בברלין [[הוועדה המדעית-הומניטרית]] - ארגון שנוסד במטרה לנהל מערכה שתביא להכרה חברתית בלסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) ולפעול נגד אפלייתם בחוק. הארגון היה הראשון מסוגו בהיסטוריה. בשיא פעילותה היו חברים בוועדה כ-500 איש, ושלוחות שלה פעלו בכ-25 ערים ברחבי גרמניה, אוסטריה והולנד. מייסד הארגון היה [[מגנוס הירשפלד]], רופא וסקסולוג יהודי-גרמני ואחד מחלוצי התנועה למען זכויות להט"ב. בתחילה התמקדה הוועדה ב[[סעיף 175]] לחוק העונשין הגרמני, אשר אסר על יחסים אינטימיים בין גברים. הוועדה סייעה לגברים אשר הועמדו לדין בגין הסעיף, וקיימה הרצאות ציבוריות בנושא. בנוסף, עסקה הוועדה באיסוף חתימות ל[[עצומה]] הקוראת לביטולו של החוק, שעליה חתמו בין היתר [[לב טולסטוי]], [[ריינר מריה רילקה]], [[אלברט איינשטיין]], [[הרמן הסה]] ו[[תומאס מאן]]. העצומה הוגשה ל[[הפרלמנט הגרמני|פרלמנט הגרמני]] ב-[[1898]], [[1922]] וב-[[1925]], אך נכשלה ולא זכתה לתמיכת הפרלמנט. הוועדה התפזרה בשנת 1933, לאחר הרס [[המכון לסקסולוגיה]], שממנו פעלה הוועדה, בידי [[המפלגה הנאצית]].
בשנת 1932, [[הרפובליקה הפולנית השנייה]] הפכה למדינה הראשונה באירופה שביטלה כליל את האיסור על פעילות הומוסקסואלית. אחריה עשו זאת [[דנמרק]] בשנת 1933, [[איסלנד]] בשנת 1940, שווייץ בשנת 1942 ושוודיה בשנת 1944. בשנת 1917 ביטלה המפלגה הקומוניסטית ב[[ברית המועצות]] את חוקי הצאר ובתוך כך ביטלה גם את החוקים נגד יחסים חד-מיניים. עם זאת הדבר לא לווה בשינוי דעות קדומות ביחס לנושא, והוגבל לרוסיה ואוקראינה. בשנת 1933 החזיר יוזף סטאלין את החוק הפלילי נגד פעילות הומוסקסואלית.
| |||