הבדלים בין גרסאות בדף "אלוהים (יהדות)"

מ
הוספת קישור ליאיר לורברבוים
מ (הפעיל הגנה על הדף "אלוהים (יהדות)": השחתות רבות ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
מ (הוספת קישור ליאיר לורברבוים)
את הדוגמאות הללו פירשו [[ביקורת המקרא|חוקרי מקרא]] חילונים כמעידים שמחברי הפרשיות הללו תפסו את אלוהים כמונע על ידי רגשות מורכבים וכבעל גוף, הדומה לגוף של בני אדם, וניתן לראות אותו ולשמוע אותו. מאידך, פרשנים מסורתיים פירשו דוגמאות אלו ואחרות כאמורות על דרך משל, שנועד להביע רעיונות מופשטים בלשון בני האדם. כך כתב ה[[רמב"ם]]{{הערה|שם=מו'|ב[[מורה הנבוכים]] [http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_46.htm חלק א' פרק מו']}} שמאחר ותכלית התורה להדריך את ההמון שהאל קיים, נוכח, יודע, יכול ופועל, אין מנוס מתיאורו במושגים גופניים, שהם היחידים הממשיים בתפיסה הראשונית של האדם. גוף זה כולל את האיברים המשמשים לפעולות המיוחסות לאל ואת תכונות הנפש המובילות לביצוע הפעולות, אך נעדרים ממנו איברים שרק תומכים בפעולות כגון [[כתף]] או רק מקיימים את הגוף עצמו או את המין. לדברי הרמב"ם{{הערה|שם [http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_47.htm פרק מז']}}, השגתו של אלוהים אינה מובעת באמצעות חושי המישוש והטעם מאחר שבדמיון האנושי התקבע שהאל אינו נוגע בגוף כלשהו, אלא דווקא באמצעות חושי הראייה השמיעה והריח המאפשרים ידיעה מרחוק. באופן דומה מיוחסת לאל [[מחשבה]] ו[[תבונה]] הנתפסות כמעלה, אך לא [[דמיון]] הנתפס כחיסרון.
 
בדומה להשקפת המקרא עצמו לגבי האל, גם השקפתם של חז"ל לגביו שנויה במחלוקת. כאמור לעיל, [[תרגום אונקלוס]] מרחיק מהאל תיאורים [[הגשמה|מגשימים]]. במדרש [[בראשית רבה]] כתבו חז"ל: {{ציטוטון|גדול כוחן של נביאים שמדמין את הצורה ליוצרה שנאמר [...] "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם"}} (יחזקאל א', 26) על לשון "גדול כוחן" כתב הרמב"ם{{הערה|שם=מו'}} שהיא תמיד משמשת את חז"ל לתיאור מעשה שנתפס בחומרה{{הערה|כגון: {{ציטוטון|ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה. אמר ר' פלוני כמה רב גובריה (רב כוחו) דעביד ביחידאה!}}}}. על סמך זאת כתב שחז"ל שללו את ההגשמה. את המשלת האל למלך בשר ודם ושאר פירושיהם ה[[האנשה|מאנישים]], ייחס הרמב"ם לכך שההגשמה כלל לא עלתה על דעתם כגורם מבלבל. לעומת זאת, לדברי פרופ' [[יאיר לורברבוים]], הפרשנות לפסוקי התורה לפיה האנשת אלוהים היא בדרך "דיברה תורה בלשון בני אדם" היא פרשנות מאוחרת יחסית, שלא הייתה רווחת בימי [[חז"ל]] שבהם התייחסו לפסוקים בהתבסס על דרך הפשט{{הערה|יאיר לורברבוים, צלם אלוהים: הלכה ואגדה, הוצאת שוקן, 2004.}}.
 
ב[[ימי הביניים]] נאבקו הוגי דעות יהודים נגד תפיסות עולם שראו בהן [[גשמיות|הגשמת]] האל. אך הקפדה על הרחקת ההגשמה החלה עוד קודם לכן ובוטאה כבר ב[[תרגום אונקלוס|תרגומו של אונקלוס]], בו מוקפד לתרגם את כל הביטויים המגשימים, לכאורה, את האל באופן שיהיה מובן שאין הגשמה בפסוקים, אלא מדובר במשלים בלבד. לדוגמה: ב[[פרשת בלק]] נכתב: