שמירת נגיעה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 14:
=== פנויות ===
בשונה מקרובות ומ[[אשת איש]], מעיקר הדין, אישה פנויה טהורה אינה ערוה על גבר. ולפיכך מגע תאוותני בין השנים אינו אסור כשלעצמו, אלא רק מכוח תוצאותיו האפשריות, כגון [[הרהור עבירה|הרהורי עבירה]] ו[[קרי לילה]]{{הערה|כפי שדורשת הגמרא (עבודה זרה כ:): "שלא תהרהר ביום ותבא לידי טומאה בלילה", וראו גם בתשובת הרב [[משה פיינשטיין]], שו"ת אגרות משה חלק אבן העזר סימן ס'.}}.
עם זאת, בימינו כמעט כל הנשים הפנויות הבוגרות אינן טובלות ונחשבות ל[[נידה|נידות]], והיות ויחסי אישות עם נידה אסורים גם כן באיסור כרת, ישנו איסור קריבה ונגיעה גם כלפי פנויה שהיא נידה. מאז חורבן ה[[מקדש]] ולאור היעדרו של [[אפר פרה אדומה]] פחת הצורך ב[[טהרה]] ליומיום, מה שהביא לכך שבשונה מנשים נשואות שטובלות לטהרתן לבעליהן, נשים שאינן נשואות אינן טובלות. אף על פי שהיהדות מעודדת את הטהרה עצמה גם ללא צורך טכני, כאשר אין צורך שכזה פוחתת המוטיבציה להיטהר, ולכן הפסיקו הנשים לטבול. ובנוסף לכך בדורו של הריב"ש לפני כ-700 שנה ראו החכמים שיש צורך לתקן שנשים פנויות לא יטבלו, כדי שלא יחשבו שלאחר הטבילה אין איסור של תשמיש איתה, או שיחשבו שמפני שהאיסור קל יותר, יקלו בו ראש
מכך נובע שבפועל רוב הנשים הבוגרות נכללות באחת משתי הקטגוריות האוסרות קריבה: לפני נישואיהן - נידה, לאחר נישואיהן - אשת איש (עבור כל אחד חוץ מהאיש). עם זאת, ישנן היוצאות מכלל זה, ובהן נשים פנויות הטובלות (כגון על מנת לעלות להר הבית), או כלות הטובלות לקראת חתונתן.
ברוח זו הנחה [[הרב הראשי לישראל]], [[יונה מצגר]] את רבני הערים להקפיד על תקנת הראשונים ולמנוע מפנויות לטבול במקווה
== ראו גם ==
|