יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות

הצבא הרומאי העיקרי המשיך לכוון קטסיפון, שהעיר הייתהשהייתה ממוקמת על גדת ה[[חידקל]], כ-32 [[קילומטר]]ים דרומית-מזרחית ל[[בגדאד]],. למרות הצורך במהלך מהיר, על מנת למנועשימנע מהסאסאנים אפשרות ליצבלייצב הגנה אפקטיבית, התקדמות הצבא הרומאי הייתה איטית. הצמידות לצי ספינות האספקה קשרה את הרומאים למהלךלנתיב לאורך גדת נהר הפרת, ובעקבות כך כל [[מבצר]] בדרך הפך למכשול שיש להתגבר עליו, - במשא ומתן אם אפשר או במצור אם אין ברירה - ויחידות צבא סאסאניות וכוחות מקרב בעלי בריתן ה[[סרצנים]], שהיו בעמדות הגנה על הדרכים לקטסיפון, תקפו בטקטיקות של פגע-וברח את גדודי הסיור ויחידות החוד של הצבא הרומאי. הבעיות הלכו והחריפו ככל שהרומאים נכנסו עמוק יותר לתוך ה[[הינטרלנד]] של קטסיפון בין הפרת לחידקל, שתעלותש[[תעלת השקיה|תעלות ההשקיה]] שחצו אותו הוצפו על ידי הסאסאנים. בהגיע הרומאים אל מול חומות קטסיפון התברר כי יוליאנוס לא גיבש אסטרטגיה לכיבוש העיר וערך מועצת מלחמה עם קציניו ובסיכומה הרומאים החליטו לנטוש את התוכנית לכיבוש קטסיפון, להשמיד את צי האספקה ולצאת למסע בצמוד לגדות החידקל, אולי על מנת לחבור לזרוע השנייה של הצבא הרומאי. עם שריפת הספינות וללא מטרה ברורה הפך הצבא הרומאי מכוח תוקף ואגרסיבי לצבא בתחושה של נסיגה בתוך שטח עוין. הסיבה לשינוי כוון זה לא ברורה לחלוטין,. בחלק מהמחקרים עולה ההשערה כי מול חומות קטסיפון התברר כי בהיעדר ציוד ללוחמתל[[לוחמת מצור]] אין אפשרות מעשית לכבוש את העיר,{{הערה|1=David potter Emperors of Rome: The Story of Imperial Rome from Julius Caesar to the Last Emperors. Quercus 2013 chapter 4 part 1 page 258 |שמאל=כן}} אך הצבא הרומאי ערך מספר מערכות-מצור בטרם הגיע לקטסיפון. בהיעדר מידע נוסף שאלה זו נותרה חסרת תשובה מבוססת.{{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 75 |שמאל=כן}}:

באמצע חודש יוני נטש יוליאנוס את תקוותו להכות את הסאסאנים בקרב מכריע והצבא הרומאי החל בתנועה צפונה בתקווה לחזור אל תוך שטחים בשליטת האימפריה הרומית,. השטחים הפוריים מצפון לקטסיפון, שהיו יכולים לשמש כמקור למזון ומרעה, נשרפו על ידי הסאסאנים, שבמקביל המשיכו להטריד את הרומאים בתקיפות פתע, הלחץ על הצבא הלך וגדל עם חום הקיץ ותחת נטל האספקה שקודם לכן שונעה על ידי הספינות.

ביום 26 ביוני הותקף המאסף של הצבא הרומאי בסמוך לעיר [[סאמרא]] כ-130 קילומטר צפונית-מערבית לבגדאד, על הגדה המזרחית של החידקל. יוליאנוס מיהר לצאת מהאוהל על מנת לארגלארגן את ההגנה, אך שכחושכח בלהט הרגע ללבוש את כל חלקי השריוןה[[שריון גוף|שריון]] ונפגע מ[[חנית]] שפילחה את גופו בצלעות,ב[[צלעות]]. פציעתו של האוגוסטוס הלהיטה את הקרב, ורק במאמץ הצליחו הרומאים להדוף את ההתקפה, אך במהלך הלילה יוליאנוס מת יוליאנוס מפצעיו.

סביב מותו של יוליאנוס נכתבו סיפורים רבים. על פי המקורות הפאגנים יוליאנוס העביר את שעותיו האחרונות בשיחות עם מוריו מקסימוס ופריסקוס על אצילות הנשמה, אך המחלוקת האמיתית התגלעה לאחר מכן לגבי השאלה מי הטיל את החנית שפצעה אותו פצעי מוות. על פי הגרסה של קרוביו הוא נפצע במהלך הקרב מחנית של לוחם סאסאני, אך שמועות עקשניות שהופצו על ידי כותבים נוצריים מצביעות על חייל משורות הצבא הרומאי שניצל את מהומת הקרב והתנקש ביוליאנוס. ההיסטוריון הבריטי [[דוויד האנט]] מסכם{{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 77 |שמאל=כן}}:

מקורות נוצריים, מאוחרים שמו בפיו של יוליאנוס מילים אחרונות: "הגלילי (ישו) אתה ניצחת". משפט המהווה סגירת מעגל עבור האמונה הנוצרית, הכופר מודה על כפירתו ומעיד על האמת ובעיקר מורה לכאורה להחזיר את הנצרות למעמדה ומנבא על עתידה להיות דת המדינה.