עמק הצבאים – הבדלי גרסאות

היום, פארק עמק הצבאים מהווה אתר טבע משמעותי בירושלים, והוא אחד משטחי הטבע היחידים בישראל בהם חיים צבאים ארץ ישראלים בצורה מוגנת ומבוקרת. בפארק מבקרים מאות אנשים ביום, הוא פתוח כל ימות השבוע והכניסה אליו חופשית ובחינם. בשנת 2019, זכה הפארק בפרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://mynetjerusalem.co.il/ברחבי-העיר/פארק-עמק-הצבאים-זכה-בפרס-לאדריכלות-גנים-ונוף-391735/2|כותרת=פארק עמק הצבאים זכה בפרס לאדריכלות גנים ונוף|אתר=mynetjerusalem.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-07-25}}</ref> והוצג במסגרת סרטון מטעם ישראל בועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.kolhair.co.il/jerusalem-news/98463/|כותרת=עמק הצבאים בירושלים מככב בסרטון התדמית של מדינת ישראל שהוצג באו"ם|אתר=כל העיר ירושלים|תאריך=2019-07-18|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-07-25}}</ref>

בהחל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] החלההתרחשה בנייה עירונית רבה ופיתוח כבישים סביב העמקהשטח אשר יצרה מחסום ברצף הפתוחהשטחים הפתוחים שבין עמק הצבאים לבין המרחבהשטחים הפתוחהטבעיים מסביב לעיר. בנוסף לכך, עם סלילת [[כביש בגין]] צומצם בהרבה מרחב המחיה של הצבאים, שהשתרע עד אז בין השכונות [[בית הכרם]] ו[[גבעת רם]], וקיום הכביש יצרה חיץ בלתי עביר בין הצבאים לכל שטח פתוח אחר. הסכנה מהכבישים הצטרפה לסכנות נוספות, כגון כלבים משוטטים, פסולת מתכת ועוד ואוכלוסיית הצבאים ושאר בעלי החיים התמעטה בצורה משמעותית. באותה עת עוד היו בעמק מטעי [[תפוח|תפוחים]] ו[[שזיף|שזיפים]] ששימשו מחסה לצבאים שהצליחו לשרוד, למרות שכבר לא יכלו לשוטט לעבר המרחב הפתוח שמסביב לעיר{{הערה|שם=קרויאנקר|{{הארץ|דוד קרויאנקר|עמק בשירות האומה|1.846439|12 בדצמבר 2002}}}}.

ב[[יולי]] [[1995]] קיבלה מועצת מינהל מקרקעי ישראל את החלטה 727, שעיקרה שיישובים כפריים, מושבים ו[[קיבוץ|קיבוצים]] רשאים לשנות את ייעוד הקרקע, כלומר: אדמות חקלאיות יוכלו לשנות את ייעודן לאדמות לבנייה. עורך הדין [[שרגא בירן]] פנה לקיבוצים [[מעלה החמישה]] ו[[קריית ענבים]], להם הוחכר השטח לאחר קום המדינה, והציע להם לקדם תוכנית בנייה בעמק, על בסיס החלטה זו, בעסקת קומבינציה. בירן אף יזם מהלך שבו יגדלו שיעור הפיצוי שיתקבל מהפשרת הקרקע לבנייה{{הערה|{{גלובס|נעה ווסרמן-עמיר|המינהל מתנגד לתוכנית פרי הר בירושלים - בגלל הבקשה לפיצוי חריג|79371|21 בפברואר 1999}}}}.

ביולי 1999 אושרה תוכנית 4967 הכוללת 1200 יחידות דיור, משרדים, מתחמי היי-טק, מוסדות ציבור ומכללה בבניינים בגובה של חמש עד 12 קומות, בשטח כולל של כ-150 אלף מ"ר ב[[ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה|וועדה המחוזית לתכנון ולבנייה]]{{הערה|{{גלובס|דליה טל|אושרה תוכנית פרי הר|160138|28 ביוני 1999}}}}.  התוכנית הביאה למאבק חברתי כנגד תוכניות הבינוי המסיביות שהוצעו בו. בבסיס המאבק עמדה זכות החקלאים לקבל פיצוי בתמורה לקרקע המוחכרת גם אם הוסבה לשימושים אחרים, מול זכות התושבים לתכנון סביבתם, גם אם אין להם זכות חוקית בקרקע. במאבק זה שילבו כוחות, בפעם הראשונה בירושלים, גופים ירוקים, כמו [[אנונימוס (עמותה)|אנונימוס]], [[מגמה ירוקה]] ו[[אדם טבע ודין]], עם ארגונים חברתיים, כמו [[סינגור קהילתי]], [[במקום]] ו[[הקשת הדמוקרטית המזרחית]]. אליהם הצטרפו רבים מתושבי האזור.

ביולי 2001 קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ורדי זיילר, שעל מינהל מקרקעי ישראל לחשוף את חוזי החכירה שלו עם חוכרי הקרקע בעמק פרי הר. החלטה זו באה בעקבות דרישה של אגודת אדם טבע ודין. כמו כן [[ועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים|הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים]] דרשה ממהנדס העיר, [[אורי שטרית]], לספק הבהרות שונות לגבי התוכנית. במקביל החל הליך [[בג"ץ הקרקעות]], עתירה כללית שהגישה [[הקשת הדמוקרטית המזרחית]] ל[[בג"ץ]] נגד החלטה 727 של מינהל מקרקעי ישראל, אך עורך הדין [[שרגא בירן]] ניסה להחריג את תוכנית 4967 מהעתירה{{הערה|{{גלובס|דליה טל|תוכנית פרי הר: דוגמא ראשונה לסבך שיצרה החלטת בג"ץ|516643|26 באוגוסט 2001}}}}.

במאבק זה נקבע תקדים, כאשר בפעם הראשונה בארץ הוגשה התנגדות לתוכנית בשם בעלי חיים, הצבאים. ההתנגדות הוגשה על ידי [[אנימלס|אנונימוס]], על בסיס [[חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)]], המסמיך ארגון מוכר למען בעלי-חיים, לפעול משפטית בשם בעלי החיים.

עם הגשת התוכניות החל מסע ההתנגדות הייחודי, ששילב מניעים סביבתיים (שימור [[טבע עירוני בירושלים|טבע עירוני]]) עם מניעים חברתיים (שימור שטח פתוח לרווחת תושבי השכונות הסמוכות, לרבות [[קטמונים|קטמון]] ח' וט'){{הערה|{{הארץ|נרי ליבנה|הפנתר שחזר מהכפור|1.806878|3 ביולי 2002}}}}. צורת המאבק הייתה ייחודית גם בכך שהתרכזה בהכנת תכנון חלופי, ולא רק בהתנגדות למוצע. ביוני 2002 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות שליד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, לדחות את תוכנית הבינוי לאחר שהגשו קרוב ל-1,000 התנגדויות{{הערה|{{גלובס|דניאל מורגנשטרן|פרי הר: קודם כל הישג חברתי|595967|23 ביוני 2002}}}}.

במהלך החודשים האחרונים של שנת 2008 החל מאבק נוסף על גורלו של העמק, לאחר שיזם נדל"ן בשם זכריה קהלני חסם את הכניסה לעמק והחל בעבודות חישוף בשטח בו שוהים הצבאים. לטענת קהלני, בידיו חוזה חכירה ואישור שימוש בקרקע עליו חתם עם הקיבוצים [[מעלה החמישה]] ו[[קריית ענבים]], שהם הבעלים המקוריים של השטח, ובכוונתו להשכיר את השטח לאחרים לשם הקמת חוות חקלאיות אורגניות{{הערה|{{הארץ|יהונתן ליס|יזם פרטי השתלט על עמק הצבאים בירושלים ופרסם הודעות המציעות את הקרקעות למכירה|1.1359605|10 בנובמבר 2008}}}}. בתגובה למודעות ההשכרה שפרסם קהלני פרסם [[מינהל מקרקעי ישראל]] הודעות בעיתונות המבהירות כי לקהלני אין כל זכויות בקרקע שאותה הוא מתכוון להשכיר. [[החברה להגנת הטבע]] הגישה לבית משפט השלום בירושלים בקשה דחופה נגד קהלני לשם הפסקת העבודות, וב-20 בנובמבר 2008 קיבל בית המשפט את הבקשה הזמנית והוציא צו להפסקת העבודות במקום עד להכרעה בתביעה העיקרית שתוגש. לבקשה צורפו כמשיבים פורמליים מינהל מקרקעי ישראל, [[עיריית ירושלים]], הוועדות המקומית והמחוזית לתכנון ולבניה ירושלים ו[[רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים]], שהביעו כולם תמיכה בעמדת [[החברה להגנת הטבע]]{{הערה|{{גלובס|שירה חורש|הוצא צו מניעה זמני נגד כל פעולותיו של זכריה קהלאני בשטח עמק הצבאים בירושלים|1000399950|1 ביוני 2008}}}}. בעת מתן ההחלטה הזמנית ועל פי הנאמר בה, עמד מספר הצבאים בעמק על 12. במהלך שנת 2010 פרצה במקום שריפה נוספת במהלכה נספו עוד כמה צבאים ומספר בתים בסמוך לעמק נשרפו.

במהלך שנת 2013 עתרו מספר תושבים לביתבית המשפט המחוזי בירושלים{{הערה|עת"מ 2776-10-13}} כנגד פעילות עסקית בתשלום שלכאורה תיכננה עמותת [[החברה להגנת הטבע]] בעמק הצבאים{{הערה|{{NFC|יצחק דנון|"למנוע 'השתלטות' החב' להגנת הטבע בעמק הצבאים"|338244|9 באוקטובר 2013}}}}. בנוסף, עתרו התושבים נגד מסירת מבנים בפארק לעמותת החברה להגנת הטבע שלא על פי הנהלים. ביתטענות המשפטהעותרים הוציאנדחו צוברובן<ref>{{קישור בינייםכללי|כתובת=http://www.takdin.co.il/Searchg/%D7%A2%D7%AA%20%D7%9E%20%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D%202776%2010%2013%20%D7%90%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9F%20%D7%9C%D7%99%D7%9B%D7%98%20%D7%95%D7%90%D7%97%20%D7%A0%20%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%AA%20_hd_4340248.html|כותרת=פסק האוסרדין כל: התקשרותעת"מ בין(ירושלים) 2776-10-13 - אלחנן ליכט ואח' נ'|אתר=www.takdin.co.il|תאריך_וידוא=2019-07-25}}</ref>, ובפסק הדין נקבע שכפי שהתחייבה עיריית ירושלים ועמותתיופעל הפארק ללא תשלום. כיום הפארק העירוני מופעל על ידי עיריית ירושלים, כאשר החברה להגנת הטבע{{הערה|{{NFC|איציק וולף|צומפעילה בינייםבפארק אוסרכזכיין הפעלת פארקאת הצבאיםתחומי בי-ם|338256|9שמירת באוקטוברהטבע 2013}}}}וההדרכה, ללא גביית תשלום.