איטליה הפשיסטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למיסוי פרוגרסיבי
מ הוספת קישור למעמד הפועלים
שורה 11:
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה איטליה [[מונרכיה קונסטיטוציונית]] בה שלט המלך [[ויטוריו אמנואלה השלישי]], ומתחתיו ראש ממשלה נבחר, בעל סמכויות נרחבות, האחראי כלפי [[פרלמנט]] בעל שני בתים. איטליה, שבמהלך [[המאה ה-19]] עברה תהליכים של איחוד וקבלת עצמאות, נותרה בתחילה נייטרלית, אך במהלך המלחמה, ב-[[23 במאי]] [[1915]] הצטרפה לצד [[מדינות ההסכמה]], [[צרפת]] ו[[אנגליה]] מתוך תקווה כי הניצחון במלחמה יקנה לאיטליה מקום של כבוד בין האומות האירופיות, ויביא לשגשוג ולפריחה. בפועל היו השגי הצבא האיטלקי דלים, והוא אף נחל תבוסות צבאיות מרות, כתבוסת קאפורטו ב-[[1917]]. ההשגים הטריטוריאליים שהושגו היו אך רצועת אדמה בגבולה הצפון מזרחי של איטליה עם [[אוסטריה]].
 
אף על פי שאיטליה לחמה לצד [[מדינות ההסכמה]] שניצחו במלחמה, חשו האיטלקים אכזבה מהמלחמה בגלל ההישגים המועטים יחסית שהביאה להם, לעומת ההרס שגרמה. נזקי המלחמה בנפש (חצי מיליון הרוגים וחצי מיליון נכים) וברכוש גרמו לשפל כלכלי: אבטלה, חובות לאומיים, רעב, [[אינפלציה]] וכדומה. המצב הכלכלי הקשה וכישלונות נציגיה של איטליה בוועידות השלום אשר ויתרו על שטחים הביאו לעליית גורמים רדיקליים. פרץ משבר פוליטי: השמאל – [[קומוניזם|קומוניסטים]] ו[[סוציאליזם|סוציאליסטים]] אשר שלטו על [[מעמד הפועלים]], מול הימין – לאומנים שדרשו החזרת שטחים וכבוד לאיטליה.
 
[[שביתה|שביתות]] גדולות שהונהגו על ידי סוציאליסטים בשנים [[1919]]–[[1922]] גרמו להתמוטטות [[כלכלה|כלכלית]], ולכן נחשבה המפלגה הסוציאליסטית בעיני חלק גדול מהעם כ"אויבי העם". בנוסף לשביתות, פרצו בשנים הללו מהומות אלימות בין תומכי [[ימין ושמאל בפוליטיקה|ימין]] לבין תומכי השמאל. חוסר היציבות באיטליה הלך והתגבר, וכתרופה נוצרה כמיהה ל"יד חזקה".