מושגי יסוד בקבלה – הבדלי גרסאות

אלוהות הוא שם מופשט למחשבת או תורת האל, סוד השם יתברך (הוא הטוב המוחלט), ותכונתו, תכונת ההשפעה המנהיגה את כלל המציאות, שהיא מקור כלל החוקים הפרטיים הפועלים בעולם העליון ובעולמות התחתונים. הקבלה מבחינה בין טבע עליון, שהוא הרצון להשפיע טוב - להיטיב לנבראים -, לטבע תחתון שהוא הרצון לקבל. האלוקות בהיותה '''הטבע העליון''' מהווה את שורש הכל: {{הדגשה|1=והוא עקרא ושרשא דכולי עלמין (=עיקר ושורש של כל העולמות)|2=מאור ושמש, פרשת וארא}} האלוקות היא בגדר נעלם בעולם הזה, סוד המתקיים בו ומקיימו בהסתר, וכן ביתר העולמות התחתונים אם כי במידה פחותה ושונה. השגת האלוקות אינה אפשרית בדרך השכל והעיון אלא רק בפניה של האדם אל מעמקי ליבו, גילוי הניצוץ האלוקי שבו (נתון אלוקי בנפש האדם), והתקדמות בהשגה על ידי זיכוך הלב (עבודה פנימית לשם השגת תכונות הבורא הטוב והמטיב), מתוך לימוד ויגיעה{{הערה|1=חכמינו הכירו בכך שאין די בלימוד העיוני (ומכאן הכינוי 'חמור נושא ספרים') ואף לא בקיום המצוות כלפי חוץ - השגת האלוקות היא מעשה של תיקון עצמי פנימי, שרק מי שטעם ממנה יודעה. ראו למשל, ר' קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, 'מאור ושמש', פרשת וארא, או י' שכטר, 'יסודות אידאיים ומעשים סמליים', תל אביב תשמ"ה, עמ' 10-9}}, וראשית לכל אהבה.{{הערה|1=כמו שאמרו חכמינו, "אהבה": "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". ראו, רמב"ם, 'הלכות יסודי התורה', פרק ב' הלכה ב'}} עבודת התיקון הפנימי היא המאפשרת את השגת האלוקות וההתקדמות למדרגה גבוהה יותר בהשגתה, ואליה מכוונת תורת הקבלה.{{הערה|1=למרות שהשגת האלוהות מושגת על ידי עבודה פנימית, היחס לזולת הוא חלק מרכזי בעבודה זו, בבחינת ההתקדמות ומיקודה, כמו גם מטרת התיקון - ההידמות לבורא כטוב ומיטיב לנבראיו. התיקון כולו הוא תיקון של הלב, תיקון הקשר בין הנשמות, ועל כן נאמר 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.}}