חכיתיה – הבדלי גרסאות

מרוקו הספרדית היא טריטוריה שנמסרה לשלטון [[קולוניאליזם|קולוניאלי]] ספרדי ב[[הסכם פס]] בשנת [[1912]] ובירתה הייתה העיר [[תטואן]]. עם קבלת העצמאות מ[[צרפת]] ב-[[1956]] יצאה גם [[ספרד]] משטחה של מרוקו פרט לשתי מובלעות, [[סאוטה]] ו[[מלייה]], שעד היום ([[2015]]) נתונות בשלטון ספרדי. עם זאת, מרוקו הספרדית הייתה נתונה להשפעה ספרדית כבר עם כיבוש ספרד על ידי המוסלמים ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]]. יהודים ומוסלמים [[גירוש ספרד|שגורשו מספרד]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] מצאו בה מקלט, והיא הייתה נתונה גם לשלטון פורטוגלי חליפות.

 

 

דוברי החכיתיה, בניגוד לניבי הלאדינו שדוברו באגן המזרחי של הים התיכון, עמדו בקשר רציף עם ספרדים שישבו, נסעו וסחרו בחוף הצפוני של אפריקה. כתוצאה מכך הייתה החכיתיה נתונה להשפעה חזקה יותר של הספרדית החיה והמתפתחת, בניגוד ללאדינו המזרחית, ששימרה את הספרדית הימי-ביניימית. דוגמה לכך היא סיומת ההקטנה "...יטו" הזהה בחכיתיה ובספרדית מודרנית, לעומת הסיומת "...יקו" בניבים המזרחיים של לאדינו. תופעה זו התגברה ביתר שאת החל מאמצע המאה ה-19, בהתאם להתגברות בנוכחות הספרדית במרוקו. החכיתיה עברה תהליך של רה-היספניזציה, כלומר התאמה מחודשת ללשון הספרדית המודרנית מבחינת המורפולוגיה והלכסיקון. תהליך דחיקתן של מילים ערביות מפני מילים ספרדיות נבע גם מיוקרתה הגבוהה של הספרדית לעומת הערבית בקרב דוברי השפה. באמצע המאה ה-20 כבר הייתה ההשפעה חזקה כל-כך עד כי בלשנים ראו בחכיתייה רק אוסף מאפיינים בלשון הספרדית שבפי יהודים תושבי צפון מרוקו וצאצאיהם, וגם אוסף מאפיינים זה הולך ונעלם בדורנו.