המוות בשפה העברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קידוד קישורים, סקריפט החלפות (על ידי) |
מ ←תוספת לאחר שמו של נפטר: תקלדה |
||
שורה 74:
כיום מקובל להוסיף לשמות רבנים או מכובדים אחרים שמתו את ראשי התיבות זצ"ל. השימוש בביטוי "'''שם רשעים יִרְקַב'''" (או שר"י), נדיר מאוד, ונעשה רק כאשר מדובר ברשע גמור, או במי ששנוא במיוחד על המשתמש בביטוי. במשך הזמן נוצרו גרסאות נוספות של הביטויים לעיל, למשל: "'''זכר צדיק וקדוש לברכה'''" (זצוק"ל), "'''זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא'''" (זצוקללה"ה). ביטוי נוסף המוצמד לשמותיהם של רבנים גדולים שנפטרו הוא "'''זכותו יגן עלינו אמן'''" (זיע"א){{הערה|1="זכותו '''יגן''' עלינו" - בעברית של ימי הביניים, מילים במשקל X-וּת נתפסו כבעלות מין דקדוקי זכרי.}}. ביטוי זה נובע מהאמונה שצדיק שעובר לעולם הבא יכול לשמש כמליץ-יושר בפני האל לבני קהילתו שנותרו מאחור. ראשי תיבות נוספים מסוג זה הם נבג"מ (נשמתו בגנזי מרומים) ונלב"ע ('''נפטר לבית עולמו'''){{הערה|1=[http://wikigenia.org.il/index.php?title=ראשי_תיבות ראשי תיבות] [[ויקיגניה]]}}.
ביטויים אחרים שמקובל להוסיף לשמם של אנשים שמתו: "'''עליו השלום'''" (ע"ה), "'''המנוח'''", "'''מנוחתו עדן'''" (או: "נוּחוֹ עדן"), "'''ינוח בשלום על משכבו'''". נהוג לחתום על המצבות את ראשי התיבות '''תַּנְצְבָ"ה''' (תְּהִי נִשְׁמָתוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים; לפי לשון הכתוב
כאשר מאזכרים ברצף שמות של כמה אנשים שאחדים מהם מתו ואחדים עודם בחיים, נוהגים להציב לאחר שמות החיים את ראשי התיבות "יבדל"א" (או "יבלחט"א", "יבל"א"), כביטוי של כבוד וברכה, לציון "ייבדל לחיים [ארוכים (וטובים) (אמן)]". לנשים מחליפים את ה[[י]]' ב[[ת]]'.
| |||