מדינת רווחה – הבדלי גרסאות

* '''מדינת רווחה שאריתית (או: [[ליברליזם|ליברלית]])''': מדיניות זו מתבססת על ההנחה כי על האדם להשיג את מחייתו ב[[שוק חופשי|שוק החופשי]], ותפקידה של המדינה הוא להתערב רק במקרים בהם האדם אינו מסוגל לעשות זאת. מדיניות זו גוררת מדינת רווחה דו שכבתית – מתקיימת שכבה אחת של הטבות חברתיות לכל האזרחים, ושכבה נוספת של סעד, בעלת הטבות מזעריות המספיקות למחיה בקושי, וגוררות עימן סטיגמה למקבלי הקצבאות שכן על הנזקק להוכיח את עוניו כדי לקבל תמיכה. הבריאות, כמו החינוך או ה[[פנסיה]], נתפסת כסחורה בשוק ולא כ[[זכות]] חברתית. לבסוף, מערכת הצדקה וה[[נדבנות|פילנתרופיה]] זוכה לעידוד ממשלתי. מדיניות זו נהוגה בעיקר בארצות האנגלו-סקסיות, כמו [[ארצות הברית]] ובמידה מסוימת [[בריטניה]].

* '''מדינת רווחה קורפורטיבית''': מדיניות המתבססת על מערכת מסועפת של הטבות, אך כאלה שאינן אוניברסליות אלא ספציפיות למעמד או לקבוצה תעסוקתית מסוימת (לדוגמה: הטבות פנסיוניות מיוחדות לחברי איגוד עובדי הרכבות). מודל זה איננו מוכוון לצמצום פערים כי אם להשגתה של יציבות חברתית, והוא יוצר בידול בין קבוצות חברתיות ובכך מקשה על התפתחותן של קואליציות בין-מעמדיות. עם זאת, השירותים החברתיים במדינות אלו מפותחים באופן יחסי. מדיניות זו מקובלת בארצות מערב ו[[מרכז אירופה]] (לדוגמה: [[צרפת]], [[גרמניה]], [[אוסטריה]]).

* '''מדינת רווחה דרום-אירופי (או: פרטיקולריסטי-קליינטליסטי)''': ישנה נוכחות בולטת של רשתות קליינטים-פטרונים המאורגנות סביב תוכניות שונות של רווחה ו[[ביטחון סוציאלי]], דהיינו, ישנן מערכות ביטחון סוציאלי מפוצלות ומקוטבות המאורגנות על בסיס קורפורטיסטי. מדיניות זו ננקטת ב[[איטליה]], ב[[ספרד]], ב[[פורטוגל]] וב[[יוון]].