הנרייטה סאלד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←עליית הנוער: הגהה |
מ ←עלייה לארץ ישראל: הגהה |
||
שורה 100:
== עלייה לארץ ישראל ==
[[קובץ:Henrietta Szold at home, Jerusalem.jpg|250px|ממוזער|שמאל| סאלד בביתה בירושלים ב-1922 לערך]]
בשנת 1920, והיא בת 60, החליט הקונגרס הציוני, בעקבות הצלחת המשלחת בהובלתה בארץ,
היא רתמה את השכלתה, ניסיונה ויכולותיה והביאה את פעילות הארגון, מארגון חירום אל ארגון אשר פועל לבסס [[מערכת בריאות]] קבועה ומסודרת בארץ. הארגון בראשותה הקים בתי חולים, ייסד תוכניות לחלוקת מזון, הקים את המכון לפיסטור חלב ואת תחנות הטיפול באם ובילד - טיפת חלב בהנהגתה של ברטה לנדסמן. הוקם גם בית ספר לאחיות אשר לימד את מקצועות הסיעוד כמקצוע בפני עצמו על פי הגישה האמריקאית ולא רק בעזרה לרופא כפי שנהוג בתפקיד זה בגישה האירופאית.
שורה 110:
בשנת 1923 חזרה לארצות הברית על מנת לטפל באחותה שחלתה. בשנת 1926 התפטרה מתפקידה כנשיאת "הדסה" ומונתה לנשיאת כבוד של הארגון. בשנת 1927 חזרה לארץ ישראל ומונתה לראש מחלקת הבריאות והחינוך של ההנהלה הציונית, שפעלה למעשה כמו "ממשלה" של היהודים הציונים בכל העולם.
בעקבות מאורעות 1929 כאשר שהתה בציריך, כנציגת היישוב בהנהלה הציונית בקונגרס הציוני ה-16, ביקשה לחזור ארצה, אך [[חיים ויצמן]] (שלימים יכהן כנשיא המדינה הראשון) חשב שתועיל יותר לעניין הציוני, אם תמלא תפקידי הסברה באמריקה.{{הערה|זיו ענבר, אסתר. "לעולם תהיה עצמך: סיפורה של הנרייטה סאלד". ירושלים ,יד יצחק בן-צבי, תשנ"ו, 1996, עמוד 153}} כשחזרה לאחר
בשנת 1930 חגגה את יום הולדתה ה-70 עם חברותיה ומכריה משכבר הימים בארצות הברית. ביוזמתו של ד"ר [[סטיבן שמואל וייז]] העניק לה המוסד בראשו עמד תואר [[דוקטור לשם כבוד]] ובכך הייתה האישה הראשונה לקבל תואר זה מהמוסד.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=oIro7MtiFuYC&pg=PA245 Encyclopedia of Women's History in America], page 245|שמאל=כן}} בדברי ברכתו אמר וייז{{הערה|לוין, אלכסנדרה לי. "הנריטה סולד ועליית הנוער: על-פי מכתבי משפחה", תרצ"ד-תש"ד; מאנגלית - משה בן-חיים, ירושלים: ר. מס תשמ"ז, 1987, עמוד 14}}:
| |||