הבדלים בין גרסאות בדף "שמונה שרצים"

רש"י פירש שמדובר בכלל על ה[[קרפדה]]}} וגם [[ישראל מאיר לוינגר|לוינגר]] ועוד כמה [[זואולוג]]ים הלכו על פיו. עם זאת [[ישראל אהרוני (זואולוג)|ישראל אהרוני]] ועוד הרבה פרשנים{{הערה|לדעת הרמב"ם הכוונה לסוג של [[חרדוניים|חרדון]] (הרמב"ם בהקדמה לסדר טהרות)}} וחוקרים סבורים שהתנ"ך התכוון ל[[חרדון צב]], בזמן שהפירוש המודרני - שזיהה את בעל החיים שיש לו שריון כ[[צב]], החל מאוחר יותר בעקבות שגיאת תרגום של [[רש"י]] שהתפשט בהרבה ספרי זואולוגיה ובסוף התקבע על ידי [[האקדמיה ללשון העברית]]{{הערה|[http://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/talshir.pdf הצב, החרדון והקרפדה] מאת [[דוד טלשיר]], האקדמיה ללשון העברית}}{{הערה|[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=32533 הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא – חרדון צב] באתר פורטל הדף היומי}}.

בקרב החוקרים המודרניים, מקובל לזהות את האנקה עם ה[[שממית]] או ה[[קיפוד מצוי|קיפוד]] בשיטת זיהוי [[אונומטופיה|אונומטופאית]]. פירוש המילה 'אנקה' הוא גניחה או צעקה. השממית היא הלטאה היחידה שיכולה להפיק קול, וקולה נשמע "מעין אנחת חולה"{{הערה|פליקס, י. (1954). החי של התנ"ך. תל אביב: הוצאת סיני. עמוד 97}} והקיפוד{{הערה|על פי תרגום אונקלוס ופירוש רש"י ועוד. זהר עמר "שמונת השרצים" עמ'44-41}} שבשעת סכנה משמיע נהמה קטועה או צרחות, ובשעת מלחמה בין זכרים נשמעות יבבות כבכי תינוק{{הערה|[[החי והצומח של ארץ ישראל]] יונקים עמ' 50-53}}

. רס"ג תרגם את שם השרץ ל[[חרדון]]. הרבה החוקרים בימינו סבורים ששמו קשור למונח [[כוח גופני]]. לכן הרוב הולכים על פי פירושו של [[סמואל בושאר]] שהכוונה למי שנקראת היום "כוח". אך יש חוקרים כמו [[ישראל אהרוני (זואולוג)|אהרוני]] ו[[זהר עמר]] בעקבותיו שסבורים שמדובר דווקא על הזיקיתה[[זיקית מובהקת|זיקית]] בגלל קולות הנשיפה החזקים שהיא משמיעה{{הערה|שמונת השרצים, זהר עמר, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו, פרק "כח"}}.