פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏חייו: הכתרתו עוררה גל של התלהבות ערבית לאומית גם ברחבי ארץ ישראל
לקראת סוף מאי 1918 נפגש עם [[חיים ויצמן]] במפקדתו בוואדי וחידה מצפון לעקבה. שיחתם הייתה מוצלחת מאוד ולאחר הפגישה כתב עליו ויצמן: "הוא מנהיג! הוא אינטליגנטי למדי ואדם ישר מאוד, יפה תואר להפליא... הוא מצפה לתוצאות גדולות ביותר משיתוף הפעולה עם היהודים! הוא מתייחס בבוז ל[[ערביי ארץ ישראל]], אשר אף אינו חושבם לערבים!".{{הערה|נורמן רוז, '''חיים ויצמן''', פרק ט, עמ' 123–124.}} ב-[[3 בינואר]] [[1919]] חתמו פייסל וויצמן על [[הסכם ויצמן-פייסל]], שביסס את ההכרה הערבית ב[[הצהרת בלפור]].
 
בתחילת אוקטובר 1918 הגיעו כוחותיו של פייסל לדמשק, בה הוקם ממשל כיבוש צבאי שפייסל הועמד בראשו.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929]]''', עמ' 57.}}
פייסל עמד בראש המשלחת הערבית ל[[ועידת השלום בפריז (1919)|וועידת השלום בפריז]] בשנת [[1919]], ועם תמיכתה של [[גרטרוד בל]], בעלת ההשפעה והידע המתאים, טען למען הקמת אמירויות ערביות בשטח שהיה בעבר [[האימפריה העות'מאנית]].
 
[[חוסיין בן עלי]] ייעד את פייסל להיות אמיר [[סוריה]], דבר שהתנגש עם דרישת הצרפתים למנדט על סוריה. בספטמבר 1919 ארגן פייסל את צבאו לקראת המאבק על סוריה{{הערה|{{דואר היום||צרפת וסוריה|1919/09/04|00207}}}}. אנגליה ניסתה להביא להסדר בין פייסל וצרפת{{הערה|{{דואר היום||השאלה הסורית והא"י|1919/09/12|00205}}}}. פייסל יצא בספטמבר 1919 לאנגליה{{הערה|{{דואר היום||האמיר פייצל נוסע לחו"ל|1919/09/15|00304}}}} כדי לנהל שיחות על דרישתו למסירת סוריה לשלטונו{{הערה|{{דואר היום||האמיר פייסל בלונדון|1919/10/22|00202}}}}, אך ללא הועיל{{הערה|{{דואר היום||על המצב בסוריה|1919/12/26|00201}}}}{{הערה|{{דואר היום||השאלה הסורית|1920/02/10|00201}}}}.
 
ב-[[7 במרץ]] [[1920]] הוא הוכתר למלך [[הממלכה הערבית של סוריה]] על ידי [[הקונגרס הסורי הלאומי]]{{הערה|{{דואר היום||פייצל מושל יחידי|1920/03/08|00304}}}}. הכתרתו עוררה גל של התלהבות ערבית לאומית גם ברחבי ארץ ישראל{{הערה|יהושע פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929''', עמ' 77.}}. הוא והתכונןהתכונן להגן על שלטונו מפני צרפת{{הערה|{{דואר היום||לשאלת סוריה|1920/03/19|00201}}{{ש}}{{דואר היום||בקרת צבאית|1920/03/23|00302}}}}., אך ב[[אפריל]] 1920, נתנה [[ועידת סן רמו]] נתנה ל[[צרפת]] את המנדט על [[סוריה]]. ניסיון להגיע להסכם בין צרפת לפייסל לא צלח{{הערה|{{דואר היום||מלחמה בין צרפת ופייצל?|1920/07/19|00306}}}}, מה שהוביל ל[[מלחמת סוריה-צרפת]], שהסתיימה בתבוסה לכוחות הסוריים ב[[קרב מיסלון]], ב-[[24 ביולי]] 1920. פייסל גורש מסוריה, בה שהה פחות משנתיים, על ידי הצרפתים{{הערה|{{דואר היום|[[שמואל בן שבת|בן שבת]]|פייסל בחיפה|1920/08/02|00310|||Ad}}}} ל[[עכו]]{{הערה|{{דואר היום|איתמר בן אב"י|האמיר פייסל בעכו|1920/08/09|00100}}}}.
 
הבריטים הרשו לו לשהות זמנית בארץ ישראל, אליה הגיע עם תריסר עוזרים, 25 נשים, 175 שומרי ראש, שתי מכוניות, 25 סוסים ומטען במשקל 4 טונות. בזמן שהותו בארץ ישראל, ישב פייסל ב[[בית הכט]] ב[[חיפה]], שהיה ביתה של [[פרנסיס ניוטון]], שם קיבל משלחות של תומכים והעניק ראיונות לעיתונאים{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט''', עמ' 104.}}.