ויקיפדיה

אנמארי שוורצנבך – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Hexagone59 (שיחה | תרומות)
3,367 עריכות
Hexagone59 (שיחה | תרומות)
3,367 עריכות
מ ←‏מסעות: הגהה השם Achille-Claude Clarac בצרפתית נהגה: אשיי-קלוד קלאראק
שורה 23:
[[קובץ:CH-NB - USA, Macon-GA- Wesleyan College - Annemarie Schwarzenbach - SLA-Schwarzenbach-A-5-11-157.jpg|ממוזער|שוורצנבך משוחחת עם סטודנטית במכללת ווסליאן, במייקון, ג'ורג'יה ארצות הברית. צלמת: ברברה המילטון-רייט]]
 
שוורצנבך נסעה עם קלאוס מאן לאיטליה, צרפת וסקנדינביה, ב-1932 ו-1933. בשנת 1933 היא גם נסעה עם הצלמת [[מריאן ברסלאואר]] {{אנ|Marianne Breslauer}} לספרד שם ברסלאואר צילמה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.museunacional.cat/en/marianne-breslauer-photographs-1927-1938|כותרת=Marianne Breslauer. Photographs 1927-1938 {{!}} Museu Nacional d'Art de Catalunya|אתר=www.museunacional.cat|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-03-11}}}}. שוורצנבך הייתה למוזה של ברסלאואר. האחרונה אמרה על שוורצנבך "היא לא הייתה אישה ולא גבר, אלא מלאך, מלאך"{{הערה|{{Cite news|url=https://timeline.com/androgyny-was-the-power-and-the-curse-of-the-tragically-glamorous-writer-annemarie-schwarzenbach-7dd4c6b2fba3|title=Androgyny was the power and the curse of the tragically glamorous writer Annemarie Schwarzenbach|date=2017-06-23|newspaper=Timeline}}}}. מאוחר יותר באותה השנה שוורצנבך נסעה לפרס. שחזרהכשחזרה לשווייץ, היא ליוותה את קלאוס מאן לכנס הראשון של איגוד הסופרים הסובייטי במוסקבה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Andrea Weiss|שם=In the Shadow of the Magic Mountain: The Erika and Klaus Mann Story|מו"ל=University of Chicago Press|שנת הוצאה=2008|עמ=118}}}}. לקראת הנסיעה הבאה שלה היא הציעה למאן להתחתן, אף על פי שהייתה לסבית והוא ביסקסואל., שוםאך דבר לא יצא מהצעה זו.
 
ב-1935 שוורצנבך חזרה לפרס שם פגשה דיפלומט צרפתי אחילאשיי-קלוד קלארקקלאראק (Achille-Claude Clarac), הומוסקסואל. הם הכירו אחד את השנייה במשך כמה שבועות בלבד, ונשאו נישואי נוחות. שוורצנבך קיבלה דרכון דיפלומטי צרפתי אשר איפשר לה לנסוע בחופשיות בעולם. והנישואים לגבר, כך קיוותה, יסייעו לה להתקבל על ידי משפחתה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Maria Zina De Abreu and Steve Fleetwood|שם=Women Past and Present: Biographic and Multidisciplinary Studies|מו"ל=Cambridge Scholars Publishing|שנת הוצאה=2014|עמ=147}}}}. הזוג חי יחד במשך זמן מה ב[[טהראן|טהרן]], בתקופת שהותה בפרס היא חזרה להשתמש ב[[מורפין|מורפיום]], והתמכרה לו{{הערה|{{Cite news|url=https://www.swissinfo.ch/eng/swiss-writer-s-life-was-stranger-than-fiction/1015688|title=Swiss writer's life was stranger than fiction|last=Leybold-Johnson|first=Isobel|newspaper=SWI swissinfo.ch|language=en}}}}.
 
היא חזרה לשווייץ לחופשה ומשם יצאה למסע נוסף לרוסיה ולמדינות הבלקן במכונית בעקבות לורנץ סלדין (Lorenz Saladin). היא למדה על מסעותיו של סלדין, מטפס הרים, עיתונאי וצלם שווייצרי מתמונות שלו בעיתונים שווייצרים. במוסקבה היא רכשה את סרטי הצילום שלו ממטפסים שנסעו איתו. היא חזרה לשווייץ בכוונה לכותב את הספר, אך עם שובה, היא חששה לחוש שוב את הבידוד שחוותה בעת שהותה בטהרן, ועל כן שכרה בית בסילס שבאזור [[גראובינדן]], שהפך למקום מפלט לה ולחבריה. בסילס היא כתבה את הספר על לורנץ סלדין  (''Lorenz Saladin: Ein Leben für die Berge'') שהפך לרב מכר. ההקדמה לספר נכתבה על ידי [[סוון הדין]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://bergliteratur.ch/ein-sechstausender-im-tien-schan-tragt-saladins-namen/|כותרת=Annemarie Schwarzenbach: Lorenz Saladin, ein Leben für die Berge « Bergliteratur|אתר=bergliteratur.ch|שפה=de-DE|תאריך_וידוא=2018-03-14}}}}. היא כתבה באותה התקופה ספר נוסף,'' Tod in Persien ''("מוות בפרס"), אשר לא פורסם בגרסתו המלאה עד 1998.
שורה 33:
ביוני 1939, בניסיון להתמודד עם התמכרותה לסמים שוורצנבך החליטה לברוח מאירופה לטיול ב[[אפגניסטן]] עם האתנולוגית [[אלה מאילארט]]. מאילארט ערכה מסע במשאית מ[[איסטנבול]] להודו שנתיים קודם והיו לה זיכרונות טובים מהטיול. לקראת הנסיעה שוורצנבך למדה מכונאות רכב בסיסית כדי שתוכל לטפל ברכב במהלך המסע. הן יצאו למסע במכונית מסוג [[פורד]] דלקוס שהייתה מלאה בציוד. שוורצנבך צילמה ומאילארט הסריטה. לכל אחת מהן הייתה גם מכונת כתיבה{{הערה|שם=הערה מספר 20180721215721:0|{{צ-ספר|מחבר=Annemarie Schwarzenbach|שם=All the Roads Are Open: The Afghan Journey|מו"ל=Seagull Books|שנת הוצאה=2011|עמ=|פרק=Afterword: My existence in the exile of distant adventure}}}}. הן החלו את המסע בז'נבה ועברו דרך איסטנבול, טרבזון, [[טהראן|טהרן]] ובאפגניסטן הן לקחו את הנתיב הצפוני מ[[הראת|הראט]] ל[[קאבול]]. הן היו בקאבול בשעה שפרצה [[מלחמת העולם השנייה]]. באפגניסטן שוורצנבך חלתה בברונכיטיס ומחלות אחרות, אבל היא המשיכה את המסע ל[[טורקמניסטן]]. בקאבול הן נפרדו, כשמאילארט מיואשת מהשימוש בסמים של חברתה למסע וחוסר יכולתה להיגמל. הן נפגשו פעם נוספת, ב-1940, בספינה בדרך חזרה לאירופה. מאילארט מתארת את המסע בספרה משנת 1947, ''The Cruel Way'' ("הדרך האכזרית"), אשר הוקדש ל"כריסטינה" (שם שמאילארט בחרה לשוורצנבך בספר זה, על פי דרישה של אמה של האחרונה שלא רצתה שיפורסם מידע שלילי עליה){{הערה|שם=cruel1|{{cite book|title=The Cruel Way|last=Maillart|first=Ella|publisher=Heinemann|year=1947|location=London|authorlink=Ella Maillart}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Padraig Rooney|שם=The Gilded Chalet: Off-piste in Literary Switzerland|מו"ל=Nicholas Brealey|שנת הוצאה=2016|עמ=}}}}. הספר עובד לסרט, ''The Journey to Kafiristan'' ("המסע לקפיריסטן"), בשנת 2001{{כ}}{{הערה|{{Citation|title=The Journey to Kafiristan|date=2002-11-07|url=http://www.imdb.com/title/tt0207051/}}}}. בחלק של המסע בו נסעה לבדה, שוורצנבך התאהבה בריה הקין שהיא ובעלה ג'וסף הקין היו ראשי המשלחת הארכאולוגית לאפגניסטן. שוורצנבך הייתה איתם תקופה בקאבול{{הערה|שם=הערה מספר 20180721215721:0}}. כמו כן היה לה קשר רומנטי עם בתו של השגריר הטורקי.
 
אחרי ששבה מאפגניסטן, נסעה שוורצנבך לארצות הברית, שם פגשה שוב את חבריה ממשפחת מאן. הם פעלו יחד לסייע לפליטים שהגיעו מאירופה. כשאריקה מאן החליטה לנסוע ללונדון, שוורצנבך התאכזבה ומהר מאוד התפכחה מאשליית החיים בארצות הברית. חייה שם הפכו עוד יותר מורכבים שהסופרתכשהסופרת [[קארסון מקאלרס]] התאהבה בה. ("ידעתי שפניה ירדפו אותי כל חיי", כתבה מקאלרס). הרגשות החזקים לא היו הדדים ושוורצנבך נמנעה מלפגוש אותה. בהמשך הן התכתבו בעיקר בנושאים הנוגעים לכתיבה ספרותית{{הערה|שם=who1|{{Cite book|title=Who's Who in Lesbian and Gay Writing|last=Griffin|first=Gabrielle|publisher=Routledge|year=2002|isbn=0-415-15984-9|page=125}}}}. קרסון הקדישה לשוורצנבך את הרומן ''Reflections in a Golden Eye'' ("השתקפויות בעין הזהב"), לה. באותו הזמן, היא הייתה מעורבת במערכת יחסים מורכבת עם הברונסה מרגוט פון אופל, אשתו של יצרן כלי רכב גרמני{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Virginia Carr|שם=Lonely Hunter: A Biography of Carson McCullers|מו"ל=University of Georgia Press|שנת הוצאה=2003|עמ=107}}}}, ובמקביל היו לה רגשות כלפי אריקה מאן{{הערה|שם=carr1|{{Cite book|title=The Lonely Hunter|last=Carr|first=Virginia Spencer|last2=Tennessee Williams|publisher=University of Georgia Press|year=2003|isbn=0-8203-2522-8|page=105}}}}. מערכות יחסים אלו הובילו לעוד התקף של דיכאון, ואחריו ניסיון התאבדות. היא שוחררה מבית החולים בו אושפזה רק בתנאי שתעזוב את ארצות הברית. 
 
במרץ 1941 שוורצנבך חזרה לשווייץ לזמן קצר. היא נסעה עם תעודת עיתונאי וסיקרה את כוחות [[צרפת החופשית]] ב[[קונגו הבלגית]] אך נמנעה לנקוטמלנקוט עמדה. במאי 1942, ב[[ליסבון]] היא פגשה את העיתונאית הגרמנית [[מרגרט בוורי]] (Margret Boveri), שגורשה מארצות הברית. הן חיבבו האחת את השנייה, אך בוורי לא התרשמה מעבודתה של שוורצנבך. ביוני 1942 בתטואן היא נפגשה שוב עם בעלה, אחילאשיי-קלוד קלארקקלאראק לפני שחזר לשווייץ.
 
בקיץ 1942 בזמן ששהתה בביתה בסילס, היא ניסתה להתקבל ככתבת בעיתון שווייצרי בליסבון. השחקנית [[תרזה גיזה]] התגוררה איתה באותה התקופה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אנמארי_שוורצנבך"