תלמוד תורה (קלם) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זמן רב ללא מקור, קו מפריד בטווח מספרים |
הוספת מידע היסטורי רב עם מקורות והרחבה על שיטתה של קלם וחבורת "דבק טוב" |
||
שורה 4:
בשנת [[ה'תרכ"ו]] ([[1866]]) התמנה הרב שמחה זיסל זיו לנהל את ה"תלמוד תורה" בעיר זו. קודם לכן היה זה תלמוד תורה רגיל, אולם הרב זיו שינה את אופיו בהתאם לרוח תנועת המוסר. הוא גם הרחיב את מסגרת הלימודים כך שתתאים לנערים עד גיל שבע עשרה. במוסד נלמדו גם [[לימודי חול]], כגון [[אריתמטיקה|חשבון]] והשפה ה[[רוסית]]. אחד המסייעים לרב זיו היה הרב [[נתן צבי פינקל]] (שבהמשך כונה "הסבא מסלובודקה", בגין תפקידו ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלובודקה]]). הסוחר העשיר [[קלמן ויסוצקי]], שהיה מקורב לסבא מקלם, סייע לישיבה בהיבט הכלכלי.
בתחילה התנהלו הלימודים בבית שכור, ואחר כך בבית כנסת. בשנת [[ה'תרל"ב]] נקנה מגרש עבור המוסד ונבנה עליו בניין מרווח. בשנת [[ה'תרל"ו]] ([[1876]]) הואשם הרב זיו בפני השלטונות כאילו במוסד מטיפים נגד הממשלה, ובעקבות כך הוא נאלץ לגלות לעיר [[גרובין]] שב[[קורלנד]] (היום ב[[לטביה]]), ולהקים שם את המוסד מחדש. הרב זיו חלה והתקשה לנהל ברציפות את המוסד, ובשל כך החל לבלות שוב את רוב זמנו בקלם. בתקופה זו הפך בית ה"תלמוד תורה" בקלם למרכז לימוד תורה ומוסר לבעלי הבתים בעיר שהיו קשורים לרב זיו, ובשנת [[ה'תרמ"א]] החלו ללמוד שם גם בחורי ישיבה. לאחר מכן נסגר המוסד בגרובין, וה"תלמוד תורה" בקלם הלך והתפתח כישיבה{{הערה|הרב [[דב כ"ץ]], '''תנועת המוסר''', כ"ב עמ' 58-55.}}. שלא כבישיבות אחרות, שבהן נמשך [[סדר מוסר|סדר המוסר]] חצי שעה, בקלם ארך הסדר שעה שלמה.
ה"תלמוד תורה הגדול דקלם"<ref>רבי ראובן דוב דסלר, כתבי הסבא מקלם, תלמידיו חלק ב', בני ברק תשס"ב, עמוד תקע"ח. רבי שמואל שינקר, שם, עמ' תתכ"ז. רבי אליהו אליעזר דסלר, ספר הזכרון מכתב מאליהו, בני ברק תשס"ד, קובץ אגרות, ח"א, עמ' שמ"ח.</ref>, או "הבית הגדול"<ref>רבי דניאל מובשביץ, שם, עמוד תקצ"ז.</ref> - כפי שכונה ע"י העומדים בראשו ותלמידיו כאחד, שימש גם כמרכז לבוגרי וחניכי קלם לדורותיה<ref>ראה "תקנות החברים" - כתבי הסבא ותלמידיו, חלק ראשון, עמוד רצ"ד; "כל אחד מהחברים התחייב את עצמו להוא פעם אחת בשנה לבית מדרשו הנ"ל... אם ימצאו החברים היושבים בבית לנחוץ מאוד לקרוא את החברים באיזה זמן, שיהיו מחויבים החברים באיזה זמן... כל אחד מהחברים יכתוב לכל הפחות ארבעה מכתבים להחברים שבבית במשך השנה, היינו בערך בכל רבע שנה, והחברים שבבית ישיבו להם, על כל מכתב". על החתום שבעה רבנים בוגרים ידועי שם. </ref>, וכן "תל תלפיות" לקבוצות ויחידים גדולי תורה ויראה, מבקשי דעת ושוחרי [[תנועת המוסר|מוסר]]<ref>כתבי הסבא מקלם, פנקס הקבלות, עמ' 29 בהערה.</ref>, שעמדו בקשר רצוף עם ראשי ותלמידי הישיבה, ואף היו מגיעים לעיתים מזומנות להיוועד בהיכלה ולהסתופף בצילה<ref>ראה מכתבו של רבי נפתלי אמסדרדם, מגדולי תלמידי רבי ישראל, לרעו רבי יצחק בלזר: "בחודש אלול העבר ישבתי יחד עם ידידנו רש"ז נ"י, ותועליות גדולות קבלתי ממנו". כוכבי אור, מהדורה חדשה,</ref>, בכל שנות קיומה עד [[השואה]], בעיקר ב[[אלול|תקופת אלול]] ו[[הימים הנוראים]]<ref>ראה מכתבו של רבי ירוחם ליוואוויץ, כתבי הסבא ותלמידיו מקלם, חלק ראשון, מהדורה מתוקנת בני ברק תשס"ט; "על ימים הנוראים אקווה לה' להיות בקעלם, אם בתחילת ימי האלול או באמצע אלול לא אדע עוד, מצד מניעת הרבים". מתאריך "י"ז תמוז התרס"ד - ראדין", בעודו מכהן כמנהל רוחני ומשגיח בישיבה שם. ושם, עמ' רנ"ט, מכתב מרבי אליהו לאפיאן, ועוד י"א מ"לומדי בית התלמוד", מתאריך י"א סיון תרס"ז; "כאשר יבואו הימים הנוראים ויתחילו ימי אלול, זה שנים אחדות אשר ינהג הקיבוץ לקבל אורחים נכבדים אשר לא יבואו אך על הימים הנוראים". ובמכתב מרבי דניאל מובשוביץ, קעלם תרפ"ג, כתבי, ח"ב, עמ' תקפ"ד; "אורחים חניכי הבית שבאו הנה על הימים הנוראים". </ref>.
עם שלהי "תקופת גרובין", ייסד רבי שמחה זיסל - "קדוש ישראל, האיש שגדולי וצדיקי הדור ינקו מתורתו ב[[יראת השם|יראת ד' טהורה]]"<ref>רבי [[אלעזר מנחם מן שך]], מתוך הסכמה להוצאת כתבי הסבא, בראש ספר "כתבי הסבא מקלם", ובספר הזכרון בית קלם, ח"א, עמ' קכד.</ref> - חבורה של המובחרים בתלמידיו שנקראה בשם "דבק טוב", ע"ש הפסוק: "אומר לדבק טוב הוא"<ref>ישעיה, מ"א, מז</ref>, ובקצרה; "[[חבורת הד"ט]]"<ref>[[דב כ"ץ|דב כץ,]] תנועת המוסר, חלק שני, ירושלים תשי"ד, עמ' 74.</ref>. חבורה זו ששמות חבריה ותקנותיה היו חשאיים והתנהלו בהצנע, היו מפוזרים כל אחד בעירו אבל עמדו בקשר רציף עם המרכז ונשארו אגודים במשך כל ימי חייהם. תנאי הסף היו שתי קבלות עיקריות: האחת, להקפיד מאוד על דבוק חברים בתוך הקבוצה, והשנייה, לעסוק בקביעות בלימוד תורה ובלימוד ועבודה מוסרית. לצורך הקבלה הראשונה קבלו החברים "להשתדל לאהוב אחד את השני באהבה שתהיה קרובה לאהבה טבעית", וכן קבלו על עצמם להיפגש אחת לשנה בקלם, בתקופת [[ימים נוראים|הימים הנוראים]]<ref>כתבי הסבא מקלם - פנקס הקבלות, בני ברק תשס"ט, שער שלישי - "ענין הדבק טוב", עמ' קל"ה, מתוך "רשימת התקנות", שבכתבי רבי נחום זאב זיו. יצויין, כי ההדגשה בנוסח התקנות המקורי על חשיבות הכינוס השנתי והתאריך המיוחד, הוא בכלל לא על רקע חיזוק עבודת הימים הנוראים, אלא על מפגש ידידותי - "לכל הפחות פעם אחת בשנה להתאסף יחד כולם לראות איש את רעהו פנים בפנים, ולשמוח יחד בשמחת אהובים "בני ברית", כאשר משעשעים יחד. '''מובן מאיליו כי העת הזאת היא הימים הנוראים, והמקום הוא המרכז'''". ראה שם עוד. </ref>. בנוסף חולקו לקבוצות פנימיות קטנות שכללו שניים - שלושה חברים שהתעלו במשותף, וכתיבה פעם אחת בחודש למרכז בקלם<ref>ספר הזכרון בית קלם, חלק ראשון, בני ברק, תשס"ב, פרק "דבק טוב", עמודים נ"ט-ע"ח. ושם עמוד ע"ב סעיף ו': "והמכתבים לאדמו"ר צריך שלא יאחרו מראש חודש דווקא, שביום ראש חודש יהיה המכתב כבר בקעלם".</ref>, בו היו צריכים לתת פירוט מעין "[[חשבון נפש]]" אישי על כל ימי החודש<ref>שם. עמוד ע"ג, סעיף י"ד: "איכות המכתבים מכל חבר בכל חודש לאדמו"ר, תהיה להודיע מכל הנהגתו בחודש בלימוד גפ"ת ובלימוד המוסר, בכמות ובאיכות, בכלל ובפרט". </ref>. לצורך העניין השני קבלו על עצמם חוק ולא יעבור לסדרי [[לימוד תורה]] וללימוד מוסר, כגון ללמוד כל יום בעיון ש"ס עם [[רא"ש]], שיעור ב[[שולחן ערוך]] חלק "[[אורח חיים (שולחן ערוך)|אורח חיים]]" עם [[ביאור הגר"א]], וכן ללמוד מוסר לפחות חצי שעה. כמו כן, קבלו החברים על עצמם קבלות נוספות ומגוונות.
רבי שמחה זיסל החשיב מאוד את החבורה הזו, וכתב עליה שבחים רבים מספור. מכתבים ומאמרים הקדיש הסבא עבור חבורת הד"ט, למרות מצב בריאותו באותה עת, תוך שהוא מציין שהוא עושה זאת מרוב אהבה לחבורה וחבריה<ref>תנועת המוסר, שם.</ref>. חלק מהמאמרים התפרסמו בספרו העיקרי של רבי שמחה זיסל - ספר "חכמה ומוסר"<ref>ראה לדוגמה, חכמה ומוסר, חלק א' עמוד קפ"ד. סדרת מאמרים נוספת, כתבי הסבא מקלם, פנקס הקבלות, שער שלישי, עניין ה"דבק טוב", עמודים קכ"ג-קמ"ד. וכן בספר הזכרון בית קלם, חלק ראשון, בני ברק, תשס"ב, פרק "דבק טוב", עמודים נ"ט-ע"ח. </ref>. הערכתו העצומה לפעילות חבורת הד"ט, באה לידי ביטוי בא' ממכתביו בו הוא מציין, "כי לולי זאת (סגירת הישיבה בגרובין) לא היה ה'דבק טוב' ח"ו, ובשביל אנשים אחדים כדאי כל הניסים".<ref>ספר הזכרון בית קלם, חלק ראשון, בני ברק תשס"ב, עמ' נ"ט.</ref>
במרכז עבודתם של חברי הד"ט, עמד המנהג העתיק של "עשירי קודש"<ref>מנהג "עשירי קודש", הובא במקורות שונים. ביניהם; תקנות שבסידור הרמ"ק, ספר אור צדיקים למהר"מ פאפירש, עמוד התורה פרק י"ז, ספר השל"ה, מסכת חולין, פרק נר מצווה, בתקנות הרמח"ל לבני חבורתו, בספר "אגרות הרמח"ל ובני דורו", ועוד.</ref>. כל בני החבורה ביחד קבלו על עצמם לייחד כל יום עשירי, להתעלות רוחנית מתוך פרישות ודבקות בתורה, תפילה ומוסר ועבודת ד'<ref>תנועת המוסר, שם. </ref>, בחלוקה מותאמת לשלושה דרגות<ref>"תקנות העשירי", כתבי הסבא, פנקס הקבלות, עמ' קמ"ג. </ref>. ימי ה"עשירי קודש" נקבעו ע"י הסבא בעצמו, בלוח מיוחד שנשלח לחברי הד"ט<ref>ראה העתק לוח כזה, ספר הזכרון בית קלם, ח"א, עמ' ע"ד. לא ברור על איזה שנה מדובר.</ref>, ובני החבורה היו מציינים את ה[[לוח שנה|תאריך]] במכתביהם הפנימיים בהתאם למספר הימים. היו אף תת חבורות, שעסקו בעליה ובעבודת ד' ספיציפית, כגון "חבורת [[תיקון המידות]]<ref>ראה כתבי הסבא מקלם, פנקס הקבלות, בני ברק, תשס"ט, שער רביעי - חברת תיקון המידות, עמודים קמ"ד-קע"ב</ref>" וכן "אוהב תוכחה"<ref>ספר הזכרון בית קלם, חלק ראשון, בני ברק תשס"ב, עמ' עא.</ref> וחבורת "אהבת הבריות"<ref>כתבי הסבא מקלם, פנקס הקבלות, עמ' קסד.</ref>.
חברי "הדבק טוב" היו מגדולי רבני [[תנועת המוסר|המוסר]] של אירופה. והשתתפו בה, גם תלמידיו המובהקים; בנו [[נחום זאב זיו|רבי נחום זאב]], וחתנו רבי [[צבי הירש ברוידא]], וכן הרב [[ראובן דב דסלר|ראובן דוב דסלר]], אביו של [[אליהו דסלר|הרב דסלר]], הרב בן ציון קרעניץ רבה של שוועקשנה, ועוד רבנים חשובים<ref>על שתי רשימות עם שמות החברים, מתקופות שונות, ראה דוב כץ, תנועת המוסר, ח"ב, עמ' 74, וספר הזכרון בית קלם, עמודים עא-עג, סעיפים א' וט"ז, ושם עמ' ע"ב, בהערה.</ref>. לאחר פטירתו של הסבא, המשיך את ניהול "חבורת הד"ט" בנו [[נחום זאב זיו|רבי נחום זאב]], וככל הנראה עם פטירתו פסקה מלהתקיים.
בשנת [[1898]] נפטר הסבא מקלם. את מקומו במשך כשלוש שנים מילא אחיו הרב [[אריה לייב ברוידא]], ולאחר מכן חתנו - רבי [[צבי הירש ברוידא]], ובנו - הרב [[נחום זאב זיו]]. הרב ברוידא נפטר בשנת [[1913]], והרב נחום זאב בשנת [[1916]]. את מקומם של אלו מילאו הרב [[ראובן דב דסלר]] וחתניו של הרב נחום זאב - הרב [[דניאל מובשוביץ]] והרב גרשון מיאדניק.
גדולי תלמידי קלם לדורותיה, טיפחו במודע את המשך הקשר המשותף עם המרכז בקלם כמו [[משפחה]] אחת, וראו בכך זכות מיוחדת. מרכזיותו של "בית התלמוד" בחייהם, יצרה התייחסות כפולה "למקור יניקתם" הרוחני, כאל דבר אהוב ומקודש גם יחד, "מעין [[אהבה ויראה]]". רבי [[ירוחם ליבוביץ|ירוחם ליוואוויץ]] מ[[ישיבת מיר|מיר]], בכהנו עוד כמנהל רוחני ומשגיח בישיבתו של ה"[[ישראל מאיר הכהן|חפץ חיים]]" ב[[ראדין]] ורב למאות תלמידים משלו, כותב; "ואני אספור ממש את הימים שאוכל ליסוע לקעלם '''מקום שאהבה נפשי'''"<ref>כתבי הסבא ותלמידיו, ח"א, עמ' רנ"ה.</ref>. ובכהנו כבר ב[[ישיבת מיר|מיר]], כרב ומורה דרך לאלפים; "ואף עתה עלינו '''לחבב את המקום הקדוש''' מקום שהיה שם העץ ושם יפלו פירותיו, וגם לאחד ולאגד כל שזכו וזוכים כעת לחסות בצלה, '''וזו היא המשפחה האמיתית, ואב אחד לכולנו'''"<ref>כתבי הסבא מקלם ותלמידיו, ח"ב עמ' תי"ח, במכתב מחורף תרצ"ה.</ref>. רבי [[יחזקאל לוינשטיין]], מגדולי [[תנועת המוסר|התנועה]] לדורותיה, יליד ו[[ורשה|ורשה הפולנית]], ותלמיד [[ראדין]], כותב כתלמיד בישיבה בקלם - "'''מוצא אני שמחה בליבי, על אשר שם חלקי מיושבי הבית הזה'''"<ref>אור יחזקאל, חלק א, מכתבים, בני ברק תשל"ה. אגרת א' לידיד נעוריו רבי אהרן זאב גרוסברד, מרבני וויז'אן ומגדולי קלם לדורותיה.</ref>, וכיובל שנים אח"כ: "'''מה רבה שמחתי כי זכיתי להיות בקלם'''".<ref>אור יחזקאל, שם, שי"ג, במכתב תנחומין לבתו על פטירת בעלה רבי אפרים מרדכי גינזבורג, ר"מ [[ישיבת מיר|מיר ארה"ב]].</ref> ועוד; "'''אשרי מי שיש לו איזה קשר לדבר נצחי ועולמי כזה'''"<ref>ר"י לוינשטיין, מתוך שיחה בבית המוסר בקובנא, רש"ת, ספר הזכרון, שם, עמ' ט"ו.</ref>.
מאידך, הם התייחסו ל"בית התלמוד" ב[[הערצה]] עילאית, בשלל התבטאויות כמעט מיסטיות, - "'''בית צדיקים, מלון ד', הוא בית החכמה'''"<ref>רבי בן ציון קרעניץ, רבה של שוועקשענה, כתבי הסבא, ח"ב, עמ' רס"ב.</ref>. רבי [[ראובן דב דסלר|ראובן דוב דסל]]<nowiki/>ר, ראה בבית התלמוד הקלמאי, את ההבטחה האלוקית ש"ראה צדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור"<ref>יומא, ל"ח, ב. </ref>, ע"י "תקופת יבנה וחכמיה, תקופת חכמי וצדיקי '''שושילתא של חכמי וואלאזין וקעלם''', למען ידעו הדורות משגבי הרוח של דור העבר"<ref>כתבי הסבא ותלמידיו, ח"ב, עמ' תקפ"ב.</ref>. [[שמחה זיסל זיו|הסבא]] עצמו מכנהו - "'''הבית הנשגב אשר יעמוד לנס עולם'''"<ref>כתבי הסבא, פנקס הקבלות, עמ' 41, ושם עמ' 46, 52. </ref>. אף היה סבור, כי הניסים שחפפו את הקמת הישיבה בגרובין, אות הוא כי יהיה לו קיום מתמשך, שהרי "לא עביד [[הקב"ה]] ניסא למגנא"<ref>ספר הזכרון בית קלם, ח"א, עמ' נט.</ref>. רבים האמינו כי "'''הבית הקדוש הזה לעולם יעמוד, עד ביאת גואל צדק, כי כן התפלל בונהו לפני מלכו של עולם'''"<ref>ראה להלן קינתו של רא"א דסלר, על חורבן הת"ת בשנות השואה.</ref>. מסורת קלמאית אמרה, כי [[ישראל מסלנט|רבי ישראל מסלאנט]] הורה לתלמידו הסבא, ש"'''ביטול של ה'תלמוד תורה', יש בו כחורבן [[בית המקדש]]'''<ref>רא"א דסלר, ספר הזכרון בית קלם, פרק "מפתן הבית", עמוד ב'.</ref>. [[ירוחם ליבוביץ|רבי ירוחם ממיר]] אמר; "ברור הוא אצלי '''שכל הבא לתלמוד תורה דקלם, אפילו פעם אחת, בוודאי בא לידי הרהור [[תשובה (יהדות)|תשובה]]''', ואפילו שלא עשה שם כלום, אלא זה לבד שבא לשם וראה החכמה השוררת שם, זה לבד היה נותן כח והביא לידי הרהור [[תשובה (יהדות)|תשובה]], וכך גם על עצמי הרגשתי כשבאתי לשם לראשונה... הרגשתי שנהפכתי לאיש אחר"<ref>רש"ת ד' מקץ תרפ"ז, ספר הזכרון, שם.</ref>. ועוד; "במרחק לא גדול מאתנו, ממש מעבר לכותל - '''בקלם, יושבים ועוסקים בתורה, ממש כנתינתו מ[[הר סיני|סיני]]'''". בהזדמנות אחרת אמר רבי ירוחם: "'''מי שחי בסביבה של קלם... יכול היה לקבל מושג מהו 'הגפת דלתות' ב[[בית המקדש]]'''"<ref>רבי ירוחם, דעת חכמה ומוסר, א', קפ"ג. </ref>. ובשם [[אלחנן וסרמן|רבי אלחנן וסרמן]], שהיה נוהג להסתופף בקלם ב[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] מאז פטירת רבו [[החפץ חיים]] עד ל[[שואה]]<ref>דגלנו, בטאון צעירי אגו"י, ניסן תשנ"ג, במאמר זכרון על רבי נחום אבא גרוסברד, מתלמידי קלם.</ref>, נמסר ששמע מפי [[ישראל מאיר הכהן|החפץ חיים]] שאמר "'''כי מקום שערי תפילה בהאי עלמא, הוא בית התלמוד דקעלם'''"<ref>רבי נתן וכטפוגל, משגיח ליקווד מפי ר' אלחנן, ספר הזכרון, שם, עמוד ה'.</ref>. כאשר "מצב עליון זה, היה קיים גם בתקופה האחרונה, לפני [[השואה]], כש"התלמוד תורה" התנהל ע"י "הדור השלישי" נכדי [[הסבא מקלם]]"<ref>רבי אלחנן יוסף הערצמן, ספר הזכרון, שם, עמ' כ"ב.</ref>.
ב-[[21 ביוני]] [[1941]], ה' באב תש"א, הצעידו כוחות [[משטרת העזר הליטאית]] תחת פיקודו של איש ה[[גסטפו]] מקובנה את תלמידי הישיבה ויהודי העיירה אל מחוץ לה, על מנת לרצוח אותם שם. תלמידי הישיבה צעדו שורות-שורות, כשבפיהם תפילת "[[עלינו לשבח]]". מסופר ששרו בדרך את השיר "אשרינו מה טוב חלקנו"{{הערה|מאמר רבי אלחנן סורוצקין בתוך: [[יצחק לוין (רב וחוקר)|יצחק לוין]] (עורך), '''אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי [[ת"ש]]-[[תש"ה]]''', "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", [[ניו יורק]] [[תשכ"א]] ([[1961]]), כרך ד', עמ' 120; "נבואה והשגחה" עמ' קפ"ב. ב"[[מכתב מאליהו]]" ח"ג, "על חורבן קלם", מספר ששרו "עלינו לשבח".}}. הנאצים [[רצח]]ו אותם ורובם נקברו ב[[קבר אחים]] בחוות גרוזנביסקי{{הערה|ראו גם: {{דעת|יעקב שלהב|daat/ruach/shoah/shoah1.htm|קידוש חיי האדם היהודי בתקופת השואה}}{{ש}} {{משואה|[[גדעון האוזנר]]|לא כצאן לטבח!|ח|131|17|תש"מ 1980, עמ' 18}}}}.
הערצה חריגה, עולה גם מתוך קינתו הארוכה, של [[אליהו אליעזר דסלר|רבי אליהו אליעזר דסלר]], עם בוא הבשורה הקשה על עקידתם של רבני ותלמידי ה"תלמוד תורה":
'''"מקום אחד היה להקב"ה בעולמו - מקום משכן האמת בדורותינו, מקום הצניעות, מקום הענווה, מקומה של הצנע לכת עם האלוקים... הייתה עיר קטנה ושמה קעלם, מי הוא אשר זכר העיירה הזאת, יזכיר לו את הדרת האמת? יחידי סגולה בלבד! אחדים במספר! ומי גם באלה אשר הבין את ערכה? - אין גם אחד כמעט!... בית היה בעיר, "בית תלמוד תורה" יכונה, היש אשר ידע כי קדוש ונורא היה הבית, וכל פינותיו אמת מלאו? הן כל רבניו - תלמידיו, כל קדושיו - צנועיו, אשר ערכם הטמינו ויפה הטמינו... מאז ומעולם אמרו יודעי חן: 'הבית הקדוש הזה לעולם יעמוד, עד ביאת גואל צדק', כי כן התפלל בונהו לפני מלכו של עולם! אבל לא כן היה, ולא עמד כשנגזרה גזירת החורבן הנורא, גם לבית הקדוש הגיע השבר!!! על מה ולמה?... הן בעוונות גם [[בית המקדש]] לא עמד, ואיך יעמוד המקדש בגולה?"<ref>מכתב מאליהו, חלק חמישי, בהמשך הוא מתאר בפרוטרוט את כל מהלך ההריגה, מתוך מנוחת הנפש קלמאית, תוך כדי שירת "עלינו לשבח" וקבלת עול מלכות שמים באהבה, תוך כוונה ואמירה מפורשת של מסירות נפש כקרבן עולה לפני ד'.</ref>'''
מספר התלמידים בקלם לא עלה על כמה עשרות בבת אחת, אולם רבים מהם הפכו לרבנים, משגיחים וראשי ישיבות.
| |||