|
|
|
קשר דיסולפידי בחלבון נוצר על ידי ריאקצית מעבר תיול-דיסולפיד, בין זוג ציסטאינים ומתואר על ידי מיספור השיירים בשרשרת הפפטידית לדוגמה; (26-84).
[[מבנה נטיבי|המבנה הנטיבי]] של רוב החלבונים בעל קשרים דיסולפידיים קבועים, על אף שיש חלבונים המתמרנים בין שני מצבים נטיביםטבעיים, ועל כן נשברים ונוצרים קשרים חדשים. האנזים (Thioredoxin) [[תיורדוקסין]] [[:en:Thioredoxin|Thioredoxin]] משמש כאנטיאוקסידנט המזרז חיזור חלבונים אחרים על ידי ריאקציות [[חמצון-חיזור|חמזור]] תיול-דיסולפיד. אנזימים אלו חיוניים לחיים ביונקים. בחלבונים שבהם יותר השתי זוגות ציצטאין ריאקטיבים, קשרים שגויים בין השיירים יכולים להיווצר, שברוב המקרים יוצרים מבנה מרחבי לא פעיל ('''קיפול נכון פרופרציונלי לרמת פונקציונליות''').ככל שתדירות הקשרים עולה בחלבון, כך התדירות הסטטיסטית לאפשרויות הקשר בין השיירים עולה. לדוגמה, לחלבון (ribonuclease A) [[ריבונוקלאז]] [[:en:Ribonuclease A|Ribonuclease A]] שמונה שיירי צסטאין ריאקטיבים וכ- 105 אפשרויות שונות ליצירת ארבעה קשרים דיסולפידים. (Isomerases) איזומראז [Isomerases] [[:en:Isomerase|Isomerase]] זוהה כמזרז שבירת קשרים דיסולפידים שגויים, ומעלה את רמת הדיוק ביצירת קשרים דיסולפידים נכונים.
חלבונים שלהם קשרים דיסולפידים נטיביםטבעיים בצורה חלקית, בסביבה [[דנטורציה|דנטורטיבית]] הקשרים החסרים יווצרו ונקבל חלבון פעיל לחלוטין במבנה נטיבי. הקשרים הדיסולפידים הנכונים יצבו מבנה שלישוני שגוי אומנם, אך השגיאה ברמת קשרי המימן ההפיכים ולא ברמת הקשר הקוולנטי בין התיולים.
כדי לבצע אנליזה למבנה החלבון, בדרך כלל נחוץ לשבור קשרים דיסולפידים. ראקצית החיזור הזו מושגת על ידי טיפול בריאגנט בשם [[2-מרקפטואתנול]]. ניתן לזהות קשרים דיסולפידיים בחלבון באמצעות [[אלקטרופורזה אלכסונית]].
|
