בנות צלפחד – הבדלי גרסאות

מאוחר יותר, לפני חלוקת הנחלות ({{תנ"ך|במדבר|לו|א|יב|קצר=כן}}) חלה התפתחות בעניינן של בנות צלפחד - בני משפחתן מ[[שבט מנשה]] העלו בעיה שנוצרה עם יכולתן של נשים לרשת: הזהות השבטית נקבעת על פי שייכותו השבטית של האב. אם יינשאו בנות צלפחד לאנשים משבט אחר, בבוא היום תעבור נחלתן אל ילדיהן, שלא יהיו משבט מנשה ותיגרע נחלתו של שבט מנשה. ההסדר שנמצא לבסוף הוא שבנות צלפחד יינשאו לאנשים משבט מנשה - "למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים" ({{תנ"ך|במדבר|לו|ו|קצר=כן}}). וחידוש הלכתי נוסף התחדש: כאשר בת יורשת את אביה עליה להינשא לאיש משבטו של אביה. על פי ה[[רשב"ם]] הלכה זו נהגה רק בדור של באי הארץ, אבל לאחר שמתו כל הדור גם בת יורשת יכלה להינשא לאיש משבט אחר. {{הערה|רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד א ד"ה לבא זה בזה}}.

יש האומרים כי שמות של מקומות בנחלת מנשה נקראו על שמן של חלק מבנות צלפחד: [[מחולה]] (הטיה של מחלה), [[תרצה]] ו[[עין חגלה]]. השערה זו מבוססת על הקשר בין שמות אנשים למקומות בשבט מנשה, כמו [[גלעד]], [[שכם]] וחפר.{{הערה|1=ייתכן וההפך הוא הנכון ושמות האנשים הם על שם המקומות. }}., וכן בספר במדבר "וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר: וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ"{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|לב|מא|מב}}}}. [[חרסי שומרון]] כוללים גם את "חגלה" ו"נעה" כמקומות (ככל הנראה יישובים או בתי אב) שמהם הגיעו שמן ויין.

ב[[מדרש]] וב[[תלמוד]] מובאות דעות שונות על חטאו של צלפחד. לדעה אחת, היה [[המקושש|מקושש עצים בשבת]] ונענש על כך ב[[ארבע מיתות בית דין|סקילה]]. לדעה שנייה, היה מן המעפילים שניסו לעלות לארץ למרותאף על פי שמשה אמר כי הזמן אינו כשיר לכך{{הערה|1=ראו בבלי, שבת צו ע"ב.}}.

ב[[תלמוד]] וב[[מדרש]]ים התייחסות רבה לפרשת בנות צלפחד. שלושה כיווני פרשנות לסיפור: פירושים העוסקים בפרשת דיני ירושה הבת, פרשנות כהלכתי-אינטלקטואלי, ופרשנות מוסרית-חברתית. פירושים נוספים, בקונוטציה תאולוגית, המצטטים את פסוקים הרלוונטיים בצורה חלקית אולם משלבים אותם בהקשר חדש, עוסקים בשאלת נתינת הנחלה מארץ הקודש לבנות.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=ניצן-דבורה שטיין|שם=שיחתן ודמותן של בנות צלפחד ‬|כתב עת=גרנות 2|עמ=63-93|שנת הוצאה=תשס"ב|קישור=https://www.bmj.org.il/assets/files/821326266854.pdf}}</ref>

על עצם דבריהן אומר המדרש: {{ציטוטון|ויאמר ה' אל משה לאמר: כן בנות צלפחד דוברות, יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום. אשרי אדם ש[[הקב"ה|המקום]] מודה לדבריו}}{{הערה|1=ספרי במדבר, קלד; אמירה דומה מובאת ב[[מכילתא]] דרבי ישמעאל לפרשת יתרו.}}. מדרש אחר מבקר את משה על כך שכאשר ייסד, בעצת [[יתרו]], מערכת משפט ({{תנ"ך|שמות|יח}}), ציווה: "ושפטו את העם בכל עת, את הדבר הקשה יביאון אל משה". על כך אומר המדרש: {{ציטוטון|אמר לו הקב"ה: משה, אתה דן את הקושיות?! הרי בנות צלפחד באין לשאל בדין שאפלו [[תינוקות של בית רבן|תינוקות-של-בית-רבן]] משיבין עליו, ואין אתה יודע מה להשיב! אלא 'ויקרב משה את משפטן לפני ה' ' "}}{{הערה|1=[[מכילתא דרשב"י]], פרק יח.}}. לעומת זאת, בתלמוד הבבלי מובאת דעה שונה, שאין ביקורת כלפי משה, אלא שבח לבנות צלפחד: {{ציטוטון|וכך היה רבי שמעון השקמוני אומר: יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק [[בכור]]ה (שהיה צלפחד, שהיה בכור, אמור לרשת בנכסי אביו) אם לאו. וראויה הייתה פרשת נחלות (דיני ירושה) להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן... ללמדך, שמגלגלים זכות על ידי זכאי.}}{{הערה|1=בבלי, בבא בתרא קיט א-ב; סנהדרין ח ע"א. למדרשים נוספים העוסקים במעלתן של בנות צלפחד ראו ספרי זוטא, כז.}}

העובדה שחמש בנות צלפחד לא הוזכרו תמיד בסדר זהה (ראו [[במדבר]], פרקים {{תנ"ך|במדבר|כז|ללא=ספר|קצר=כן}}, {{תנ"ך|במדבר|לו|ללא=ספר|קצר=כן}}) הביאה את אחת הדעות בתלמוד למסקנה כי "להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן", כלומר - הפסוק המספר על נישואיהן סידר את שמותיהן לפי גילן, ולעומת זאת בפסוק העוסק בעמידתן לפני משה סודרו השמות לפי סדר חוכמתן. דעה אחרת בתלמוד ([[תנא דבי רבי ישמעאל]]) שוללת את ההסבר הזה, וגורסת כי "בנות צלפחד שקולות היו", היו שוות בחכמה זו לזו, ולכן הוזכרו בכל פעם בסדר אחר. על נישואיהן נאמר שם {{ציטוטון|אמר [[רב יהודה]] אמר [[שמואל]]: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים (בניגוד לבנות-היורשות של אותו הדור), שנאמר ({{תנ"ך|במדבר|לו|ו|קצר=כן}}): לטוב בעיניהם תהיינה לנשים. אלא מה אני מקיים (את המשך הפסוק) אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא יינשאו אלא להגון להן}}. האגדה מוסיפה בשם [[רבי אליעזר בן יעקב]] כי "אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מ (גיל) ארבעים שנה", וסיבת הדבר - על פי המפרשים - שהמתינה לחתן המתאים לה ממשפחת אביה. התלמוד שם דן בגיל הנישואין, אשר בדרך כלל שולל את האפשרות להרות וללדת, ומסכם ש"מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס"{{הערה|1=בבלי, בבא בתרא קיט ע"ב - קכ ע"א.}}.

חז"ל דייקו מהמקרא שלחמש בנות אלו היה מעלה מיוחדת של [[חיבת הארץ]], היות והמקראשהמקרא{{הערה|במדבר כז,א}} האריך ליחסן עד יוסף לפי שהוא חיבב את הארץ, שנאמר: (בראשית נ, כה) "והעליתם את עצמותי", וגם בנותיו מחבבות את הארץ{{הערה|רש"י בשם ספרי}}. כן ראו בהן דוגמה למעלת נשות ישראל במדבר, וראו את הנשים במיוחד כאוהבת את ארץ ישראל, לשון רש"י {{ציטוטון|אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ.}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yrg.org.il/?CategoryID=315&ArticleID=676|הכותב=הרב יהושע שפירא|כותרת=כן בנות צלפחד דברת - פרשת פנחס|אתר=ישיבת ההסדר רמת גן|תאריך=|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-07-19}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/רש%D7%A8%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%9B%D7%9622י_על_במדבר_כז|הכותב=|כותרת=רש"י על במדבר כז|אתר=ויקיטקסט|תאריך=|תאריך_וידוא=2019-07-19}}</ref>

מפרשי המקרא נתקשו להבין היכן ראו חז"ל את חיבת הארץ שלהן, יתכןייתכן וסה"כ הן רצו ירושה בארץ?

הנצי"ב מבאר{{הערה|העמק דבר, במדבר כז, ד}}: בבקשתן הן אומרות "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו", היה להן אפשרות לקבל נחלה גדולה אצל חצי שבט מנשה בעבד הירדן והמה בקשו דווקא בארץ ישראל בתוך אחי אביהם (משפחת החפרי) ולא אצל אחי אבי אביהם גלעד ומכיר שהתישבושהתיישבו בעבר הירדן אף על פי שנחלת מנשה בעבר הירדן כבר היא כבושה ועומדת לפניהן מכאן שהיו מחבבות את ארץ ישראל.

ב-1910, בחפירות הארכיאולוגיותהארכאולוגיות שנערכו בשומרון העתיקה נתגלה בית מחסנים ובו כמאה שברי חרסים שעליהם [[אלפבית פיניקי|כתב פניקיפיניקי]], המכונים [[חרסי שומרון]]. בחלק מן הכתובות (בעיקר מן הקבוצה השנייה שנרשמו בשנה ה-15 לכהונת המלך) הופיע גם שם הנחלה בנוסף לשם הישובהיישוב. זיהוי הישוביםהיישובים שבתעודות נעשה על בסיס מחקרים ארכיאולוגייםארכאולוגיים גאו-היסטוריים והשתמרות השמות ההיסטוריים בשמם של יישובים ערביים הקיימים כיום. מקומות ששמם הקדום לא השתמר זוהו על בעזרת פרקים מן התנ"ך ונתונים גאוגרפיים-היסטוריים וארכיאולוגייםוארכאולוגיים. שתיים משמות בנות צלפחד, חגלה ונעה, מופיעים כשמות נחלות בחרסים.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=בורנשטיין, אריה|שם=הזיקה לנחלה המשפחתית בתקופת המקרא|כתב עת=טללי אורות|כרך=יב|עמ=100-115|שנת הוצאה=תשס"ו}}</ref> על בסיס זהות בין שם הפקיד המוזכר בחרס של חגלה לבין שם הפקיד שבחרסים אחרים המתייחסים ליישובים מזוהים, אפשר להסיק שנחלת משפחת חגלה כללה את הישובהיישוב [[יצת]]. יצת מזוהה, ככל הנראה ככפר הערבי בשם ציד'.<ref name=":1" /><ref>{{צ-ספר|מחבר=|שם=אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=1965|כרך=ג : חבב - יתת (אות חית)}}{{ש}}[[יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)|יואל אליצור]],"מקום בפרשה", פרשת פינחס</ref> נחלת נעה, על פי [[סקר הר מנשה]], הייתה באזור עמק זבבדה שממזרח לעמק דותן.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אדם זרטל|שם=סקר הר מנשה|מקום הוצאה=חיפה|מו"ל=|שנת הוצאה=תשנ"ו|כרך=כרך ב - העמקים המזרחיים וספר המדבר|עמ=99-100}}</ref>. זיהוי נחלת תרצה מתבססת על [[תרצה]] בתל אל-פארעה שהתגלתה בחפירות ארכאולוגיות בשנות הארבעים. העיר תרצה המוזכרת לראשונה ברשימת הערים שכבש יהושוע.

מאיר גרובר מצטט את מחקרה של צפרירה בן-ברק המראה, שישנם ממצאים המוכיחים שנשים במזרח הקדום החזיקו נכסים. תעודות מנוזי (המאה ה-15 לפני הספירה) ואמר (המאה ה-13 לפני הספירה) מוכיחות שאבות הכריזו על בת מסויימתמסוימת כ"בן בכור" על מנת להוריש לה ירושה כפולה. בנוסף, במקרא מסופר ש[[שרה]] החזיקה שפחה, [[הגר]], [[לאה|ולאה]] [[רחל|ורחל]] קיבלו שפחות מאביהן. ייחודו של מקרה בנות צלופחד שישנה התאמה בין הסיפור המקראי ותעודות מעמים אחרים המראים כי חוקי ירושה לבנות נקבעו על מנת לשמר את הרכוש במשפחה ולהעביר אותו לבנים של הבת.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מאיר גרובר|שם=מהפכת בנות צלופחד|כתב עת=שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום|עמ=281-286|שנת הוצאה=תשסו}}</ref>. בן-ברק מציינת כי החברה בנוזי הקפידה מאוד על שמירת הנכסים בתוך המשפחה ומראה במספר תעודות שאבות הורישו לבנותיהם את הרכוש באמצעות צואה מפורשת אך לא נוצר בנוזי פתרון מחייב כמו שהתגבש במקרה בנות צלפחד.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=צפרירה בן-ברק|שם=פרשת בנות צלפחד בזיקה לתעודה חדשה מנוזי|כתב עת=שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום|כרך=ג|עמ=116-123|שנת הוצאה=תשלט}}</ref> .

בנות צלפחד שימשו כמקור השראה ומודל תרבותי למאבק לשוויון זכויות בכלל, ולנשים בפרט. [[אליזבת קיידי סטנטון]], מחלוצות המאבק להענקת [[זכות בחירה לנשים]], פתחה את ספרה, "תנ"ך האישה" (The Woman's bible), בקריאה למחוקקים בני תקופתה ללמוד מהכבוד המוענק בתנ"ך לבנות צלפחד ולראות בהן מודל לחיקוי להענקת שוויון זכויות. חוקרים תיארו את בנות צלפחד בתור הנשים הפמיניסטיות הראשונות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=J. Derby|שם=The Daughters of Zelophehad Revisited|כתב עת=( JBL 25 (1997|עמ=169-171}}</ref>. אולם, העובדה שבקשתן מאלוהים לא שיפרה את המעמדן המשפטי והכלכלי של נשות ישראל או אפילו של קבוצת נשים מסויימתמסוימת, לא מאפשרת לטעון שבנות צלפחד הן הפמיניסטיות הראשונות. ובכל זאת, הן היוו השראה לרעיונות פמיניסטיים.<ref name=":2" />

[[יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)|יואל אליצור]]{{הערה|בספרו "מקום בפרשה", פרשת פינחס}} משער שמניית חמש הנחלות של בנות צלפחד יחד עם חמש הנחלות של חמש המשפחות האחרות בשבט מנשה (אחי חפר, סבן של בנות צלפחד) ב{{תנ"ך|קצר=כן|יהושע|יז}}, על אף שבנות צלפחד השתתפו בנחלה של משפחה אחת בלבד, וכן אזכור נחלות הקרויות על שמן ב[[חרסי שומרון]], לצד נחלות של המשפחות האחרות בשבט, מעיד על כך שחוכמתן ותעוזתן זכו להערכה והן מהוות דוגמה לפמיניזם כבר בתקופת המקרא. [[יעל שמש]] במאמרה,<ref name=":2">{{צ-מאמר|שם=A Gender Perspective on the Daughters of Zelophehad: Bible, Talmudic Midrash, and Modern Feminist Midrash|קישור=http://dx.doi.org/10.1163/156851507x168502|כתב עת=Biblical Interpretation|שנת הוצאה=2007|עמ=80–109|כרך=15|doi=10.1163/156851507x168502|מחבר=Yael Shemesh}}</ref> טוענת שלמרותשאף על פי שבנות צלפחד יזמו שינוי ואף זכו שיתקבל בברכה על ידי אלהים בעצמו, לא ניתן לראות בהם "הנשים הפמיניסטיות הראשונות". וזאת מכיוון שמטרתן המפורשת הייתה לשמר את שמו של אביהם, מתוך דאגה שתואמת דווקא ערכים פטריארכליים. הרב [[אלחנן סמט]] כתב שמסיבה זו קריאת הסיפור בהקשרו המקראי מפקיעה ממנו כל שמץ פמיניזם, והשווה אותו לסיפורים על [[תמר (אשת ער)|תמר]] אשר נאבקה על הזכות לדבוק במשפחת [[יהודה בן יעקב|יהודה]], [[רות]] אשר נאבקה על הקמת שם בעלה המת על נחלתו, ו[[האישה החכמה מתקוע]] אשר התחננה על נפש בנה, פן "כִבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום לאישי שם ושארית על פני האדמה". ועם זאת, הוסיף שביסוד טענתן של בנות צלפחד ובקבלתה ניצבת ההשקפה שאף הבנות נחשבות המשך לאביהן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AAפרשת-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%97%D7%A1פינחס-%D7%94%D7%90%D7%9Dהאם-%D7%94%D7%99%D7%95היו-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AAבנות-%D7%A6%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%93צלפחד-%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AAפמיניסטיות-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AAישראליות-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AAקדומות-%D7%9B%D7%96כז-%D7%90א-%D7%99%D7%90יא|הכותב=הרב אלחנן סמט|כותרת=פרשת פינחס - האם היו בנות צלפחד פמיניסטיות ישראליות קדומות? (כ`ז, א-יא)|אתר=VBM|תאריך=2015-12-31|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-07-11}}</ref>.

* [[זאב ארליך]], נחלת חגלה בת צלפחד, בתוך: '''"...לפני אפרים ובנימין ומנשה...", קובץ מחקרים ותגליות בגאוגרפיה-היסטורית''', ירושלים, המועצה האזורית מטה בנימין, תשמ"ה 1985, עמ' 167-163163–167.

* [[מנחם אלון]], '''[[מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה]]''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2005, עמ' 255-277255–277.

*[[ליאורה רביד]], '''התנ"ך היה באמת''', תל אביב: [[ידיעות ספרים]], 2009, פרק 25, עמ' 347-343343–347.