Ms. (כתב עת) – הבדלי גרסאות

'''.Ms ''' ("'''מיז'''", ב[[תעתיק]] ל[[עברית]]) הוא [[כתב עת]] [[פמיניזם ליברלי|פמיניסטי ליברלי]] אשר החל לצאת לאור בשנת [[1972]]. [[דורותי פיטמן יוז]] ו[[גלוריה סטיינם]] ייסוד את המגזין. מיז' התחיל כמהדורה מיוחדת של [[ניו יורק (מגזין)|מגזין ניו יורק]], וקליי פלקר, העורך ועיתונאי של המגזין מימן את הגיליון הראשון. מהדורת הניסיון הראשונה, שכללה 300,000 עותקים נמכרה בתוך שמונה ימים.{{הערה|{{צ-ספר|שם=Encyclopedia of women in American history.|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/47224485|מו"ל=Sharpe Reference|שנת הוצאה=2002|מקום הוצאה=Armonk, N.Y.|oclc=47224485|מחבר=Joyce Appleby, Eileen Chang, Neva Goodwin|פרק=Ms. Magazine}}}}. צוות העריכה המייסד כלל נשים המזוהות עם [[הגל השני של הפמיניזם]]: [[לטי קוטין פוגרבין]] {{אנ|Letty Cottin Pogrebin}}, [[מרי טום]] {{אנ|Mary Thom}}, פטרישיה קרביין, ג'ואן אדגר, נינה פינקלשטיין ומרי פיקוק. מטרתן המוצהרת הייתה ליצור [[כתב עת]] לכל הנשים, אשר יהווה במה לשיח פוליטי פמיניסטי. בפועל, שימש המגזין כאמצעי להפצת בשורת ה[[פמיניזם]] בשנות ה-70 וה-80 של [[המאה ה-20]] לכלל ה[[אוכלוסייה]] וכלל הנשים.{{הערה|1=Farrell, A. E. (1994). ''A social experiment in publishing: Ms. magazine, 1972-1989''. Human Relations, 47(6), 707-730.|שמאל=כן}}

כמו כן, המאמרים נכתבו בשפה קולחת ונהירה והיו יוצאי דופן מול הכתיבה הפמיניסטית הרווחת שהייתה תאורטית ברובה ובלשון אקדמית.{{הערה|1= Pogrebin Abigail [http://nymag.com/news/features/ms-magazine-2011-11/ ''How Do You Spell Ms'' ''] ‏ New York Magazine, Oct 30, 2011|שמאל=כן}}

הכותבות היו ברובן עיתונאיות, נשות ציבור ו[[אקדמיה]] אשר יצאו כנגד ה[[אמצעי תקשורת|מדיה]] התקשורתית וכנגד האופן [[סטריאוטיפ|הסטריאוטיפי]] בו מוצגות נשים כאמהות, [[עקרת בית|עקרות בית]] וצרכניות שמטרתן היחידה היא לרצות את הגברים בחייהן. גם בשנת 2015, המגזין נתפס כשלוחה של התנועה לשחרור הנשים ושם נרדף לפמיניזם.{{הערה|1=[http://www.msmagazine.com/about.asp Ms. Magazine - about]|שמאל=כן}}

ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] היה כתב העת בשיא הפופולריות שלו,{{הערה|1= [http://www.feministezine.com/feminist/modern/Ms-Magazine-Review.html ''We Look at ‘Ms’'''' ''] The feminist eZine |שמאל=כן}} ובעשור הראשון לקיומו הוא נהנה מתפוצה מרשימה הדומה למגזין מסחרי. המייסדות ביקשו להביא לתודעת הציבור הנשי סוגיות "מושתקות" במטרה לעורר דיון ענייני וחשיבה מקורית. הגיליון הראשון עסק ב[[הפלה מלאכותית]] וזכות הנשים על גופן. נשים אמריקאיות בולטות ומוכרות הצהירו מעל דפי המגזין שהן ביצעו הפלה, על אף היות המעשה בלתי חוקי באותה התקופה. שנה לאחר מכן, בשנת [[1973]] הפך [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] את ה[[פסק דין|פסיקה]] וקבע ב[[פסק דין רו נגד וייד]] שהפלה בשליש הראשון של ה[[הריון]] היא לגיטימית וחוק האוסר הפלה פוגע בערך דמוקרטי בסיסי - [[הזכות לפרטיות]]. התנועה הפמיניסטית זקפה את המהלך הזה לזכות ההד הציבורי הרחב שנוצר בעקבות חשיפת סיפורן של הנשים ב"מיז".{{הערה|שם=פארל|Farrell, A. E. (1998). ''Yours in sisterhood: Ms. magazine and the promise of popular feminism''. Univ of North Carolina Press}} במהלך שנות השבעים "מיז" היה למגזין האמריקני הראשון שדן בסוגיות טעונות כדוגמת [[אלימות במשפחה]], דימוי גוף של נשים, [[שכר]] נשים ו[[אונס]]. חלק מהמאמרים המפורסמים ביותר משמשים כחומר לימוד במחלקות ללימודי נשים וכאמצעי רב ערך לפעילות של פמיניסטיות, מנהיגים פוליטיים ומורים.{{הערה|שם=פארל}}

את שער המגזין הראשון ציירה האמנית היהודייה [[מרים ווסק]] (Miriam Wosk). על השער הוצגה האלה ההינדית [[קאלי]], המאופיינת בדרך כלל באנרגיה אינסופית כאישה אומללה, העוסקת בשלל משימות ביתיות, הרבה מעבר ליכולותיה הפיזיות ובנוסף, עובר גדל ברחמה. האיור על רקע אדום בולט היה פורץ דרך. על שערי העיתונים לנשים שהופיעו עד אותה עת, הוצגו בדרך כלל פנים של אשה לבנה, סקסית, יפה ומסופקת.{{הערה|1= [http://msmagazine.com/blog/2010/12/22/rip-miriam-wosk-first-ms-cover-artist ''Remembering Miriam Wosk, First Ms. Cover Artist'' ''] MS Magazine, December 22, 2010 |שמאל=כן}} הגיליון עורר עניין רב מאוד ו-300,000 עותקים נמכרו תוך שמונה ימים.

כך התבטאה גלוריה סטיינהם כשנשאלה על כוחן של פרסומות בכתבי עת לנשים:{{הערה|1= Gloria Steinem [http://www.publishingbiz.com/html/articlebysteinem.html ''Sex, Lies & Advertising''] MS Magazine, July/August 1990|שמאל=כן}} {{ציטוטון|כאשר המגזין יצא לאור רצינו שתהיינה בו מודעות פרסומת, על מנת שנשים תוכלנה לרכוש אותו במחיר סביר. אך בעיקר קיווינו ליצור פורום שנוכל להתדיין בו עם יצרנים ומשווקים על שיפור תעשיית ה[[פרסום]] לנשים, כי אחרי הכול, הפרסומות הן כמו [[אקטואליה|חדשות]], [[טלוויזיה]] ו[[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]], הן מקור מידע עוצמתי}}.

למעשה, במשך כל שנות פעילותו, המגזין ניצב בפני אי יציבות פיננסית כתוצאה מהחלטתן העקרונית של העורכות למנוע פרסום מִינָנִי ופרסום של מוצרים "מזיקים" או מעליבים, כדוגמת דיאודורנטים לנשים. המדיניות הייתה להתיר רק פרסום של מוצרים שאינם נתפסים כנשיים באופן בוטה, כגון: [[מכונית|מכוניות]], [[סיגריות]], פוליסות ביטוח ו[[כרטיס אשראי|כרטיסי אשראי]].{{הערה|1=Ferguson, J. H., Kreshel, P. J., & Tinkham, S. F. (1990). ''In the pages of Ms.: Sex role portrayals of women in advertising''. Journal of Advertising, 19(1), 40-51|שמאל=כן}} בשנת [[1989]] המגזין נסגר משום שחברות הפרסום סירבו לפרסם בו מכיוון שהוא נתפס כ"פוליטי" ומסובך מדי. כאשר חזר לפעול שוב לאחר שנה לא היו בו פרסומות וקוראים רבים הפסיקו את המנוי משום שהמראה והכיוון של המגזין השתנו מאוד. עד שנת [[2000]] המגזין היה בבעלויות שונות וללא פרסומות. בשנת [[2001]] המגזין נרכש על ידי The Feminist Majority Foundation והוא יוצא לאור בדפוס כרבעון. למגזין [[אתר אינטרנט]] ו[[בלוג]].

בשנת [[2008]] ביקש ארגון [[הקונגרס היהודי האמריקאי]] לפרסם מודעת פרסומת ב"מיז". במודעה נראו [[דורית ביניש]], נשיאת [[בית המשפט העליון]], [[ציפי לבני]], [[שרת החוץ]] של ישראל ו[[דליה איציק]], [[יושבת ראש הכנסת]], ומעל מופיע הטקסט "זוהי [[ישראל]]". עורכת המגזין, [[קאתי ספילר]] (Kathy Spillar) דחתה את הבקשה בתואנה שהמודעה "תצית סופת אש" בקרב הקוראים. הסירוב עורר ויכוח עז בין הארגון לעורכי המגזין. הארגון הדגיש שמטרת המודעה הייתה להבליט את העובדה שבישראל של שנת 2008 נשים מכהנות בתפקידים בכירים מאוד בשלוש הרשויות המרכזיות של המדינה, ואילו העורכת הראשית של המגזין הודיעה כי כתב העת אינו מעוניין להיות מעורב פוליטית בעוד שבמודעה מוצגות לפחות שתי נשים שההשתייכותן המפלגתית היא כזו. הקונגרס היהודי האמריקאי כינס [[מסיבת עיתונאים]] בהשתתפות פמיניסטיות יהודיות מובילות, כגון: [[בלו גרינברג]] (Blu Greenberg) ו[[פיליס צ'סלר]] (Phyllis Chesler) אשר ביקרו בחריפות את ההחלטה. הן ראו במעשה הדחייה אקט נבזי של מגזין המחשיב את עצמו כעומד בחזית תנועת הנשים. לדעתן המגזין איבד את עצמאותו כאשר בחר לנקוט בעמדה שמאלנית ובכך לאפשר דה-לגיטימציה של ישראל.{{הערה|1= Anthony Weiss, [http://forward.com/articles/12494/pro-israel-ad-rejected-by-feminist-magazine-/ Pro-''Israel Ad Rejected by Feminist Magazine''], Forward, January 16, 2008|שמאל=כן}}

*Alperin, M. (2008). ''An image of Israel : Jewish feminists discuss Ms. magazine vs. American Jewish Congress''. Bridges, (2), 4.

*Farrell, A. E (2008). ''Attentive to Difference: Ms. Magazine, Coalition Building, and Sisterhood''. In Gilmore, S (Ed.), Feminist Coalitions: Historical Perspectives on Second- Wave Feminism in the U.S. (pp. 48- 62). Urbana: U of Illinois