פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 8 בתים ,  לפני 4 חודשים
תגובת-הנגד החריפה הצליחה לבלום את המגמה שייצג ההיכל: הוא נותר בקרב תופעה מבודדת, ולמעט מניין קטן שהופעל מטעמו ביריד הסחר בלייפציג – דרכו יצא שמעו למרחקים – לא פשטה הדוגמה שהציב. בתי-כנסת אחרים בגרמניה וביתר אירופה אמנם אימצו חלק מהשינויים שהוביל, אך הגבילו אותם לצד הפורמלי; סידור התפילה, העקרונות שמאחוריו ואפילו העוגב לא התקבלו במקומות אחרים.{{הערה|מאיר, עמ' 115; ראו גם: [[דוד אלנסון]], [https://www.academia.edu/37671898 ה'דוגמה' בתגובות מסורתיות לרפורמה: הפרדיגמה של האורתודוקסיה בגרמניה]. עמ' 353.}} ריב ההיכל סימן גם שינוי מגמה מצד הפרוגרסיבים בגרמניה: ההערצה ליהודי איטליה פינתה את מקומה לאכזבה מרה. השאיפה של רבים לחקותם הוחלפה בחתירה לדרך עצמאית.{{הערה|שם=דובין}}
 
סערת המאמרים מכאן ומכאן לא סיימה את הסכסוך בין יהודי המבורג. "קהל בית חדש" הוסיף לפעול, תוך שהוא מושך רבים. פרנסי הקהילה החליטו לבסוף על פתרון אחר, שהוצע על ידי אליעזר ריסר (חתנו של הרב [[רפאל הכהן כ"ץ]] ואביו של [[גבריאל ריסר]]) כבר ימים ספורים לאחר חנוכת ההיכל. הם פיטרו את הראב"ד הקשיש ושכרו רב קבוע שיחליף אותו. היה זה חכם [[יצחק ברנייס]], רב מסורתישמרן אך [[בוגר אוניברסיטה]], שנכנס לתפקידו ב-30 באוקטובר 1821. ברנייס אימץ חלק ניכר מסדרי הפורשים. הוא לבש מדים הדומים לכומר נוצרי ואת דרשותיו, בהן התמקד בענייני מוסר ולא בפלפול מהסוג הישן, נשא בגרמנית תקנית תחת יידיש. הוא ערך תפילות בסגנון מכובד, אסר להתנועע בפראות, לצרוח, לתקן בקול את בעל הקורא ועוד; הנהגתו השיבה לקהילה הישנה את מרבית המתפללים. אף כי ההיכל נותר פועל, העימות סביבו הסתיים. החוזה של הרב החדש אסר עליו להתערב בעניין.{{הערה|שם=מאיר|Michael Meyer. '''Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism'''. Wayne State, 1995. עמ' 47-61.}}
 
==הריב השני==