בנימין בן אליעזר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoavd (שיחה | תרומות)
Yoavd (שיחה | תרומות)
שורה 121:
תקופתו כשר הביטחון הייתה תקופה של [[פיגוע]]ים קשים, והסלמה במלחמה שבין [[מדינת ישראל]] ובין ה[[פלסטינים]], המכונה "[[האינתיפאדה השנייה]]". שרון עלה לשלטון על רקע ציפיות לנקיטת קו תקיף. ישיבת מפלגת העבודה בממשלה, ובמיוחד ישיבתם של פרס ובן-אליעזר בתיקי מפתח, סייעו לשרון למנוע מתקפות על צעדיו בזירה הבינלאומית ומחוגי השמאל. בן אליעזר ופרס גם הצטרפו לשרון בהתנגדותו לבניית [[גדר ההפרדה|גדר הפרדה]] לאורך מרחב התפר בין ישראל לגדה המערבית.{{הערה|1=[[עפר שלח]] ו[[רביב דרוקר]], '''[http://drucker10.net/?page_id=1227 בומרנג]''', הוצאת כתר, 2005, פרק 17,}} כלפי מפלגתו הציג עצמו שרון כמי שרוצה לנקוט בצעדים כגון "גירוש ערפאת" אך נבלם על ידי אנשי השמאל בממשלתו. ההסלמה הגיעה לשיאה ב[[הפיגוע במלון פארק|פיגוע במלון פארק]] וב[[מבצע חומת מגן]] שבא בעקבותיו באפריל [[2002]]. כשר ביטחון החליט בן-אליעזר לפתוח בשורה של פעולות צבאיות, בהן נכללו כניסות ל"[[שטח A]]", שאליו ישראל מנועה מלהיכנס על פי [[הסכמי אוסלו]].{{הערה|1={{הארץ|מיכאל הרצוג|פואד, חומת מגן|1.3053745|30 באוגוסט 2016}}.}} כמו כן החליט לפגוע ב-22 ביולי 2002 ב[[סלאח שחאדה]], ממנהיגי ה[[חמאס]], בהפצצת ביתו בלב שכונת מגורים, באמצעות פצצה במשקל טון שהושלכה ממטוס [[F-16]]. בפעולה זו נהרגו מלבד שחאדה גם עוזרו ועוד 14 אנשים, ובהם אשתו ואחת מבנותיו, וכן נשים וילדים, ונפצעו עשרות אזרחים שהיו בקרבת מקום. הריגתו של שחאדה פתחה שרשרת [[סיכול ממוקד|סיכולים ממוקדים]] של מפקדי החמאס ובכיריו, צעדים שעוררו מחלוקת בקהילה הישראלית והבינלאומית.
 
בחודש ספטמבר [[2001]] התמודד על משרת יושב ראש המפלגה, אל מול [[אברהם בורג]]. ה[[בחירות מקדימות|בחירות המקדימות]] נותרו ללא הכרעה תוך חשד כבד לזיופים, ותחת צל של פרסומים (שאחר כך הוכחו כמסולפים) על שחיתויות של מי שהיה יושב ראש הכנסת, בורג. בחודש דצמבר של אותה שנה נערך סיבוב נוסף ב-51 קלפיות שנחשדו בהיותן מזויפות. בבחירות אלו זכה בן-אליעזר ברוב הדרוש ונבחר ליושב ראש. נקבע כי המינוי הוא זמני, וכי ייערכו בחירות נוספות בשנת [[2002]], לקראת התמודדות בבחירות הכלליות. ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלת האחדות לא הייתה מקובלת על [[יוסי ביילין]] ו[[חיים רמון]], שנותרו מחוץ לממשלה, והביעו את אי שביעות רצונם מתפקודה. במיוחד בלטה ביקורתו של רמון כלפי בן-אליעזר בשל אי בנייתה של [[גדר ההפרדה]].
 
באוקטובר [[2002]], בעקבות הצעת [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]] לשנת [[2003]], תקציב לו התנגדה מפלגת העבודה בנימוק שהוא מנוגד לעקרונות המפלגה והבטחותיה לבוחר, הוביל בן-אליעזר לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. מצבו בתוך המפלגה פנימה הלך והחמיר. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לאחר מכן, התמודד בן-אליעזר מול רמון ו[[עמרם מצנע]], שלבסוף ניצח, אך הוביל את המפלגה לכישלון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-[[28 בינואר]] 2003, ולישיבה באופוזיציה.