נצרות קתולית – הבדלי גרסאות

במהלך שנות החמישים של המאה העשרים, התאולוגיה הקתולית ולימודי הקודש התחילו להתרחק מה[[סכולסטיקה]] החדשה ומהפירוש המילולי של כתבי הקודש שהיו תגובת הכנסייה למודרניזציה מ[[ועידת הוותיקן הראשונה]] ועד למאה העשרים. בקרב הכנסייה החלו להשמע קולות שקראו לשלב את התאולוגיה הכנסייתית יחד עם ההתייחסות המודרנית לאדם והשינויים בכל תחומי החיים. בעקבות זאת כונסה [[ועידת הוותיקן השנייה]] בהוראת ה[[אפיפיור]] [[יוחנן העשרים ושלושה]] בשנת [[1962]] ונחתמה תחת האפיפיור [[פאולוס השישי]] בשנת [[1965]]. בין החלטות הוועידה ניתן למנות את הקריאה להשתתפות פעילה יותר של המאמינים בפולחן הדתי, הדגשה רבה יותר של כתבי הקודש, הצהרת ה"[[נוסטרה אטאטה]]", שכוללת קריאה לפלורליזםל[[פלורליזם]] כלפי הדתות האחרות, וכן הצהרה הדוחה את הטענה כי ה[[יהודים]] בני זמננו אחראים למותו של [[ישו]], וקוראת להימנע משנאה, רדיפות וגילויי [[אנטישמיות]] כלפי יהודים.