אנטינומיזם – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של ישו החלו תלמידיו להפיץ את תורתו ברבים, בקרב יהודים וגם לא יהודים. הם היו מודעים היטב לקושי של הגויים לקבל את עול המצוות היהודיות ובייחוד את מצוות המילה. עקב כך התעוררו ויכוחים קשים בקרב השליחים והקהילה הנוצרית הקטנה שנוצרה סביבם בירושלים. [[שאול התרסי]] הוא [[פאולוס]] שהצטרף באותה תקופה לשליחים העלה את השאלה כיצד להתנהג עם הגויים שהחלו מסתפחים לקהיליית הנוצרים אך אינם מוכנים לקיים את כל עול מצוות התורה. בהשפעת פאולוס הגיעו השליחים ותלמידיהם לפשרה. הפשרה אמרה שהיהודים המצטרפים לקהיליית הנוצרים מחויבים בכל המצוות כקודם ואילו הגויים המצטרפים מחויבים רק בחלק מהמצוות ובייחוד נאסר עליהם הזבח לאלילים, הניאוף ושפיכות הדמים. בתוך כנסייה נוצרית קדומה זו, הגויים שצורפו אליה (בניגוד להוראת ישו) נחשבו לפחותי ערך יחסית ליהודים המצטרפים¹.

 

למרות שהוא ראה עצמו כיהודי במשך כל חייו, היה פאולוס הדמות החשובה ביותר בהפרדה בין היהדות למאמיני ישו ולמעשה למייסד הנצרות. פאולוס האמין שהתורה ניתנה מאלוהים כולל המצוות שבה ועל האדם לקיים מצוות אלו. מאידך קיום מצוות לא יכול להביא לגאולת נפש האדם ולישועתו. היחידי שיכול להביא ישועה לאדם הוא האל בחסדו, "החסד האלוהי". חסד אלוהי זה מגיע לאדם רק דרך אמונתו, אמונתו באלוהים ובבנו המשיח. קיום מצוות התורה ללא אמונה במשיח (ישו) לא הופך את האדם לצדיק ואין לו שום ערך: "האמנו גם אנחנו במשיח ישוע למען נצדק מתוך אמונה במשיח ולא בקיום מצוות התורה, שכן בקיום מצוות התורה לא יוצדק כל בשר" (אל הגלטים, ב' ט"ז). בשלב הבא, טוען פאולוס שקיום המצוות יכול אפילו להביא את האדם לידי חטא: "ובמקום שאין תורה אין עבירה על התורה" (אל הרומיים ד', ט"ו) דהיינו, אם אין מצוות אין עבירה על המצוות ואין חטא. במקום אחר הוא אומר "לא הייתי יודע מהו חטא אילולא התורה" (אל הרומיים ז' ז). האיסורים בתורה, לפי פאולוס רק מגבירים את הרצון לעבור על האיסור ולחטוא. החיובי במצוות הוא שעם זה שקיומן מרבה חטא, על ידי כך גם גובר החסד האלוהי. לאחר ישו אין עוד צורך במצוות כי עד ישו היהודים שמרו על המצוות כדי להטהר לפני ביאת המשיח. אך מאחר שישו המשיח כבר בא והנוצרים מאמינים בו, אזי אין כבר צורך באמונה ב[[ביאת המשיח]] בעתיד הרחוק ובהטהרות לקראתו. הוא ראה ביהודים, בשלב זה, עבדים הכבולים לחוקי התורה בעוד הנוצרים הם בני חורין המאמינים במשיח ומקבלם את חסדו של האל. הקצנה נוספת בדעתו של פאולוס חלה כאשר נוכח בכישלונו הכמעט מוחלט בהטפתו ליהודים לעומת הצלחתו הרבה בקרב עובדי האלילים. היות שפאולוס ועובדי אלילים אלו היו שייכים לתרבות ההלניסטית, הוא החל להתייחס אל התורה ומצוותיה ברוח תרבות זו, כלומר לראות במצוות התורה אלגוריות המתרימות את בואו של ישו המשיח. היות שכך, התורה הופכת ל"ברית הישנה" המשולה להגר האמה, אם ישמעאל. "משל לשתי הבריתות, האחת מהר סיני, היולדת לעבדות, היא הגר. הגר מסמלת את הר סיני שבערב ומקבילה לירושלים של ימינו, כי היא בעבדות עם בניה" (אל הגלטים ד' כ"ד-כ"ה) והוא ממשיך "אבל ירושלים של מעלה בת חורין היא, והיא אם לנו" (שם כ"ו). לאחר מותו של פאולוס, הקיסר [[יוסטינוס]] מחלק את מצוות התורה לשלושה סוגים:

* מצוות מוסר שהן נצחיות ומחייבות את כל בני האדם.