הסתדרות העובדים הלאומית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: קריאת תיגר על שליטת לשכת ההסתדרות
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: כישלון
שורה 54:
 
בבית חרושת לביסקוויטים [[פרומין]] בירושלים התקבלה לעבודה פועלת המזוהה כפעילת בית"ר. בתגובה השביתה ההסתדרות הכללית את העבודה במפעל פרומין. ב-12 באוקטובר 1932 נחתם הסכם בין בעלי מפעל פרומין לבין ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר ובו הוסכם כי 20 מעובדי הצה"ר ובית"ר ישברו שביתה של חברי ההסתדרות הכללית וייכנסו לעבוד במקומם וזאת בתמורה להתחייבות של פרומין להמשיך ולהעסיק לפחות עשרה מהם גם לאחר תום השביתה, [[שבירת שביתה|שבירת השביתה]] גרמה לחילופי מהלומות בין נציגי הפועלים השובתים לבין הפועלים הרוויזיוניסטים שהועסקו במקומם. כ-12 איש נפצעו. ב-4 בנובמבר 1932 פרסם ז'בוטינסקי את המאמר '[[כן, לשבור!]]' בעיתון היינט. המאמר מתח ביקורת על הסתדרות העובדים הכללית. ז'בוטינסקי קרא לשבור את המונופול של הסתדרות העובדים הכללית ולהקים הסתדרות עובדים נוספת. ז'בוטינסקי טען במאמרו כי לסולידריות לאומית יש עדיפות על סולידריות מעמדית.
לדברי ההיסטוריונית [[אניטה שפירא]], "שביתת פרומין" הסתיימה בכשלוןבכישלון ההסתדרות, משום שזו נאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום, ומשום שנתברר כי שליטתה של לשכת העבודה שלה התערערה כאשר קראו עליה תיגר.{{הערה|[[אניטה שפירא]], '''ברל''', חלק ב, עמ' 395.}}
 
הסתדרות העובדים הלאומית הוקמה בכינוס ועידת היסוד של הע"ל ב-[[9 באפריל]], [[פסח]] [[1934]] כ"ד בניסן תרצ"ד בקולנוע עדן בירושלים. הקמת הסתדרות העובדים הלאומית, ובצידה קופת חולים לאומית, נועדו לספק תעסוקה ושרות רפואי לפועלים שאינם חברי ההסתדרות הכללית.