פליאדות (צביר כוכבים) – הבדלי גרסאות

ה[[יוונים]] נתנו שמות לתשעת הכוכבים הבהירים בצביר: אטלס, פלאיונה, אלקיונה, אלקטרה, מאיה, מרופה, טאייגטה, קלאנו ואסטרופה (או סטרופה), על שם [[אטלס (מיתולוגיה)|אטלס]] ה[[טיטאנים|טיטאן]], [[פלאיונה]] ה[[נימפה]] ושבע בנותיהם, ה[[פליאדות]]. ב[[קטלוג פלמסטיד]] שפורסם בתחילת [[המאה ה-18]] קיבלו 13 מכוכבי הצביר [[ציון פלמסטיד]], אך עד סוף המאה כבר מופו למעלה מ-120 כוכבים מהצביר. בשנת [[1767]], ה[[גאולוג]] הבריטי ג'ון מיצ'ל חישב את ההסתברות להתקבצות מקרית של כוכבים שונים במרחקים שונים סביב קו ראייה יחיד כך שייצרו את הפליאדות. להערכתו ההסתברות לכך הייתה קלושה ולכן הוא טען שמדובר בצביר של כוכבים הקרובים זה לזה. ב-[[1769]] צירף [[שארל מסיה]] את הצביר ל[[קטלוג מסיה]], אף על פי שהצביר כלל לא נראה כמו ערפילית ולא סביר שצופה בשמים יטעה ויחשוב שמדובר ב[[שביט]]. זהו גרם השמים הבהיר ביותר בקטלוג והקל ביותר לצפיהלצפייה ללא ציוד עזר. בשנת [[1846]] נמדדו המהירויות המוחלטות של כוכבי הפליאדות על ידי [[אסטרונום]] גרמני בשם מדלר ונמצא כי כולם נעים באותו הכיוון ובאותה המהירות, מה שחיזק את ההערכה שמדובר בצביר. ב-[[1859]] גילה האסטרונום הגרמני [[וילהלם טמפל]] [[ערפילית החזרה]] המקיפה את מרופה ולאחר מכן התגלו ערפיליות החזרה נוספות מסביב לכוכבי הצביר.

עם [[בהירות]] מדרגה 1.6 הצביר קל לצפיהלצפייה ולזיהוי גם כאשר תנאי התצפית אינם טובים וניתן אף לראותו במקומות מיושבים. במקום חשוך ניתן לראות ללא ציוד עזר 6 כוכבים ובתנאים מיטביים 9–11 כוכבים. הצביר מרשים במיוחד כאשר הוא נצפה באמצעות [[משקפת]], אז ניתן לראות עד כ-100 כוכבים, כאשר תנאי התצפית טובים מספיק. גודלו הזוויתי - כשתי [[מעלה (זווית)|מעלות]] לא מאפשר לראות את כולו באמצעות [[טלסקופ]]. את ערפיליות ההחזרה המקיפות את כוכביו ניתן לראות רק באמצעות צילום ארוך חשיפה.