ממלכת יהודה – הבדלי גרסאות

לאחר חורבנה של [[ממלכת ישראל]] בשנת [[722 לפנה"ס]] בידי ה[[אשור]]ים היגרו חלק מתושביה לממלכת יהודה ונטמעו בה. לאחר היחלשות אשור השתלטה יהודה על שטחים נרחבים מצפון, שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל, מגמה שהסתיימה עם התחזקות כוחו של [[סרגון השני]] מלך אשור שבימיו חזרה ממלכת יהודה להשתעבד לאשור.

 

בשנת 705 לפנה"ס נפל סרגון השני בקרב מול [[קימרים|שבטי הקימריים]], דבר שעורר את כלל הממלכות המשועבדות לאשור למרוד בה ובהן גם ממלכת יהודה תחת המלך חזקיהו. העמים שמרדו בסרגון השני עשו זאת משתי סיבות עיקריות: א. הם ראו באשור עונש (שוט ובעברית מקראית: "שבט") בו מענישים האלים את העמים הסוררים כפי שניתן למצוא בספר ישעיהו למשל: "הוי אשור, שבט אפי"{{הערה|{{תנ"ך|ישעיהו|י|ה}}}}. מותו של סרגון סימן בעיני רבים סימן אלוהי להפסקת עונש השעבוד לאימפריה האשורית ולמאיסת האלים בה. ב. מבחינה פוליטית מותו של מלך בשדה הקרב מעוררת כאוס, זאת משום שלא מונה [[יורש עצר]] באופן מסודר ונפתחה מלחמת ירושה בין האחים הטוענים לכתר, מה שהחליש את אשור ואת אחיזתה בממלכות המשועבדות לה. בסופו של דבר תפס [[סנחריב]], אחד מבניו של סרגון השני, את השלטון ובשנת 701 לפנה"ס יצא למסע עונשין נגד ממלכת יהודה{{הערה|"ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם" ({{תנ"ך|מלכים ב|יח|יג}})}}. המלך [[חזקיהו|חיזקיהו]] שילם מס כבד לסנחריב לא לפני שהשאיר את ממלכת יהודה חרבה, כבש את העיר השנייה בגדלה, לכיש והגלה את תושביה. ברם, לא עלה בידו של סנחריב להכניע את ירושלים או לשבות את המלך המורד חזקיהו.