משתמש:Aumora/טיוטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
על ילדותו של קרל מרקס ידוע מעט מאוד.{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Karl Marx: Man and Fighter.|קישור=http://dx.doi.org/10.2307/2225312|כתב עת=The Economic Journal|שנת הוצאה=1937-03|עמ=154|כרך=47|doi=10.2307/2225312|מחבר=A. L. Rowse, B. Nicolaievsky, O. Maenchen-Helfen}}}} הוא נולד שלישי מבין תשעה ילדים, והיה לבן הבכור לאחר מות אחיו הגדול מוריץ ב-1819.{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Karl Marx|קישור=http://dx.doi.org/10.1007/978-1-349-74110-6|שנת הוצאה=2006|doi=10.1007/978-1-349-74110-6|מחבר=David McLellan}}}} עד 1830 קיבל חינוך פרטי, ואז החל ללמוד בתיכון של טרייר, שמוריו היו ברובם הומניסטים ליברלים, ומנהלו הוגו ויטנבאך - ידידו של היינריך מרקס. כשהיה בן 17, באוקטובר 1835, נסע מרקס ללמוד ב[[אוניברסיטת בון]]. בריאותו הרופפת, שאפיינה אותו כבר בגיל הצעיר, הדאיגה את הוריו. במכתב שקיבל מהם בראשית לימודיו, הם הפצירו בו "להימנע מכל דבר שעלול להחמיר את המצב (...) שלא לשתות הרבה יין או קפה ושלא לאכול מאכלים חריפים (...)"<ref>ווין, שם, עמ' 28</ref>. אמו ביקשה שלא יעשן כלל, ושלא יאחר לישון או יקום בשעה מוקדמת מדי.
=== נישואין ולימודים בברלין: 1836-1843 ===
זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-18 קיבל מרקס פטור משירות בצבא הפרוסי, בשל חולשת ליבו.
מספר חודשים לפני שהחל ללמוד בברלין, בילה מרקס את הקיץ של 1836 בעיר ילדותו, ונישא לאהובתו [[ג'ני פון וסטפאלן]] {{אנג|Jenny von Westphalen}}, [[ברון|ברונית]] יפהפיה, משכילה וחריפה מן המעמד הפרוסי הגבוה. אביה, הברון לודוויג פון וסטפאלן, היה צאצא של שני בתי אצולה וכיהן כפקיד בכיר בממשל המלכותי הפרוסי. אביו, סבה של ג'ני, היה מפקד המטה הכללי בזמן מלחמת שבע השנים. אמו של לודוויג, אן וישארט, היה צאצאית של בית הרוזנים הסקוטי מארגיל. הוריה של ג'ני שאפו איפוא לחתנה עם אדם ממעמדה, וג'ני התארסה לסגן-משנה צעיר ממשפחה מכובדת. באותו קיץ החליטה ג'ני לזנוח את ארוסה לטובת מרקס, יהודי-בורגני הצעיר ממנה בארבע שנים. בשל פער הגילאים,
באוקטובר 1836 הגיע מרקס ללמוד משפטים באוניברסיטת פרדריך וילהלם (לימים: הומבולדט) בברלין, שהיתה מצויה אותה עת תחת השפעתו הרוחנית והתיאורטית העצומה של הפילוסוף גיאורג וילהלם פרידריך הגל, שנפטר חמש שנים קודם לכן ב-1831. הוא נקלע לעין הסערה בוויכוח בין ממשיכי דרכו האינטלקטואלית של הגל, שהתנצחו מרה על הפרשנות למורשתו. עד מהרה נסחף גם הוא במעמקי המחשבה ההגליאנית, וקרא את הגל מראשיתו ועד סופו. המחשבה הדיאלקטית כבשה את מוחו. אחרי שנה של לימודי משפטים, בה הקדיש את מרצו לכתיבת רומאנים הומוריסטיים ודרמות בחרוזים, ונטה פחות לעיסוק בדינים ומשפט, צורף ל'מועדון הדוקטורים', קבוצה של 'הגליאנים צעירים' שנפגשו בקפה למרתונים ליליים של דיונים פילוסופיים ושתייה. עם חברי המועדון נמנו התיאולוג ברונו באואר והפילוסוף הרדיקלי ארנולד רוגה - שייעשו שותפים לדרכו הרעיונית של מרקס, ומאוחר יותר ליריביו המושבעים.<ref>ווין, שם, עמ' 41-47</ref>
באוקטובר 1836 הגיע מרקס לברלין, ולמרות שלמד משפטים, הוקסם מ[[פילוסופיה]] וחיפש אחר דרך לשלב בין שתיהן, מתוך אמונה עמוקה ש"ללא פילוסופיה דבר לא יוכל להתגשם". מרקס החל להתעניין במשנת הפילוסוף הגרמני שנפטר אך זמן קצר לפני כן, [[הגל]], שרעיונותיו היו שנויים במחלוקת עמוקה בקרב רבים מאנשי הרוח באירופה. ההתעניינות סחפה אותו, והוא הצטרף לקבוצה הנודעה בשם "ה[[הגליאניים הצעירים]]", אנשי רוח ומחשבה רדיקליים. שם פגש בצעירים נוספים שחלקו את השקפת עולמו. מרקס ושאר ההגלייאנים הצעירים דחו את טענות הגל בנוגע ל[[מטאפיזיקה]], אך אימצו את שיטת ה[[דיאלקטיקה]] ההגליאנית שלו, במטרה לבקר את סדרי החברה, הפוליטיקה והדת הקיימים, מתוך נקודת מבט הומנית. [[קובץ:Jenny-von-Westphalen.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Jenny-von-Westphalen.jpg|ימין|ממוזער|229x229 פיקסלים|ג'ני פון וסטפהלן]]▼
▲
מרקס היה סופר פורה, וכבר ב-1837 הוציא לאור מספר ספרים, ואף כתב מספר ספרי שירה לג'ני, שמעולם לא יצאו לאור. תחת הכותרת "שירי פרא", אותם הקדיש לארוסתו, כתב מרקס שירים מלאי זעם ומשיכה לאלימות, שכללו גם דברים אנטישמיים: "עלינו להבחין ביהודי האמיתי, לא ביהודי של השבת... את מה מקדש היהודי בעולם הזה? את הרוכלות... הכסף הוא אל הנקמות של עם ישראל, לצדו אין קיום לשום אל אחר... [[אמנציפציה ליהודים|האמנסיפציה של היהודים]] היא האמנסיפציה של האנושות מהיהדות"{{הערה|[[עמוס אילון]], '''[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר - 1743 - 1933]]''', תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004; עמ' 158-157.}}.
| |||