באבה יאגה – הבדלי גרסאות

ברוב המעשיות ה[[סלאבים|סלאביות]] מופיעה באבה יאגה כדמות [[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסטית]]; עם זאת, ישנם [[סיפור עם|סיפורים עממיים]] שבהם מחפשים ה[[פרוטגוניסט|גיבור]]ים אחריה בשל חכמתה. לעיתים נדירות מסופר כי מפעם לפעם היא מכווינה נשמות תועות.

 

במרבית ה[[שפות סלאביות|שפות הסלאביות]] היא מכונה "בַּאבָּה יַאגָה" (ב[[הטעמה|מלעיל או במלרע]]); כך ב[[רוסית]]: Ба́ба-Яга́; ב[[בולגרית]]: Баба Яга; ב[[פולנית]]: Baba Jaga, וכך גם ב[[צ'כית]] וב[[סלובקית]], שבהן מופיעה גם הצורה "יז'יבאבה" (Ježibaba); וב[[סלובנית]]: Jaga Baba.

 

יש עדויות לכך שלסלאבים הקדומים היו מנהגי [[לוויה]] שכללו [[שריפת גווייה|שריפת גוויות]] בבקתות מסוג זה. ב-[[1948]] גילו ה[[ארכאולוג]]ים הרוסים יֶפִימֶנְקוֹ וטְרֶטְיַאנוֹב בקתות קטנות מן הסוג שתואר לעיל, ובהן עקבות גוויות שרופות וגדרות מעגליות מסביב להן; והרי קשר אפשרי נוסף למיתוס של באבה יאגה{{הערה|1= Рыбаков Б.А. (Boris Rybakov), "Язычество Древней Руси" (1987) Moscow, ''Nauka'' (ברוסית) }}{{הערה|1=Ефименко П. П., Третьяков П. Н. Курганный могильник у с. Боршева. МИА, № 8. М.; Л., 1948, рис. 37-42.)}}.

 

ב[[רומן]] האחרון של [[יצחק בשביס זינגר]], "מלך השדות" ([[1988]], בתרגום לעברית [[1992]]), שעלילתו מתרחשת ב[[פולין]] ה[[פגניות|פגנית]] של [[ראשית ימי הביניים|ימי הביניים המוקדמים]], מסופר כי בני השבטים מקריבים לבאבה יאגה ילדים צעירים, שאותם הם מכניסים לתוך פתחים בעצים, על מנת שהאדמה תניב יבול שיספיק להאכיל את כולם.

 

אזכור נוסף ניתן למצוא בספרה החדש של [[נעמי נוביק]] "עקורה", אשר מתייחס רבות למיתולוגיה סלאבית.

 

[[קובץ:Izbushka2.jpg|ממוזער|הרטמן: הבית על כרעי תרנגולת. שעון בסגנון רוסי.]]

ישנם אזכורים מוזיקליים נודעים לבאבה יאגה: בקטע התשיעי מן ה[[סוויטה]] "[[תמונות בתערוכה]]" ל[[מודסט מוסורגסקי]] נקרא "הבקתה על כרעי תרנגולת (באבה יאגה)". הוא נכתב על פי תמונה של ויקטור הרטמן שבה מצויר שעון הנראה כבקתה של המכשפה. המוזיקה מתארת מעוף לילי של המכשפה המבעיתה הנוהגת לאכול עצמות-אדם שהיא טוחנת בעלי ומכתש. לסוויטה, שבמקור נכתבה ל[[פסנתר]], [[תזמור]]ים רבים. בתזמורו של [[מוריס ראוול]] נעשה בתמונה זו שימוש רב ב[[כלי הקשה]].