|
}}
|בת זוג=חנה ואן ביורן}}
'''מרטין ואן ביורן''' (ב[[אנגלית]]: '''Martin Van Buren''';{{כ}} [[5 בדצמבר]] [[1782]] – [[24 ביולי]] [[1862]]) היה [[פוליטיקה|פוליטיקאי]] אמריקני, שכיהן כ[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] השמיני. של [[ארצות הברית]], וכיהןכיהן בין השנים [[1837]]–[[1841]].
כחבר [[המפלגה הדמוקרטית]], כיהן כ[[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] העשירי בשנים [[1829]]–[[1831]], וכ[[סגן נשיא ארצות הברית|סגן הנשיא]] השמיני בשנים [[1833]]–[[1837]], תחת הנשיא [[אנדרו ג'קסון]]. חוסר יכולתו של ואן ביורן כנשיא לטפל בשפל הכלכלי הגדולשכונה ("[[בהלת 1837)]]" ועלייתיחד עם עליית [[המפלגה הוויגית (ארצות הברית)|המפלגה הוויגית]] הובילו לתבוסתו בבחירות של 1840.
ואן ביורן היה ממוצא הולנדי. ובעל יכולתידע לתאם ולהפעיל קבוצות מרקע אתני, פוליטי וכלכלי שונה. הוא השתמש בכך בהיותו מארגן פוליטי. בתור אדם הלבוש היטב, יכול היה להשתלבבעל בחברהיכולות הגבוהה של המדינה וגם במסבאות. בגיל 18 כבר היה ציר בוועידה פוליטיתגבוהות, ותוך זמן קצר התקדם מהפוליטיקה המקומית לפוליטיקה ארצית תוך שהוא נודע ביכולות גבוהות הן כמארגן פוליטי והן כ[[עורך דין]] מוכשר. נבחר ל[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] בשנת [[1821]] מטעם המועצה המחוקקת של מדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. הוא תמך בוויליאם קרופורד במהלך [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824|הבחירות ב-1824]], אולם לקראת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824|הבחירות ב-1828]] הפך לתומך בגנרל אנדרו ג'קסון. ואן ביורן מילא תפקיד חשוב בניהול הבחירות של אנדרו ג'קסון, וניסה להיבחר לתפקיד מושל מדינת ניו יורק, בתקווה שיוכל להשתמש באהדה כלפיו כדי לחזק את מסע הבחירות של ג'קסון. לאחר ששניהם נבחרו, ולאחר שכיהן כמושל במשך חודשיים, התפטר ואן ביורן כדי שג'קסון ימנה אותו לתפקיד [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]].
במהלך שמונה שנות הנשיאות של [[אנדרו ג'קסון|ג'קסון]], תיפקד ואן ביורן כיועץ מרכזי והיה אחראי על התגבשות המבנה הארגוני של המפלגה הדמוקרטית, ובעיקרבעיקר באזור [[ניו יורק (מדינה)|ניו-יורק]]. בשנת [[1831]] ניסה ג'קסון, לאחר [[התפטרות]]ו מתפקיד מזכיר המדינה, למנותו כשגריר ארצות הברית בבריטניה אולם המינוי נדחה על ידי הסנאט. בשנת 1832, לאחר בחירתו מחדש של הנשיא ג'קסון מונה ואן ביורן לתפקיד סגן הנשיא. בשנת [[1836]] לאחר התמודדות מול מספר יריבים מן [[המפלגה הוויגית (ארצות הברית)|המפלגה הויגית]] נבחר ואן ביורן לנשיאות.
כנשיא, הוא הואשם במשבר הכלכלי בשנת 1837, וזכה לכינוי "מרטין ואן רוין" (Ruin-הורס). הוא ניסה להבריא את הכלכלה האמריקנית על ידי שליטה בכספים הפדרליים באוצר העצמאי (Independent Treasury) במקום בבנקים המקומיים, דבר שנתקל בהתנגדות ועבר בקונגרס רק בשנת 1840. ביחסי חוץ ואן ביורן לא רצה לספח את [[טקסס]], מחשש לפגוע באיזון בין מדינות חופשיות ומדינות [[עבדות]] שנשמר מאז [[פשרת מיזורי]], וניסה למנוע מלחמה מול [[מקסיקו]] על טקסס בכך שניסה לרכוש מהממשלה המקסיקנית את טריטוריית טקסס. כמו כן במהלך שנותיו כנשיא חלה התדרדרות ביחסים בין ארצות הברית לבריטניה והקולוניות שהיו באותו זמן בשליטתה ב[[קנדה]].
בשנת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1840|1840]] הפסיד ואן ביורן את הנשיאות ל[[ויליאם הנרי הריסון|וויליאם הנרי הריסון]], מועמד המפלגה הוויגית. בשנת [[1844]] היה המועמד המוביל להתמודדות בבחירות מטעם המפלגה הדמוקרטית, אולם לבסוף הוא הפסיד את המועמדות ל[[ג'יימס פולק]], אשר בהמשך ניצח גם ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844|בחירות הכלליות]] ונבחר לנשיא. בשנת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1848|1848]] נחל ואן ביורן כישלון נוסף כאשר ניסה לרוץ לנשיאות מטעם המפלגה העצמאית "מפלגת הארץ החופשית" (Free Soil Party). בהמשך תמך בתחילה ואן ביורן במועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ([[פרנקלין פירס]] – 1852, [[ג'יימס ביוקנן]] – 1856 ו[[סטיבן דאגלס|סטיבן א. דאגלאס]] – 1860), אולם בהמשך, בעקבות השקפת העולם בעלת זיקהעולם המתנגדת לעבדות ותמיכתו ב[[האיחוד|איחוד]] הוא העביר את תמיכתו ל[[אברהם לינקולן|לינקולן]] לאחר תחילת [[מלחמת האזרחים האמריקנית|מלחמת האזרחיםהאמריקאית]].
בריאותו של ואן ביורן החלה להתדרדר בשנת [[1861]], והוא מת לבסוף ביולי [[1862]] בגיל 79. למרות ששירת בתפקידים רבים, הישגו הגדול ביותר היה בניית [[המפלגה הדמוקרטית]], ששלטה בפוליטיקה האמריקאית במשך שנים רבות נחשבת להישגו הגדול ביותר.
== ראשית חייו ==
|
