המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קישורים עודפים
שורה 43:
כיום מגדירה עצמה המפלגה באתר האינטרנט שלה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, התומכת ב"סדר עולמי של שלום", "גלובליזציה הוגנת", "שגשוג ותעסוקה", "סולידריות בין גילאים בחברה הידידותית לילדים", "השתתפות חברתית לכל", "קידמה הוגנת", "ביטחון אל מול פני השינוי", ו"קונצנזוס חברתי חדש".
 
בפועל משקפות אמרות אלו מאבקים פנימיים בין אגפי המפלגה, כאשר מנהיג המפלגה עד לשנת [[2006]], [[גרהרד שרדר]], הוביל את המפלגה בנתיב שנראה לאחדים [[נאו ליברליזם|נאו ליברלי]] וסוטה מעקרונות היסוד של המפלגה. ויכוח זה הוביל לפרישת פלג מן המפלגה ליצירת מפלגת [[פוליטיקה של גרמניה#מפלגת השמאל|מפלגתדי השמאללינקה]] (Die Linke) בשנת [[2005]].
 
==היסטוריה==
שורה 62:
ב-[[1890]] עם עלייתו של [[וילהלם השני]] לשלטון, התפטר ביסמרק, והתאפשר חידוש פעולת המפלגה. השליט החדש ביקש לשבות את לבו של מעמד הפועלים, ואף יזם חקיקה סוציאלית במקביל לכך שאפשר את פעולתה של המפלגה. לאחר מספר שנים ניחם על מעשיו, ובשנים [[1894]] ו-[[1899]] ניסה להגביל את המפלגה כפי שעשה זאת ביסמרק, אך עתה היה כוחה של המפלגה כה רב, עד שהרייכסטאג דחה את הצעותיו של הקייזר.
 
בקונגרס ב[[ארפורט]] ב-[[1891]] קיבלה המפלגה תוכנית רדיקלית יותר, ברוח ה[[מרקסיזם]], שדרשה, בין היתר, [[הלאמה]] של המפעלים התעשייתיים הגדולים בגרמניה. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 המפלגה הייתה בוויכוח פנימי בין הפלג המרקסיסטי האורתודוקסי בהובלת [[קארל קאוטסקי]] ו[[רוזה לוקסמבורג]], שתמכו במודל ה[[מהפכה]] של [[קרל מרקס|מרקס]], ובין הפלג הרפורמיסטי בהובלת [[אדוארד ברנשטיין]], שתמך בהתקדמות אטית והדרגתית אל עבר החברה הסוציאליסטית, בעיקר באמצעים פרלמנטריים. על אף תוכנית ארפורט הקיצונית, הרוויזיוניזם של גורמים במפלגה כ[[אדוארד ברנשטיין]] הותיר את המפלגה נאמנה לקייזר ולאימפריה, ותחת הנהגת [[פרידריך אברט]] תמכה בכניסת גרמניה ל[[מלחמת העולם הראשונה]]. אישים כ[[ז'אן ז'ורס]] התרו באנשי המפלגה מזה שנים כי על אף כוחה הפוליטי הגדל אינה נוקטת בפעולה מהפכנית או בפעולה פרלמנטרית, וכי הפרלמנט שבו היא יושבת הוא חסר כל סמכויות. המפלגה המשיכה בדרכה למרות התנגדותן של דמויות כמו [[קרל קאוטסקי]] ו[[רוזהורוזה לוקסמבורג]], שמחו כנגד נטישת התאוריה המהפכנית (הוויכוח ה[[רוויזיוניזם|רוויזיוניסטי]]). ברנשטיין, הנחשב לאבי ה[[סוציאליזם אבולוציוני|סוציאליזם האבולוציוני]] טען שאף על פי ש[[המניפסט הקומוניסטי]] צודק "אנו רואים את הזכויות שהבורגנות הקפיטליסטית מאפשרת לארגונים דמוקרטיים... ההצלחה טמונה בהתקדמות מודרגת ובדרכי שלום... ולא בהתנגשות מהפכנית.".
 
המפלגה החדשה נערכה באופן ששימש דוגמה למפלגות אחרות בעולם. בשנת [[1914]] היו במפלגה מעל למיליון חברים, ופעולתה הייתה בשטח ה[[איגוד מקצועי|איגוד המקצועי]], וכן בתחום הפרלמנטרי. מבחינת הארגון לא היה דומה למפלגה זו במפלגות אחרות בגרמניה, או במפלגות פועלים אחרות בעולם. המפלגה לא הייתה רק בעלת מוסדות ארגוניים, אלא פיתחה חלופה אמיתית למוסדות המדינה, מתוך ראיית עולם הקוראת לשינויים. המפלגה פיתחה מוסדות [[חינוך]], [[רווחה]], [[פנאי]] ו[[אמנות]].
שורה 233:
===ממשלתו של שרדר וקואליציית מרקל: 1998 ואילך===
[[קובץ:Gerhard Schroeder MUC-20050910-02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גרהרד שרדר]]
[[גרהרד שרדר]] הוביל את המפלגה בבחירות בשנת [[1998]] על בסיס מצע מתון, שהדגיש את הצורך בהקטנת ה[[אבטלה]]. לאחר הבחירות הפכה המפלגה למפלגה החזקה ביותר ב[[בונדסטאג]], ולה 40.9% מן הקולות. עיקר הצלחתה של המפלגה היה בערים הגדולות ובמרכזי התעשייה. רבים סבורים כי את הצלחתה הרבה ניתן לזקוף לתחושות האכזבה של הציבור הגרמני מתוצאות איחוד גרמניה ב-[[1990]] ומחוסר הצלחתה של ממשלתו של קוהל לגשר על הפערים העמוקים בין המזרח והמערב. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בראשות שרדר הקימה קואליציה עם [[מפלגת הירוקים הגרמנית|מפלגת הירוקים]], ושרדר מונה לתפקיד הקאנצלרלקאנצלר.
 
אל מול שרדר עמד כוח חשוב במפלגה, [[אוסקר לפונטיין]], יושב ראש המפלגה, ויריב אפשרי במרוץ לכהונת הקאנצלר. לאחר הניצחון מונה לפונטיין לשר האוצר. במרץ [[1999]] החמירה היריבות בין שרדר ללפונטיין, ולפונטיין התפטר מכל משרותיו במפלגה ובממשלה. לפונטיין תירץ פעולה זו בכיוון ה[[נאו ליברליזם|נאו ליברלי]] והאנטי סוציאלי אליו מוביל שרדר את המפלגה לדעתו. שרדר מעולם לא התבטא באשר ללפונטיין, ולקח על עצמו את משרתו כיושב ראש המפלגה.
שורה 312:
* 2008–2009: [[פרנץ מונטפרינג]]
* 2017-2009: [[זיגמר גבריאל]]
* 2018-2017: [[מרטין שולץ]]
* 2018: [[אולאף שולץ]]
* 2018-ואילך: [[אנדריאה נאלס]]
===קאנצלרים של גרמניה משורות המפלגה===
* 1918: [[פרידריך אברט]]