החטא הקדמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
גיבוב מילים לא-ברור
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג יסוד בתאולוגיה הנוצרית}}
 
'''החטא הקדמון''' הוא מושג יסוד ב[[תאולוגיה]] של ה[[נצרות]] [[אוגוסטינוס|נוצריתהמערבית]] המתאר את ה[[חטא]] הבסיסי, שבעקבותיו נענש העולם כולו עד היום. [[חטא]] זה הוא [[חטא עץ הדעת]] שמסופר בספר [[בראשית]], ושבעקבותיו סולקו [[אדם וחוה]] מ[[גן עדן|גן העדן]].
 
[[קובץ:Temptation and Fall-Sistine Chapel Ceiling.jpg|שמאל|ממוזער|החטא הקדמון - אדם וחווה מגורשים מגן עדן - [[פרסקו]] של [[מיכלאנג'לו בואונרוטי]] ב[[הקפלה הסיסטינית|קפלה הסיסטינית]]]]
גם ב[[יהדות]] ישנם כיום שמשתמשים במושג 'החטא הקדמון' בהקשר של [[חטא עץ הדעת]], אך השימוש ה[[תאולוגיה|תאולוגי]] המרכזי במושג זה נעשה בנצרות.
 
==החטא הקדמון על פי פאולוס==
{{התאולוגיה הנוצרית}}
מושג החטא הקדמון הוכנס כאחד מעיקרי הנצרות על ידי [[פאולוס]], הוא שאול התרסי, ששאב את המושג מן היהדות (כבר ה[[איסיים]], חברי כת מדבר יהודה, הדגישו את ההבדל שבין ה'בשר' לבין ה'רוח').
פאולוס התאים את תוכנו של מושג "החטא הקדמון" לעקרונות החדשים של הדת אותה הוא ייסד. חלוקה זו בין ה'גוף' לבין ה'רוח' היא כיום אחד מעיקרי התפישה הנוצרית.
 
בהתייחסו לחטא הקדמון, כתב פאולוס ב"איגרת אל הרומאים" פרק ה': "לכן כאשר על ידי האדם הראשון בא החטא אל העולם, ודרך החטא - המוות, וכך עבר המוות אל כל בני האדם, אשר בו כולם חטאו".
 
על-פי פאולוס, מרגע הגירוש מגן העדן חיים כולנו, צאצאיהם של אדם וחווה, בעולם שקרי - עולם ה'גוף' וה'חומר', הוא עולם ה[[חטא]] שסופו ב[[גיהנום]], וזאת בניגוד לעולם האידיאלי - עולם ה'רוח' - שסופו ב[[גן עדן|גן העדן]]. טענה זו קיבלה גוון של חטא ה[[תשוקה מינית|תאווה]], כש[[ליבידו|יצר המין]] הוא המייצג העיקרי של חטאי הגוף, ולכן על-פי הנצרות הוא אחד מהחטאים החמורים.
 
בשל החטא הקדמון נולדו בני האדם לתוך טבע חוטא, כלומר אינם מסוגלים לחיות מבלי לחטוא, ולפיכך הם מנותקים מהאלוהים, והדרך לגן העדן סגורה בפניהם.
 
עקב החטא מצפה לאדם ניתוק נצחי מאלוהים. לעומת זאת, כל המקבל את האמונה ב"מושיע" - ב[[ישו]], ייוושע ויזכה לחיי גן עדן בעולם הבא. כל מי שאינו מקבל זאת דינו [[גיהנום]]. תפישה זו היא המשך לתפישה הנוצרית, הפסימית מעיקרה, הרואה בעולם הזה, עולם ה'גוף', הבל מוחלט, שעל מאמיניה להינתק ממנו ככל שניתן.
 
על פי תפישה זו, ייסוריו ומותו של [[ישו]] היו כולם על מנת לכפר על החטא הקדמון. מכאן גם מושג ה'חסד' הנוצרי: האדם ייוושע אם יאמין בכך שישו עבר את הייסורים כחסד למען שחרור ה[[אדם|מין האנושי]] מחטאו.
 
כמו כן התפתחה התפיסה שהאדם משתחרר מתוצאותיו הנוראות של החטא הקדמון על ידי ה[[טבילה (נצרות)|טבילה]], גם בהיותו תינוק, והשקפה זו הייתה אחד הגורמים לכך שהנצרות הנהיגה טבילת תינוקות.
 
==התפתחות מושג החטא הקדמון==
שורה 27 ⟵ 10:
בימיו של [[אוגוסטינוס]] התפתח ויכוח בנוגע לחטא הקדמון. מחד, פלגיאנוס, מלומד בריטי, טען שהחטא הקדמון לא דבק בצאצאי [[אדם וחווה|אדם]] ו[[חוה]], ועל כן כל אדם יכול להיוושע מכוח הרצון והשכל, הם החסד האלוהי שהוענק לאדם בידי האל. לפי פלגיאנוס מעבר לחסד זה אין האל מתערב עוד בחיי האדם ועל כן אמונה בישו אינה הכרחית לישועה.
 
מנגד, הייתה העמדה האוגוסטינית. אוגוסטינוס טען שעם אכילת הפרי אבדה לאדם היכולת לבחור בין טוב לרע ולכן כל בני האדם סופם שהגיעו לגיהנום, פרט למתי מעטים שנבחרו בידי האל. לאחר מות ישו, לפי התפיסה האוגוסטינית, ניתן היה להגיע לגן העדן מכוח החסד האלוהי, אולם לא ניתן לדעת מי יוושע, ועל כן על כל אדם לחיות חייו כנוצרי טוב. זוהי דוקטרינת ה[[פרה-דסטינציה]] - יעודו של האדם להגיע לגן העדן או הגהנום. אוגוסטינוס ביסס את רעיונותיו על דבריו של [[פאולוס]] השליח ב[[איגרת אל הרומים]] ה' י"ב: "לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל־כָּל־בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ".
 
בסופו של דבר הוויכוח בין העמדות החריף ובמאה החמישית, ב[[ועידת קרתגו]], אימצה הכנסייה במערב את התפיסה האוגוסטינית והחלה לרדוף את הפלגיאנים. במזרח דובר-ה[[יוונית]], שם כמעט ולא נקראו עבודותיהם של אבות הכנסייה הלטיניים המאוחרים יותר ואוגוסטינוס בכללם, דוקטרינת החטא הקדמון לא התקבלה מעולם. גם כיום, [[הנצרות האורתודוקסית]] וה[[נצרות אוריינטלית|אוריינטלית]] לא מכירות בתורה זו.
 
===ימי הביניים===