צימר – הבדלי גרסאות

בישראל, ובעיקר באזור צפון הארץ ([[הגליל התחתון]], [[הגליל העליון]] ו[[רמת הגולן]]) התפתחה תעשייה ענפה של צימרים, השייכים למשפחות פרטיות במושבים וביישובים כפריים, המשכירות אותם לתקופה קצרה. התעשייה החלה להתפתח ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], כאשר חלה ירידה ברווחי ענף החקלאות, ומשפחות רבות בעלות חוות חקלאיות ביישובים קהילתיים, קיבוצים, מושבים ו[[חוות בודדים]] החליטו לנסות את כוחן בעסקי האירוח. הצימרים הראשונים הופיעו בקיבוצים ובמושבים שונים ברחבי הארץ, תחילה במבנים על קרקע שיועדה לחקלאות, אך בפועל שימשה לאירוח נופשים. כיום יש קיבוצים, כפרים ומושבים שעיקר פרנסתם על אירוח נופשים בתיירות פנים. בעשור האחרון התרחב ענף הצימרים גם לדרום ישראל, ובייחוד ב[[נגב]] וב[[הערבה|ערבה]]. בעבר רווחה מאוד העלמת מיסים אצל בעלי צימרים, ובמיוחד כאלו המחזיקים במספר קטן של צימרים. בשנים האחרונות החלה המדינה מגבירה את הפיקוח על צימרים ואת גביית המיסים מבעלי צימרים, מה שהוביל לעליית מחיריהם.

[[קובץ:צימר יוקרתי עדנ'ס בוטיק.jpg|250px|ממוזער|שמאל|חדר בצימר]]

 

על פי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]], ענף התיירות הכפרית בישראל הציע בשנת [[2015]] כ–6,500 חדרי אירוח{{הערה|{{TheMarker|גילי מלניצקי|ענף הצימרים בישראל על סף קריסה|1.3630522|7 בפברואר 2017}}}}.