חוה אלברשטיין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30:
בשנת [[1951]], כשהייתה בת ארבע, [[העלייה ההמונית|עלתה לישראל]] עם הוריה, ל[[מעברה|מעברת]] "[[שער העלייה]]" שב[[חיפה]]. את אנשי המקום, אשר רובם [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה|פליטים ניצולי שואה]] מאירופה, היא תתאר לאחר שנים בשיר "שרליה" כ"אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים". הוריה דיברו [[פולנית]], [[יידיש]], [[רוסית]], ו[[עברית]]. משפחתה עברה בהמשך להתגורר ב[[קריית חיים]], והיא למדה בבית הספר תיכון קריית חיים.{{הערה|מירית פנחס, [http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4694808,00.html התיכונים בקריות: תעודת זהות והתחדשות], באתר mynet{{כ}}, 30 באוגוסט 2015}} בספרה הראשון, "שיר במתנה", סיפרה אלברשטיין כי את שמה העברי חוה נתנה לה הגננת בגן הילדים.
בשנות ילדותה החלה חוה הצעירה לשיר ולנגן ב[[גיטרה]], ואף למדה [[פיתוח קול]], לאחר שזכתה במלגה מיוחדת של כישרונות צעירים בתחרות שארגן בחיפה "
ב-[[1969]] הקליטה אלברשטיין עם [[דני גרנות]] את התקליט "משירי [[רחל המשוררת|רחל]]", בעיבוד [[אוונגרד]]י יחסית לאותם ימים, כאשר חלק מהשירים (בפרט "אשתו") מלוונים ב[[כלי הקשה]] בלבד. הלחנים נכתבו על ידי [[דרורה חבקין]], [[דני ליטני]], [[אלברט פיאמנטה]] ו[[מוני אמריליו]]. על ה[[עיבוד מוזיקלי|עיבוד המוזיקלי]] היה אחראי [[זוהר לוי]]. אלברשטיין מכנה את האלבום "הדבר הכי אוונגרדי שעשיתי בחיים".{{הערה|{{הארץ|בן שלו|ואיך אצל חוה אלברשטיין?|1.1973294|21 במרץ 2013}}}}
| |||