השרפה באוהל הקרקס בהרטפורד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Wikiped201820 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
תיקון כיווניות הערת שוליים, {{תמונה להחלפה}}, הסרת יידוע מתאריך |
||
שורה 1:
[[קובץ:Hartfordcircusfire.jpg|250px|ממוזער|שמאל|השריפה באוהל הקרקס בהרטפורד{{תמונה להחלפה}}]]
[[קובץ:Hartfordcircusfire kelly.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הליצן [[אמט קלי]] מסייע לכיבוי השריפה{{תמונה להחלפה}}]]
'''השריפה באוהל הקרקס בהרטפורד''' הוא [[אסון]] [[שריפה]] שאירע ב-[[6 ביולי]] [[1944]] ב[[אוהל]] שהוקם עבור הופעת [[קרקס האחים רינגלינג וברנום את ביילי]] ב[[הרטפורד]], [[קונטיקט]]. האסון גבה את חייהם של 167 בני אדם, רובם נשים וילדים. בין 600 ל-700 איש נוספים נפגעו באירוע בו נכחו בין 6,000 ל-7,000 איש. זהו אחד מאסונות הדליקה הקטלניים בהיסטוריה של [[ארצות הברית]].{{הערה|1=Condon, Tom, [https://www.courant.com/opinion/op-ed/hc-op-condon-hartford-circus-fire-0703-20140702-column.html Hartford Circus Fire: Day Of Panic, Heroes], כתבה בעיתון Hartford Courant, {{כ}} 2 ביולי 2014}}
== רקע ==
הקרקס היה מופע נודד שהופיע באוהלים גדולים שהוקמו באופן ייעודי בפאתי הערים. על מנת לאטום את האוהל לגשם, הוספג בד ה[[קנבס]] שלו ב[[פרפין]] נוזלי מהול ב[[בנזין]], חומר דליק ביותר. הקרקס היה אמור להגיע להרטפורד ב-[[5 ביולי]] [[1944]], אך איחר בשל עיכוב ברכבת. כתוצאה מכך בוטלו מופעי
בהופעת אחר הצהריים של ה-6 ביולי נכחו בין 6,000 ל-7,000 איש, רובם נשים וילדים. מספר הנוכחים אינו ידוע בוודאות. נמכרו 6,789 כרטיסים וידוע כי חולקה בנוסף כמות גדולה של כרטיסי חינם, שלא נרשמו.{{הערה|1=[https://web.archive.org/web/20120307182749/http://www.circusfire1944.com/whitetops%20mayjune1991%20pt1.pdf Tranquil Setting Belies lmminent Disaster]|שמאל=כן}}
== השריפה ==
מיד לאחר הופעת האריות, הבחין מנהל הלהקה, מרל אוואנס, בשלהבת אש. הוא הורה מיד ל[[תזמורת]] לנגן את ה[[מארש]] "[[כוכבים ופסים לנצח]]", שהיווה קוד לאזעקה. מנהל הזירה ביקש מהקהל לעזוב את האוהל באופן מסודר, אך במקום פרצה פאניקה והסדרנים לא הצליחו לנווט את מנוסת הבהלה של הקהל, שרמס בדרכו ילדים והפריד משפחות, שחבריהן האובדים שבו לאחר מכן פנימה לתוך האוהל על מנת לאתרם. שמונה דקות לאחר שזוהתה האש לראשונה, קרס בד האוהל הבוער פנימה ויצר מלכודת אש ועשן.
הנפגעים מתו או נפגעו משאיפת עשן, [[כוויה|כוויות]], חנק כתוצאה מהדוחק וההיסטריה ונפילה או קפיצה מראש ה[[טריבונה|טריבונות]] הגבוהות, אליהן נסו על מנת להמלט. חלק מהניצולים ניצלו עקב קבורתם תחת גופות תופים אחרים, שגוננו עליהם למעשה.
במקביל לפינוי הקהל, פינה צוות עובדי הקרקס גם את החיות, בהן אריות, נמרים ופילים. ה[[ליצן]] [[אמט קלי]] נתפס בעדשת הצלם ראלף אמרסון כשהוא נושא דלי מים ומסייע לכיבוי השריפה. התמונה זכתה לשם "היום בו הליצן בכה".{{הערה|1= William Browning,[https://www.theparisreview.org/blog/2016/07/06/tears-of-a-clown/ Tears of a Clown], כתבה בעיתון The Paris Reviw, יולי 2016}}
שורה 18:
== חקירת השריפה ==
מיד לאחר השריפה הוגשה תביעה נגד חמישה ממנהלי ועובדי הקרקס בגין [[הריגה]].{{הערה|1=[https://trove.nla.gov.au/newspaper/article/78760008 Gaol Follows Circus Fire]|שמאל=כן}} ארבעה הורשעו בסוף 1944, אך זכו עד מהרה ל[[חנינה]]. במקביל נטלה הנהלת קרקס האחים רינגלינג וברנום את ביילי אחריות לנפגעים ושילמה עד [[1954]] [[פיצויים]] בסך 5 מיליון דולר.
ב-[[1950]] הודה צעיר בן עשרים בשם רוברט דייל סגיי (Robert Dale Segee) מ[[אוהיו]] שהוא היה זה ש[[הצתה|הצית]] את השריפה ואף רצח מספר בני אדם במספר אירועים שונים, וזאת בשל [[הזיה|הזיות]].{{הערה|1=[https://www.nytimes.com/1950/07/01/archives/youth-confesses-fatal-circus-fire-held-for-arson.html Youth Confesses Fatal Circus Fire; Held for Arson], [[ניו יורק טיימס]], 1 ביולי 1950}} האיש נשפט ב-1950 ונאסר ל-40 שנים על סמך הודעתו. לא נערכה כל חקירה צולבת, לא נחקרו עדים בעניין וככל הנראה לא היו עדי ראייה שיאמתו את סיפורו של סגיי. הוא ריצה את כל ענשו ורק ב-[[1993]] החלה המשטרה לחקור שנית את המקרה והחליטה שככל הנראה לא היה מדובר בהצתה ושסגיי היה חף מפשע.{{הערה|שם=הרט1993}}{{הערה|{{יוטיוב|UgjK5xyRnTs|שם=Robert Segee 1993 interview Hartford Circus Fire, ראיון עם סגיי משנת 1993}}}}
| |||