יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הציטוט הוא במפורש מימי שהייתו של הגרי"ד בפרוזני. |
הוספת מקור, ניסוח |
||
שורה 19:
נולד ב[[פרוז'ני]] (כיום ב[[בלארוס|בלארוס)]], ב[[י"ב באדר]] [[ה'תרס"ג]] (1903), לרב [[משה סולובייצ'יק]], בנו של רבי [[חיים מבריסק]] ולאשתו, הרבנית פסיה סולובייצ'יק. מצד אימו היה נכדו של רבי [[אליהו פיינשטיין]], רבה של פרוז'ני, ומחבר הספר "הליכות אליהו".<ref>דודו של הרב [[משה פיינשטיין]], כך שאמו של הרב סולובייצ'יק הייתה [[בת דוד|בת דודה]] של הרב משה פיינשטיין.</ref>
על החוויה של ילדות בצל לימוד התורה בשנים אלו הוא סיפר בספרו "[[וביקשתם משם]]"{{הערה|1=
...שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא,
אני עשיתי אוזני כאפרכסת והייתי מאזין אל דבריו. לא הבנתי אף מילה אחת בנוגע לעניין המדובר. ברם רושם כפול התרקם במוחי התמים והצעיר. א) הרמב"ם מוקף מתנגדים ו"אויבים" הרוצים לעשות לו רע. ב) המגן היחידי הוא אבא מרי, לולא אבא מי יודע מה היה קורה לרמב"ם...
לאט לאט פגה המתיחות. אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו, הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיה נתפרשה, הרמב"ם יצא כמנצח.... הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי:"אמא, אמא, רמב"ם צודק, הוא ניצח את ראב"ד, אבא עזר לו, כמה נפלא הוא אבא".}}
בין השנים 1920-1913 גדל בעיירה [[חסלביץ']], שהייתה בה קהילת חסידי [[חב"ד]] גדולה ובה שימש אביו כרב העיירה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=ראובן ציגלר|שם=עוז וענווה|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מגיד|שנת הוצאה=2018|מתרגם=שי סנדיק|עמ=7}}</ref> בתקופה זו החל אביו ללמדו באופן אישי, לאחר שמלמדו, שהיה חסיד חב"ד, הרבה ללמד אותו את ספר [[התניא]] והזניח את לימודי הגמרא. השינוי אירע לאחר שאמו הבחינה שבנה איננו מתקדם בלימודו, וקבלה על כך לחמיה.
הגרי"ד לא למד בצעירותו [[לימודי חול]] פורמליים, אך קרא בעקבות אמו את ספריהם של המשכילים [[אלכסנדר פושקין]], [[חיים נחמן ביאליק]], [[הנריק איבסן]] ואחרים. בסוף שנות העשרה שלו רכש בצורה מרוכזת השכלה ברמת [[גימנסיה]] ובגיל 22 החל ללמוד ב[[אוניברסיטת ברלין]], לפי עדות עצמו שהשתמרה בתיקו האישי בברלין, למד עוד קודם לכן ב[[אוניברסיטת ורשה]]. ב[[אוניברסיטת פרידריך וילהלם]] בברלין למד [[פילוסופיה]], [[מתמטיקה]], [[פיזיקה]], ו[[פסיכולוגיה]] (לפי עדות גיסו פרופ' הנרי ליסמן). אולם, בעיקר למד פילוסופיה, תוך התמקדות ב[[ניאו קאנטיאניזם]], וב-[[1932]] קיבל את ה[[דוקטורט]], אותו כתב על משנתו של הפילוסוף היהודי-הגרמני [[הרמן כהן]]. שנה אחת למד גם ב[[בית המדרש לרבנים בברלין]], בו התוודע לשיטת "[[תורה עם דרך ארץ]]" של [[שמשון רפאל הירש|הרש"ר הירש]]. הוא פיתח יחס חם לראש הסמינר, הרב [[יחיאל יעקב ויינברג]], בעל [[שו"ת]] [[שרידי אש]]. הגרי"ד גם התקרב לרב [[חיים הלר]], בו ראה את אחד מרבותיו המובהקים.
| |||