יוחנן מגוש חלב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, תבנית
Greyshark09 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 21:
[[גוש חלב]] (בכתבי יוסף בן מתתיהו ביוונית: "גיסקלה") הייתה עיר קדומה בגליל, במקום בו שוכן הכפר המודרני [[ג'ש (גוש חלב)|ג'ש]]. הוא פעל בימים הראשונים של המרד, בטרם נהיה יוסף בן מתתיהו מפקד הגליל, ובשעה שהמלחמה עדיין נשאה אופי של מלחמה בין האוכלוסיות היהודיות והלא יהודיות השוכנות בארץ. יוחנן קיבץ אליו לוחמים מכל קצות הגליל, כארבע מאות במספר, וארגן אותם לכוח צבאי שהגן על ערי הגליל, ופשט על הערים הנכריות. כאשר הגיע למקום יוסף בן מתתיהו, הורה יוסף ליוחנן לבנות מחדש את חומותיה של גוש חלב ולהגן עליה. יוסף הגיע לגליל עם שני עוזריו, יועזר ויהודה, לאחר שהוסמך על ידי הממשלה שהוקמה ב[[ירושלים בתקופת בית שני|ירושלים]] על ידי אספת העם להיות למפקד הצבאי של הגליל. יוחנן היה כפוף למרותו. שניים אלו, כפי הנראה, היו שונים באופיים ובגישתם אל הפעולות שצריכות להנקט. ההתנגשות הראשונה בין השניים הייתה בשאלת מכירת אוצרות התבואה של הקיסר הרומי שהיו מאוכסנים בגליל, לצורך בניית החומה של גוש חלב. יוספוס סירב, ויש המפרשים את הדבר כחוסר רצון מצידו לפגוע בקיסר הרומי. סירוב זה הראה ליוחנן את אופיו של מפקדו, ולאן נתונה נאמנותו. יוחנן קיבל בסופו של דבר אישור למכור את תבואת הקיסר והשתמש בכסף לביצור עירו, גוש חלב.
 
אירוע נוסף אירע כאשר צעירים מ[[דברת]] שדדו שיירה שנשאה את כספיו של המלך [[אגריפס השני]] ואחותו [[ברניקי]], אשר תמכו ברומאים. יוסף החליט להחזיר את הכסף לבעליו והדבר קומם עליו רבים מתושבי האזור. הוא עצמו ניצל מזעמם של המורדים רק לאחר שהצליח לרצותם בדברי שקר, לפיהם התעתד להשתמש בעיר לבניית חומת טריכיי.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''חיי יוסף''', פרקים 30-26.}} מכאן ואילך נחצו המורדים בגליל לשני מחנות, התומכים ביוסף והתומכים ביוחנן. יוסף כותב כי יוחנן ניסה לגייס אנשים להורגו, וכי המריד את אנשי [[טבריה]] כנגדו. לאחר ניסיון זה נמלט יוחנן לגוש חלב ושקד על הכנת הגנתה, ועמו כאלפיים איש, פליטים יהודים מערי [[פרובינקיה סוריה|סוריה]]. יוחנן פנה באמצעות שליחים אל "רעו ומיודעו" [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]] בירושלים, שישכנע את [[חנן בן חנן]] וסיעתו להרחיק את יוסף מתפקידו, ואלה שלחו שליחים אל ערי הגליל להחזירו לירושלים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''חיי יוסף''', פרקים 41-38.}}
היחסים הקרובים ששררו בין יוחנן ושמעון בן גמליאל ונכונותו של חנן בן חנן להדיח את יוסף, מראים שיוחנן לא נחשב אז כשופרם של הגורמים הקיצוניים.{{הערה|שם=מנחם שטרן, מט"ח}}
ארבעת השליחים נתמכו בצבא של כ-2,500 איש (כאלף ב"חיי יוסף"), אך יוסף הצליח להשתלט על המרידה, ולשלוח את השליחים וצבאם בחזרה לירושלים. לאחר כל אלו נותר יוחנן בגוש חלב ולא יצא ממנה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ב, פרק כא, פסקאות ז-ח.}}