מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 127:
==== מלחמת ההתשה ====
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת ההתשה בבקעת הירדן}}
על אף מיקומה של בקעת בית שאן, לא התרחשה בה שום פעילות במהלך [[מלחמת ששת הימים]]. הגבול המזרחי עם ירדן לא השתנה. אך השקט הבטחוני שאפיין את האזור במשך 19 שנה הסתיים באחת: ב-[[19 ביוני]] [[1967]], התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ [[גשר (קיבוץ)|גשר]].{{הערה|[[משה דיין]], '''אבני דרך''', הוצאת עידנים, 1976, עמ' 530}} ב-[[6 באוגוסט]] 1967 - הותקף בירי מהמארב טנדר שנסע בין מעוז חיים וכפר רופין. בהמשך הופגזו ישובי המועצה באופן יומיומי על ידי הארטילריה של צבא ירדן, וחדירות מחבלים ופיגועים הפכו לחלק משגרת החיים במועצה. במהלך המלחמה ספג קיבוץ כפר רופין, לדוגמה, 58 הנחתות אש. בית שאן ספגה 40 הנחתות אש. {{הערה|[[משה דיין]], '''אבני דרך''', הוצאת עידנים, 1976, עמ' 530}}
 
כתוצאה מכך נחפרודרכי העפר החקלאיות באזור צופו באספלט למניעת מיקוש, ביישובים נחפרו [[תעלת קשר|תעלות קשר]] רבות (תוך כדי הרס ה[[יופי|נוי]] בחלק מהיישובים){{הערה|{{דבר|חיים גורי|נוי ורחמים|1975/09/19|01202}}}} ונבנו בחלקם [[מקלט (מיגון)|מקלטים]] מרווחים יותר שיועדו גם ללינה. ילדי חלק מהיישובים לנו קרוב לשלוש שנים במקלטים באופן קבוע.{{הערה|אליעזר זקס, '''100 שנות קיבוץ''', הוצאת קואורדינטה, 2010, עמ' 249 (נווה איתן), עמ' 253 (כפר רופין)}} הישובים עברו משברים חברתיים על רקע הלחימה. גידול הילדים במקלט היווה בעיה. דובר על פינוי ומשפחות עזבו.{{הערה|שם=דדו-162|'''דדו - 48 שנה ועוד 20 יום''', עמ' 162}} מפקדי הצבא הגיעו ליישובים במטרה לחזקם ולהבטיח להם שצה"ל מנסה לעשות הכל כדי לסייע להם.{{הערה|שם=דדו-162}} אנשי המשקים דרשו מאלוף פיקוד הצפון לכבוש את ה[[גלעד]] כפי שכבשו את [[רמת הגולן]] במלחמת ששת הימים ולהרחיק את הסוללות הירדניות והעיראקיות.{{הערה|שם=דדו-160|'''דדו - 48 שנה ועוד 20 יום''', עמ' 160}} משה דיין שרטט בשיחה עם תושבים בסוף אפריל 1968 את עקרונות הממשלה:{{הערה|שם=אבני535|1=משה דיין, "אבני דרך", הוצאת עידנים, 1976, עמ' 535}}
 
בעידוד הממשלה יצאו ילדים ומשפחות מישובי הקו לנופש בעורף, אולם לא היה בכך כדי להקל בהרבה על הבעיות.{{הערה|{{מעריב|[[יעקב ארז (עיתונאי)|יעקב ארז]]|האתגר של מוטה: הפגזות ו...שפעת|1969/12/26|01501}}}} כמו כן, התנדבו אזרחים מן העורף לסייע ליישובים שבקו האש על ידי הגעה ליישובים למספר ימים וסיוע בעבודה במקום.
ובמהלך שנות ה-70 וה-80 עדיין היו בכוננות ספיגה. כיום נדירות הפעמים בהן מוגברת הכוננות באזור עקב חשש מפני חדירות, בעיקר בקיבוצים [[כפר רופין]] ו[[שדה אליהו]] הסמוכים לגבול.
 
בשנים אלו החלה ממשלת ישראל גם בהקמת היאחזויות נח"ל בבקעת הירדן, שקיבלו את השירותים המונציפיאליים מהמועצה עד להקמתה של [[מועצה אזורית ערבות הירדן|מועצה אזורית בקעת הירדן]].{{הערה|{{דבר||יוסף וייץ|1972/09/26|00519|||Ad}}{{ש}}{{דבר|דוד שליו|מניין ישובי הבקעה|1973/02/08|00702}}}}{{הערה|{{דבר||הוחל בחישמול דרום הבקעה|1975/06/08|00309}}}}.
 
==דמוגרפיה==