אוליבר קרומוול – הבדלי גרסאות

'''אוליבר קרומוול''' (ב[[אנגלית]]: '''Oliver Cromwell''';{{כ}} [[25 באפריל]]{{כ}} <small>[[הלוח הגרגוריאני|גרגוריאני]]: [[5 במאי]]</small>{{כ}} [[1599]] – [[3 בספטמבר]] <small>[[הלוח הגרגוריאני|גרגוריאני]]: [[13 בספטמבר]]</small> [[1658]]) היה [[מצביא]] ו[[מדינאי]] [[ממלכת אנגליה|אנגלי]]. הוא עלה לגדולה כמנהיג כוחות [[הפרלמנט האנגלי|הפרלמנט]] בימי [[מלחמת האזרחים האנגלית]], אותם הוביל לניצחון לאחר שארגן מחדש את הצבא. ניסה בתחילה להתפשר עם [[צ'ארלס הראשון]] אך לבסוף דחף להדחתו ולהוצאתו להורג ב-[[1649]]. המלוכה הוחלפה ב[[רפובליקה|קהילייה]], שקרומוול שלט בה יותר ויותר למעשה, תוך דחיקת הפרלמנט עד פיזורו וכינון אספה-מטעם, ולבסוף להלכה מעת מינויו ל[[הלורד המגן|לורד המגן]] ב-1653. הוא הכפיף לקהיליה עוד קודם את [[אירלנד]] ו[[סקוטלנד]] במסעות מלחמה ממושכים, וניהל בראשונה מערכה רצחנית בה נמחתה לפחות עשירית מן האוכלוסייה{{הערה|Ian Gentles, The English Revolution and the Wars in the Three Kingdoms, 1638-1652, Routledge, 20007. עמ' 436.}} והתאפשרה התיישבות פרוטסטנטית על חשבון הקתולים ב[[אלסטר]]. בין הסיעות של תומכי ה[[פרלמנט]] ייצג את האריסטוקרטים בעלי-הקרקעות ("גרנדים"), ובלם את שאיפות הרדיקלים ("[[לוולרים|לֶוֶולרים]]") לשוויון פוליטי ולחלוקת האדמות מחדש. קרומוול היה [[פוריטנים|פוריטני]] אדוק, ואסר בין היתר על [[הימורים]] ו[[תיאטרון]]. הוא מת ב-1658, ולאחר [[הרסטורציה האנגלית|השבת המלוכה]] הוצאה גופתו מן הקבר וחוללה ב-1661. בתקופתו הורשו ה[[יהודים]] לחזור לבריטניה, לראשונה מאז ימי [[אדוארד הראשון]], 350 שנה קודם לכן.