שלום עליכם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Iradbenisaak (שיחה | תרומות)
ניסוח, הרחבה
שורה 21:
==תולדות חייו==
 
שלום רבינוביץ' נולד בעיר [[פריאסלאב]] שב[[קייב (מחוז)|פלך קייב]], בדרום-מערב [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] (כיום [[אוקראינה]]) ב[[תחום המושב]] היהודי. זמן קצר לאחר לידתו עברה משפחתו לעיירה וורונקה {{גר|Woronkiw}}, שם עברו על שלום שנות ילדותו המאושרות. "בוורונקה הקטנטונת עברו עלי שנותי הטובות ביותר" כתב שלום עליכם ל[[יהושע חנא רבניצקי|י.ח. רבניצקי]]. העיירה וורונקה שימשה אב טיפוס ל[[שטעטל|עיירתו]] הבדיונית של שלום עליכם: [[כתריאליבקה]] (הגייה ביידיש: Kasrilevke), שהתפרסמה בעולם הספרות על דמויותיה והווי החיים היהודי שלה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = שלום עליכם|שם = חיי אדם|מו"ל = דביר|שנת הוצאה = תש"י}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = מארי וויפה-גולדברג|שם = אבי, שלום עליכם|מו"ל = ספריית פועלים|שנת הוצאה = 1972}}}}
 
כשהגיע שלום רבינוביץ' לגיל 11 נאלצה משפחתו לחזור לפריאסלאב וחייו של שלום השתנו לרעה. אביו הפך מסוחר לבעל [[פונדק|פונדק דרכים]] והילדים נרתמו גם הם לעבודה הקשה של תחזוקת מלון אורחים. זמן קצר לאחר חגיגת [[בר מצווה|בר-המצווה]] של שלום נפטרה אמו, חיה אסתר, ממגפת ה[[כולרה|כולירע.]] אביו נישא לאחר מספר חודשים לאישה אחרת, שהפכה ל[[משפחה מורכבת|אם חורגת]], אשר מיררה את חייהם של הילדים. "תפקיד גדול נועד לאם החורגת ב[[אוטוביוגרפיה]] של אבי" כותבת בתו, מארי וויפה-גולדברג, "צלה העיק על נעוריו... כאשר גדל, קמו לו בעיות רבות, אבל אף אחת לא העיקה עליו כזאת הקשורה בה".{{הערה|מארי וויפה-גולדברג, '''אבי, שלום עליכם''', עמ' }} למעשה, יצירתו הספרותית הראשונה של שלום עליכם הייתה מחברת, שכתב בנעוריו, ובה אוסף הקללות של האם החורגת, כשהן מסודרות על פי האלף בית.
שורה 27:
את השכלתו רכש ב[[תלמוד תורה]], וכבר בגיל 21 פרסם מאמרים וסיפורים קצרים – תחילה ב[[עיתון]] "[[המליץ]]" ולאחר מכן כ[[פיליטון|פיליטונים]] (מעין איגרות) ב[[יידיש]]. הוא כתב גם ב[[רוסית]] וב[[עברית]], אך חלק הארי של יצירתו נכתב ביידיש. הוא הסביר את בחירתו בשם עט, לאחר שכבר פרסם את "צוויי קברים" (מיידיש: שני קברים) בשם 'ראב-וויטש' הרומז על שם משפחתו,{{הערה|1=[ צווי קברים] דף השער - באתר המרכז הלאומי ליידיש}} בכך שלא רצה שאביו יידע על כתיבת מאמר ביידיש (ייתכן שהיה זה "אסופת קללות של החותנת" מאמר רווי הומור אך גם ביטויים שנחשבו אז בוטים). לפי השערה אחת אביו, נחום מנחם רבינוביץ', היה משכיל שתמך בכתיבה בעברית, והתנגד לכתיבה ביידיש. דעה אחרת גורסת שאביו היה איש דתי, והתנגד לסיפורים בסגנון ההשכלה, או לביטויים בוטים.
 
שלום רבינוביץ' נישא בשנת [[1883]] לתלמידתולתלמידה הפרטיתשאותה לימד כמורה פרטי, אולגה, בתו של אלימלך לוויב,. רבינוביץ׳ ונכנסנכנס לעולם העסקים של [[קייב]] בעקבות הירושה שקיבל לאחר מות חותנו. בשנים [[1888]]–[[1889]] ערך [[הוצאה לאור|והוציא לאור]] שני כרכים בשם "די יודישע פאלקס-ביבליאטהעק : א בוך פיר ליטעראטור, קריטיק און וויססענשאפט".{{הערה|1=[http://ia600304.us.archive.org/16/items/nybc202379/nybc202379.pdf Di Yudishe folks-bibliothek: a bukh fir literatur, kritik un vissenshaft ]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}} ("הספרייה העממית היהודית" לספרות, ביקורת ומדע). לשם כךמיזם ספרותי זה, ריכז רבינוביץ׳ סביבו את מיטב סופרי היידיש של התקופה, דוגמתוביניהם [[מנדלי מוכר ספרים|מנדלי]], ו[[י"ל פרץ]], [[דוד פרישמן]], [[יעקב דינזון]] ואחרים. הוא ביקש ליישם את רעיון הוצאת [[רומן|רומנים]] [[יהודי]]ים כספרי מופת, תוך מתיחת ביקורת על הרומנים הזולים ביידיש שהיו נפוצים מאוד בזמנו.
ידועה ביקורתו החריפה, בנושא זה, על הסופר [[שמ"ר]] בחוברת שהוציא ב-1888 בשם שמר'ס משפט, אדער, דער סוד פריסיאזשניק אויף אללע ראמאנען פון שמ"ר (משפטו של שמ"ר, או דין מושבעים על כל הרומנים של שמ"ר).
 
ב-[[1890]] הפסיד רבינוביץ׳ את רוב הונו ב[[בורסה לניירות ערך|בורסה]], ולאחר שנפרעו חובותיו התיישב ב[[אודסה]], שם פרסם מספר רומנים. ב-[[1891]] החל לכתוב סדרת סיפורי "[[מנחם מנדל (ספר)|מנחם מנדל]]" – סדרת כתבים אשר ליוותה אותו שנים רבות, על אודות [[סוחר]] יהודי מרושש שאינו מפסיק להמציא תוכניות ותחבולות שאינן מועילות לו לבסוף במאום.
 
לאחר מספר שנים חזר לקייב ועסק במסחר. ב-[[1895]] כתב את הראשון בסדרת סיפורי "[[טוביה החולב|טֶביֶה החולב]]" (ביידיש: "טעוויע דער מילכיקער"), על אודות חלבֿן יהודי עממי וּקשה יום המתמרן בין ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] ושינויי המודרנה בסביבתו. דמותדמותו זושל טביה, השופעת הומור למרות הקשיים הרבים ואשר ביטאה את הלכי הרוח היהודיים ב[[תחום המושב]] ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]], הפכה לאחת הדמויות המוכרות של [[הספרות היידית]] והכללית, (שעליהועליה גם בוסס המחזמר "[[כנר על הגג]]"). כמו כן, הוסיף לכתוב סיפורים [[הומור]]יסטיים קצרים על הווי היהודים, שתרמו לפרסומו הרב.
 
עקב [[מהפכת 1905]], שכוונה נגד שלטון ה[[צאר]] ברוסיה והביאה גם ל[[פרעות "המאות השחורות"|גל פוגרומים גדול ביהודים]], היגר חסר כל ל[[ארצות הברית]] ומשם המשיך לנסוע לביקורים תכופים ב[[מזרח אירופה]]. בתקופה זו העניק הרצאות רבות וכתב בעיתונות היידישאית באירופה ובאמריקה, פרסם שני רומנים – "המבול" (ביידיש: "דער מבול") ו"כוכבים תועים" (ביידיש: "בלאנדזשענדע שטערן") – אשר לא זכו להצלחה, וכן מספר [[מחזה|מחזות]] – "הזכייה הגדולה", "האוצר", "קשה להיות יהודי" – שחלקם הוצג רק לאחר מותו. בשנת [[1909]] אורגנו נשפים לכבודו ובכסף שנצבר נפדו מידי המו"לים הזכויות על יצירותיו. כך נפטר ממצוקותיו הכלכליות שליוו אותו כל חייו.
 
הואשלום עליכם חלה ב[[שחפת]] ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-[[1915]], עד אשר נפטר לבסוף ב[[ניו יורק]] ב-[[13 במאי]] [[1916]]. עד 4 ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "[[מוטל בן פייסי החזן]]". נקבר ב-[[15 במאי]] 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע [[קווינס]]. ההלווייה אורגנה לפי בקשת המשפחה על ידי ראש "קהילת ניו יורק" הרפורמית, הרב [[יהודה ליב מגנס]]. השתתפו חזן רפורמי של קהילת מונטפיורי מברונקס והחזן [[יוסלה רוזנבלט]], ששר תפילת "[[אל מלא רחמים]]" באחת מתחנות הטקס, בבית הכנסת האורתודוקסי "אוהב צדק", בעוד שב[[אודיטוריום]] של משרדי "הקהילה" הרב מגנס הקריא את צוואתו של הסופר המנוח. בבית העלמין קרא קדיש הבן של שלום עליכם, נומה. הסופרים [[שלום אש]] ו[[אברהם רייזן]], המשורר הסוציאליסטי [[מוריס וינצ'בסקי]] והמנהיג הציוני [[נחמן סירקין]] הספידו את המנוח. רבבות של יהודים שעמדו או צעדו ברחובות של ברונקס עקבו אחרי התהלוכה והטקסים ב[[מנהטן]] וב[[ברוקלין]].{{הערה|קטע מ Jeremy Dauber The Worlds of Sholem Aleichem, Nextbook Press, 2013 מצוטט ב[http://www.tabletmag.com/jewish-arts-and-culture/books/144376/dauber-sholem-aleichem-excerpt tablet 7/10/2013 ]}} "ההלוויה נמשכה יותר מחצי יום" כותב [[דן מירון]], "ולכל אורך דרכה הוציאה לרחובות מאות אלפי יהודים... הלומי צער ושטופי רגש. העיר הגדולה לא ידעה כמעט הלוויה כמותה".{{הערה|{{הארץ|דן מירון|שלוש הלוויות – שתי תרבויות|1.2185126|8 בדצמבר 2013}}}}
 
הואשלום עליכם נטמן ב"הר נבו" בקבורה זמנית, מתוך תקווה כי בהתאם לצוואתו יוכל להיקבר בעתיד הלא רחוק לצד אביו בעיר הולדתו קייב. אולם הנסיבות ההיסטוריות באותו הזמן לא אפשרו זאת, והוא נטמן בשנת 1921 באורח קבע בבית העלמין "הר כרמל" הסמוך.{{הערה|Arthur A. Goren, [https://books.google.co.il/books?id=cXlhEbYpRfoC&pg=PA71&lpg=PA71&dq=shalom+aleichem+will+mouth+carmel&source=bl&ots=-Sp4gA2rY1&sig=_q-FLT7T7k1h94dCF2m8ulU2aoc&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiCxZviq6PNAhXLVxQKHZ7cA-UQ6AEITzAG#v=onepage&q=shalom%20aleichem%20will%20mouth%20carmel&f=false ''The Politics and Public Culture of American Jews'', Indiana 1999, p. 71];  Mary French, “[https://nycemetery.wordpress.com/2011/04/10/mount-carmel-cemetery/ Mount Carmel Cemetery]”, April 10, 2011
 
|שמאל=כן}}
שורה 120:
ראשון מתרגמיו לעברית היה ישעיהו קרניאל (1942-1881), בן דור המייסדים של המושבה [[זכרון יעקב]]. את תרגומי סיפוריו הקצרים של שלום עליכם נהג לשלוח לעיתוניו של [[אליעזר בן יהודה]], "[[הצבי]]/האור" ו"[[השקפה (כתב עת)|השקפה]]",{{הערה|{{השקפה|שלום עליכם, תרגם ועיבד י. קרניאל|נחת מבנים|1908/09/18|00201}}}} שם ראו אור בדפוס. בשנת 1917, בעת שכיהן כמנהל סניף [[בנק אפ"ק]] ב[[צפת]] הוציא לאור, ביוזמתו ועל חשבונו, חוברת זיכרון לרגל יום השנה למותו של הסופר ובה כלל קובץ תרגומים מתוך יצירתו.
 
רבים מכתביו תורגמו לעברית על ידי חתנו, הסופר [[יצחק דב ברקוביץ]] (י"ד ברקוביץ), במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]]. תרגוםבהמשך מאוחר יותרתורגמו הואכתביו של שלום עליכם גם על ידי [[אריה אהרוני]]. אחדים מכתביו תורגמו על ידי, [[דן מירון]] ובני מר.
 
בין מתרגמיו לרוסית הוא [[מיכאיל שמבדל]].