בית"ר ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 37.26.146.197 (שיחה) לעריכה האחרונה של אלעדב. |
|||
שורה 43:
==היסטוריה==
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=מסורבל, במיוחד השנים הראשונות.}}
===הקמת הקבוצה - שנות ה-30 וה-40===
קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי [[דוד הורן]]{{הערה|1=מקור: [[רון עמיקם]], מאיר גבאי, רוני דיאון, '''אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים''', פרק ראשון, [http://www.beitarfc.co.il/wp-content/themes/soccer-child/ebook/ebook_iloveubeitar/index.php#/12 דוד הורן וקבוצת הכדורגל הראשונה], עמ' 13-14, הוצאת Media41LTD}}. הורן, שהיה ראש סניף [[בית"ר|תנועת בית"ר]] בירושלים, אסף צעירים אידיאליסטיים, שחלקם הניכר השתייך ל[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית]] ולמחתרות ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]], והקים את [[קבוצת כדורגל|קבוצת הכדורגל]] הראשונה. בימיה הראשונים כונתה הקבוצה: "המנורה", ועל חבריה נמנו: [[חיים קורפו]] (ששימש לימים כ[[שר התחבורה]] בממשלתו של [[מנחם בגין]]), [[דב מילמן]], [[גרשון אברמוביץ']], [[חיים גרוסברג]], [[יוסף ריפס]], [[דוד אנגל]], [[שלמה כהן (כדורגלן)|שלמה כהן]], [[יעקב בק]], [[יצחק טסלר]], [[דוד אילן]], [[משה ברוך|משה]] ו[[יצחק ברוך]] ו[[אשר בנזימן]], שהיה החלל הראשון של מחתרת האצ"ל בהתקפה על בניין ה[[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט|בולשת הבריטית]] בירושלים מנהל הקבוצה היה [[גוטמן רבינוביץ']], שלימים איבד את רגלו בעת השמירה על [[הכותל המערבי]]. בעקבות אירוע זה, פרש רבינוביץ' מניהול הקבוצה. ה[[מדי כדורגל|תלבושת]] {{אנ|Kit (association football)}} הראשונה של הקבוצה, שעל גבה התנוסס סמל תנועת בית"ר, מומנה מכספיו של [[עורך דין|עורך הדין]] [[אהרון ברוך]]. קבוצה זו היוותה אטרקציה באותם ימים, ומשכה קהל ירושלמי רב, זאת- למרות גילם הצעיר של השחקנים, שעמד על כ-18 שנים. בתחילה הקבוצה לא נמנתה עם הקבוצות החברות ב[[ההתאחדות לכדורגל בישראל|התאחדות לכדורגל]], שיחקה [[משחק ידידות|משחקי ידידות]] לא רשמיים נגד קבוצות אנגליות, יהודיות וערביות מקומיות- אשר שיחקו בשכונות שונות בירושלים{{הערה|1=מקור: [[רון עמיקם]], מאיר גבאי, רוני דיאון, '''אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים''', פרק ראשון, [http://www.beitarfc.co.il/wp-content/themes/soccer-child/ebook/ebook_iloveubeitar/index.php#/12 דוד הורן וקבוצת הכדורגל הראשונה], עמ' 15-15, הוצאת Media41LTD}}. קודם לכן, פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה, אשר כינוייה היה "[[המעופף (קבוצת כדורגל)|המעופף]]". שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו ב"[[חקורה]]", בסמוך ל"[[שער ציון]]".
בעקבות מעצרו של [[מרקוביץ' (בית"ר ירושלים)|מרקוביץ']] בידי הבריטים ב-1938, נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד הקמתה מחדש ב-[[1942]] על ידי הורן ו[[שמואל קירשטיין]]. הורן וקירשטיין הצליחו למזג את קבוצות "[[בית"ר ימין משה]]" ו"[[בית"ר ניל"י]]", אשר שיחקה בשכונת [[שכונת אחווה|יגיע כפיים]]. כמו כן, צרפו שני אלו שחקנים נוספים לקבוצה המאוחדת, שרבים מהם היוו את שִלְדָהּ- עד שנות ה-50 המאוחרות. בין שחקניה הבולטים של הקבוצה נמנו: ה[[עמדות כדורגל|קשר]]-[[מתאגרף]] [[אשר ברנבלום]] והחלוצים [[ישראל יחזקאל]], [[אהרון חסון]], [[שמעון שטרן]] ו[[שלום ציון]]. [[כוכב כדורגל|כוכב הכדורגל]] הראשון של הקבוצה, [[סימון אלפסי (כדורגלן)|סימון אלפסי]], כיכב בשורות הקבוצה בשלהי [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] ו[[שנות ה-50 של המאה ה-20|החמישים]]. לאחר פרישתו, הפך אלפסי [[מאמן-שחקן]] {{אנ|Player-coach}}, ולאחר מכן- ל[[מאמן]] הקבוצה. בנוסף, שיחקו בקבוצה זו: [[יוסף מיוחס (כדורגלן)|יוסף מיוחס]], [[יצחק מיוחס]], [[אלי מזרחי (כדורגלן)|אלי מזרחי]], [[שמואל בליכר]], [[ליאון מזרחי]], [[אהרון טוויל]], [[ישעיהו לאריה]], [[שלמה סידס]], [[מושקה תנורי]], [[יוסף שלום]] ו[[דוד בדהב]].
קבוצה זו לא הצליחה לשחק נגד קבוצות בכירות, מפאת חרם משותף של קבוצות מאגודות הפועל ומכבי. על כן, הסתפקה הקבוצה במשחקים נגד קבוצות בריטיות וערביות, עליהן נמנו: "[[הארד ספורט קלאב]]", "[[הומנטמן]]" ו"[[הויצ'מן]]"{{הערה|1=מקור: [[רון עמיקם]], מאיר גבאי, רוני דיאון, '''אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים''', פרק ראשון, [http://www.beitarfc.co.il/wp-content/themes/soccer-child/ebook/ebook_iloveubeitar/index.php#/12 בית"ר ירושלים "השנייה" של סימון יחזקאל וחסון], עמ' 16-17, הוצאת Media41LTD}}.
ה[[טורניר]] הראשון של הקבוצה היה [[גביע בזק]] של "[[קרן תל חי]]", שבו העפילה הקבוצה למשחק הגמר, אך נוצחה על ידי [[בית"ר פתח תקווה]]. לאחר מכן, בטורניר נוסף בו השתתפה, "[[גביע ירושלים]]", העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר, אך הפרעה למהלכם התקין של המשחקים בטורניר זה, מטעם פעילים שהשתייכו לקבוצת "[[הפועל ירושלים (כדורגל)|הפועל ירושלים]]"- מנעה מבית"ר את השתתפותה במשחק זה.
בסוף 1943, שיחקה הקבוצה לראשונה נגד קבוצה בכירה בכדורגל הארצישראלי, "[[בית"ר תל אביב]]", אשר ניצחה 0–3.
באותה שנה, שיחקה בית"ר נגד קבוצות בכירות נוספות, דוגמת "[[הפועל ראשון לציון (כדורגל)|הפועל ראשון לציון]]" ו"[[מכבי נתניה]]". ניצחונותיה במשחקים נגד קבוצות אלו, תרמו להעלאת התודעה של הקבוצה הירושלמית בקרב אוהדי הכדורגל בארץ ישראל.
לאחר גילוי מעורבותם של רבים משחקני הקבוצה ושחקני קבוצות אחרות בפעילות מחתרתית לא חוקית בשנת 1944, ובעקבות [[פיצוץ בניין הבולשת הבריטית בירושלים]], [[גולי אצ"ל ולח"י|הוגלו]] חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת [[המנדט הבריטי]] ל[[קניה]]{{הערה|1=מקור: [[רון עמיקם]], מאיר גבאי, רוני דיאון, '''אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים''', פרק ראשון, [http://www.beitarfc.co.il/wp-content/themes/soccer-child/ebook/ebook_iloveubeitar/index.php#/14 המסע הראשון של בית"ר ירושלים לחו"ל, למחנה המעצר בקניה], עמ' 18-19, הוצאת Media41LTD}}, [[אריתריאה]]{{הערה|שם=Football Association|1=[http://www.football.org.il/magazine/?itemid=%7B65BBB24E-9BB3-435F-AA9A-2FFA76E9787C%7D גלות אריתריאה של בית"ר ירושלים] [[אשר גולדברג]], [[20 בספטמבר]] [[2012]] באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל}} ו[[סודאן]] בשל פעילותם.
במחנות במדינות אלו, שהוקמו על ידי הבריטים, הקימו העצירים, 251 במספר, מספר קבוצות כדורגל באדיבות השומרים האנגליים. הקבוצות התבססו על אזורים בהם שיחקו המוגלים מירושלים, תל אביב ופתח תקווה. במקביל, תכננו העצורים בריחה המונית על מנת לחזור לישראל, דרך מנהרה שנחפרה ממחנה העצירים ועד מרכז מגרש הכדורגל. 54 מהם אף הצליחו לברוח, אך נתפסו שנית והוחזרו למחנה המעצר. רוב העצורים חזרו לישראל רק עם הקמת המדינה במאי 1948.
[[קובץ:Jerusalem YMCA Football 1933 Wwwm8514.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אצטדיון ימק"א, אשר שימש את הקבוצה במשחקיה הביתיים עד תחילת שנות ה-90]]
בעת הגליית חלק מהשחקנים לאפריקה בשנת 1946, הגיעה הקבוצה האלמונית יחסית לסיבוב השני של גביע ארץ ישראל, הישג השיא של הקבוצה לאותם שנים, ופגשה את [[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב]] עמוסת הכוכבים, שכללה את: [[אלי פוקס]], [[יוסף מרימוביץ'|יוסל'ה מרימוביץ']] ו[[שייע גלזר]]. באותו טורניר, התקיים הגביע במתכונת של מפגש כפול, ומכבי הצליחה לנצח רק בשער שנוי במחלוקת, בדקה ה-90, בתוצאה 2–3{{הערה|1=מקור: [[רון עמיקם]], מאיר גבאי, רוני דיאון, '''אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים''', פרק ראשון, [http://www.beitarfc.co.il/wp-content/themes/soccer-child/ebook/ebook_iloveubeitar/index.php#/16 שמינית גמר הגביע של ארץ ישראל מול מכבי תל אביב], עמ' 22-23, הוצאת Media41LTD}}. בדרכם חזרה לירושלים, נעצרו שחקני בית"ר ובילו לילה ב[[מחנה המעצר בלטרון]]. המשחק השני בימק"א כמעט ונגמר ב־3-2 לבית"ר, אך לבסוף שער שוויון דרמטי מנע סנסציה היסטורית מבחינת בית"ר, לאחר פציעתו של הכוכב סימון אלפסי, ומכבי העפילה לסיבוב הבא- בדרך לזכייה בגביע בשנה זו.
עונת [[1947/1948 בליגה ב'|1947/1948]] הייתה עונתה הראשונה של בית"ר בליגה בארץ ישראל כשנרשמה לראשונה בהתאחדות המקומית ושיחקה בליגה ב'.
במהלך שנת 1947, הוגדרה אגודת בית"ר בלתי חוקית, אך הקבוצה המשיכה להתקיים בארץ ישראל בשם אחר: "נורדיה ירושלים"{{הערה|[https://sport1.maariv.co.il/כתבה/107472 בית"ר "נורדיה" - המצאה מ-1947], אביב חיגשי, [[1 באפריל]] [[2015]], אתר [[ספורט 1]]}} (על שם [[מקס נורדאו]], ממייסדי התנועה הציונית).
ב-15 בנובמבר 1947 התקיים הדרבי הראשון בין בית"ר להפועל ירושלים במסגרת המחזור הראשון בליגה (כאשר בית"ר משחקת בשם החליפי "נורדיה ירושלים"), בו ניצחה בית"ר 1–3. היה זה גם המשחק הרשמי הראשון למועדון במסגרת ליגה מאורגנת, כמו גם הדרבי הירושלמי הראשון אי פעם.
בשנה זו גם נרשם הניצחון הגדול, כשבית"ר הביסה בתוצאה 1–8 את קבוצת [[דגל ציון תל אביב]]. במשחק זה כבש סימון אלפסי שישייה מרשימה ומחזיק מאז בשיא כיבושים של שחקן למשחק אחד.
עם [[הכרזת העצמאות]] בתחילת 1948, הליגה והקבוצה השעו את פעילותם ולא התקיימו זמנית - בשל גיוסם של רוב השחקנים למלחמה במסגרת [[צה"ל]].
===לאחר קום המדינה===
כחצי שנה לאחר סיום קרבות [[מלחמת העצמאות]], בדצמבר 1949, חזרה הליגה המקומית לסדרה ובית"ר חזרה לשחק בליגה במחוז ירושלים. עונה לאחר מכן חזרה לליגה ב' (אז ליגת המשנה בישראל).
לאחר 2 עונות בינוניות במרכז הטבלה, ב{{בספורט|ליגה ב'|1953|1954}} הקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה, לאחר שניצחה ב[[ימק"א]] את [[הפועל רחובות (כדורגל)|הפועל רחובות]] 1-2 (עם סימון אלפסי כ[[שחקן-מאמן]] {{אנ|Player-coach}} על הקווים, ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים של עונה זו מ[[לוניה דבורין]]). לאחר עונה אחת בלבד, ירדה בית"ר ליגה ושבה לליגת המשנה, בה שהתה 13 עונות רצופות, מתוכן הצליחה הקבוצה פעם אחת, ב-{{בספורט|ליגה א'|1957|1958}}, לסיים במקום הראשון בליגה א' (אז ליגת המשנה), אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להפסיק את המשחקים בליגה במחזור ה-20, ולהקפיא את הקבוצות היורדות לליגה ב' והקבוצות העולות לליגה הבכירה באותה עונה- בעקבות אי-סדרים שנחשפו, ובכך נמנע מהקבוצה להעפיל לליגה הבכירה.[[קובץ:Beitar1968.jpg|ממוזער|הקבוצה שהעפילה לליגה הראשונה, 1968|טקסט=|250x250 פיקסלים]]
עד אמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] נחשבה בית"ר קבוצה בינונית בליגת השנייה המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה, כשהיא מסיימת בעונות אלו במקומות במרכז טבלת ליגת המשנה (ליגה א') ומעלה, אך נכשלת במשימה לעלות ליגה, בעיקר בעונות 1963–1966, בהן סיימה הקבוצה במקומות השלישי והשני בליגת המשנה האזורית (ליגה א' דרום). בעונה הכפולה של {{בספורט|ליגה א'|1966|1968}} הצליחה הקבוצה להעפיל לליגה הראשונה, לאחר 13 עונות בליגה השנייה, ולהישאר בה למעט עונות בודדות - עד היום. בקבוצה שיחקו: ד"ר [[ראול גלר]], [[שאול מזרחי (כדורגלן)|שאול מזרחי]], [[אודי רובוביץ']], [[שמעון צ'רנוחה]], [[חיים אזולאי]] ו[[יצחק מונסה]]. מאמנהּ היהודי-[[ארגנטינה|ארגנטינאי]] של הקבוצה היה [[סמואל רזניק]], משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר. משחק העלייה לליגה הבכירה התקיים נגד [[מכבי רמת עמידר]] ואודי רובוביץ' כבש את שער הניצחון לזכות בית"ר בדקות הסיום.
בעונה לאחר העלייה, {{בספורט|ליגה הלאומית|1968|1969}}, נלחמה הקבוצה על חייה בליגה והצליחה לשרוד לבסוף כשהקדימה את הקו האדום ואת היורדת [[מכבי שעריים]] ב-3 נקודות בלבד. בעונה שלאחר מכן סיימה במקום החמישי והחלה לבסס את עצמה בתור קבוצה לגיטימית בליגה הבכירה.
===שנות ה-70===
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]], עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של [[אורי מלמיליאן]], החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. לכך תרמו שחקני הבית של הקבוצה, דוגמת השוער [[יוסי מזרחי]], המגנים [[יוסי חכם]] ו[[יצחק ג'אנו]] ושלישיית הקישור [[ויקטור לוי]], [[דני נוימן]] ומלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי [[שוקולד מנטה מסטיק]] שהיה פופולרי באותן השנים). בעונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1972|1973}}, סיימה בית"ר כסגנית אלופת המדינה, לראשונה בתולדותיה, כשרק מכבי תל אביב מקדימה אותה- בארבע נקודות. באותה העת נוהלה הקבוצה על ידי [[חיים קורפו]].
במסגרת ליגת {{בספורט|ליגה הלאומית|1973|1974}} סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה ומרוחקת 3 נקודות בלבד מהאלופה מכבי נתניה.
במסגרת הגביע בשלב חצי גמר גביע המדינה של [[גביע המדינה בכדורגל 1973/1974|1973/1974]] אירע אירוע אלים ויוצא דופן בחומרתו, במשחקה של בית"ר מול [[הפועל פתח תקווה]] ב[[אצטדיון האורווה]], ב-[[4 ביוני]] [[1974]], בתקשורת כונה האירוע "ליל הצינורות". פתח תקווה החזיקה ביתרון 1:0 מן המשחק הראשון בירושלים, ובית"ר ניצחה 2:1 בתום 90 הדקות של משחק הגומלין, לאחר שחזרה מפיגור של 1:0, ולכן המשחק נכנס להארכה. בהארכה כבשה פתח תקווה צמד בדקות ה-110 וה-115 ועלתה ליתרון של 3:2. לאחר מכן כבשה בית"ר שער אך השופט ויקטור נעמן פסל אותו. לאחר מכן הופסק המשחק כאשר אוהדי בית"ר המאוכזבים רמסו את הגדרות ופרצו למגרש. לאורך המגרש היו מונחים צינורות השקיה מאלומיניום. האוהדים פירקו את הצינורות ממקומם והחלו להתקיף את שחקני פתח תקווה ([[אהרון סאלם]], [[דב רמלר]], [[גדי צלניקר]] ו[[יהושע חביה]] הוכו קשות והועברו לבית חולים) ואת השוטרים בעזרת הצינורות (מכאן השם "ליל הצינורות"). לאחר שרוב שחקני פתח תקווה טיפסו על חומת הבטון של האצטדיון או ברחו אל הפרדסים הסמוכים, האוהדים אף ביצעו מעשי ונדליזם בשערי המגרש עצמו ואף ניסו להבעירם{{הערה|1=[http://www.hpt.co.il/index.php?ShowGame=325 אירועי משחק הפוגרום 1974], באתר מוזיאון הפועל פתח תקווה}}, בתווך הצליחו האוהדים לתפוס את שחקן פתח תקווה [[שמוליק רוזנטל]] אך השחקן של בית"ר, [[יצחק ג'אנו]], נחלץ לעזרתו, גונן עליו בגופו ומנע מהאוהדים לפגוע בו{{הערה|1=מקור: [[רון עמיקם]], מאיר גבאי, רוני דיאון, '''אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים''', פרק שביעי, [http://www.beitarfc.co.il/wp-content/themes/soccer-child/ebook/ebook_iloveubeitar/index.php#/54 ליל הצינורות], עמ' 99, הוצאת Media41LTD}}.
על אירוע זה נענשה הקבוצה במספר משחקי רדיוס ומשחקים ללא קהל שחלו בפתיחת העונה העוקבת.
עונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1974|1975}} הייתה אחת העונות הרעות של המועדון מבחינה מקצועית, והקבוצה סיימה עם 9 ניצחונות,ו-8 תוצאות תיקו בלבד לעומת 13 הפסדים מה שהציב אותה במקום ה-15 והכמעט אחרון כשהיא מדשדשת בתחתית הליגה. למזלה של הקבוצה, לא היו ירידות באותה העונה עקב החלטת ההתאחדות להגדיל את הליגה ועל כן נשארה בליגה.
בעונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1975|1976}} וגם ב{{בספורט|ליגה הלאומית|1977|1978}}, הגיעה בית"ר למקום השני בליגה, כשנקודות ספורות מפרידות בינה ובין האלופות באותן שנים, הפועל באר שבע ומכבי נתניה, בהתאמה.
בית"ר החלה להגיע להישגים גם במסגרות אחרות של הכדורגל הישראלי, כגון גביע המדינה. בעונת [[גביע המדינה 1974/1975|1974/1975]] הצליחה הקבוצה להעפיל, לראשונה בתולדותיה, לגמר הגביע, אולם הפסידה ל[[הפועל כפר סבא]] בתוצאה 1–3, וסיימה כסגנית בלבד.
שנה לאחר מכן, בעונת [[גביע המדינה 1975/1976|1975/1976]], העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 1–2 לאחר הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. מאמן הקבוצה היה [[ניסים בכר (מאמן כדורגל)|ניסים בכר]], ו[[קפטן (כדורגל)|קפטן]] הקבוצה, [[דוד ישי]], היה זה שהניף את הגביע.
ככל הנראה, היה זה משחק הכדורגל אליו הגיע מספר הצופים הרב ביותר אי פעם, במסגרת משחק בין שתי קבוצות ישראליות, כאשר 55,000 צופים חזו במשחק גמר זה (על פי הפרסומים בתקשורת).
בעקבות זכייתה בגביע המדינה בעונה זו, השתתפה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, בגביע בינלאומי כלשהו, ושיחקה בשישה משחקים במסגרת [[גביע האינטרטוטו]] של קיץ 1976.
משחקה הראשון בהיסטוריה של הקבוצה במפעל האינטרטוטו התקיים ב-26 ביוני 1976, נגד קבוצת [[יאנג בויז ברן]] מ[[שווייץ]]. משחק זה הסתיים בהפסד של בית"ר 3–6 לשווייצרים, כשכובשי השערים לזכות בית"ר היו שחקן החיזוק [[יואל מסוארי]] ([[שמשון תל אביב]]), [[שלמה ג'רבי]] והקפטן דוד ישי.
בית"ר הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה, יחד עם הפועל באר שבע, אשר שיחקה במפעל השייך להתאחדות האירופית ([[אופ"א]]).
בעונת [[גביע המדינה 1978/1979|1978/1979]], תחת שרביטו של [[שמעון שנהר]], זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת, בשחקה בשנית נגד מכבי תל אביב. במשחק זה ניצחה בית"ר 1–2. את השערים לזכותה כבשו הקפטן נוימן והחלוץ [[יוסי אברהמי]]. נוסף על תואר זה, סיימה הקבוצה באותה שנה, בתום משחקי הליגה הסדירה- כסגנית אלופת המדינה- שנייה רק למכבי תל אביב.{{ש}}
שלהי שנות ה-70 סימנו את הפיכתה של בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן- לקבוצה המובילה של ירושלים. לכך תרמה העובדה, שעוצמתה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים- דעכה בהדרגה בחלוף השנים.
===שנות ה-80===
בעונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1979|1980}} ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז [[הליגה הארצית בכדורגל|הליגה הארצית]]) לאחר עונה ניהולית סוערת בה החליפה 2 מאמנים ו3 יו"רים, ובמהלכה איימו השחקנים בראשות דני נוימן על שביתה דרך ראיון בתקשורת כיוון שהתנגדו לפיטוריו של המאמן שמעון שנהר שלבסוף הוחלף בניסים בכר. במהלך העונה בליגה הארצית (1980/1981), דגל מאמן בית"ר שהתחלף שוב, [[אריה רדלר]], בשיתוף שחקני נוער, ובנה את התשתית לשנים הבאות של הקבוצה. בתום עונה זו, עלתה הקבוצה בהדרכתו חזרה לליגה הבכירה, כשבשורותיה מככבים צעירים אלמוניים שכללו את: [[סמי מלכה]], [[משה בן הרוש]], [[אבי כהן (הירושלמי)|אבי כהן]], [[שלומי מלכה]] וכוכב הקבוצה לימים, [[אלי אוחנה]].
בפתיחת עונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1981|1982}}, בשחקה בליגה הבכירה, אירחה בית"ר את מכבי תל אביב בביתה. במשחק זה התחולל אירוע שיפוטי חריג, המנוגד לנורמות המקובלות במשחקי כדורגל: במהלך המשחק, כבשה בית"ר שער מ[[בעיטת עונשין]], שנפסל על ידי השופט. בעוד שחקני בית"ר חגגו את כיבוש השער, חודש המשחק במהרה על ידי שחקני מכבי, ללא ידיעת שחקני בית"ר. הכדור נמסר ל[[מוטי איווניר]], שכבש שער ניצחון מול שוער בית"ר, יוסי מזרחי. בתום עונה זו, דורגה בית"ר במקום השישי בליגה.
בעונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1983|1984}}, הייתה בית"ר הקבוצה הפייבוריטית לזכייה באליפות, כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער נקודות גדול על שאר קבוצות הליגה. לרוע מזלה, זכתה לבסוף קבוצה אחרת בתואר הנכסף: [[מכבי חיפה (כדורגל)|מכבי חיפה]], בהקדימה את בית"ר בנקודה אחת בלבד בתום משחקי הליגה. גם בעונה שלאחריה, {{בספורט|ליגה הלאומית|1984|1985}}, סיימה בית"ר כסגניתה של חיפה, הפעם בהפרש של חמש נקודות. עם זאת, זכתה בית"ר באותה עונה בתואר אחר- גביע המדינה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בגמר בתוצאה 0–1, תחת הדרכתו של המאמן [[דוד שווייצר]]. הייתה זו הפעם השלישית, בו זוכה הקבוצה בתואר זה. בעונת [[גביע המדינה 1985/1986|1985/1986]], זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של [[דרור קשטן]]. בעונות אלו ביסס אלי אוחנה את מעמדו ככוכב הקבוצה, יחד עם אורי מלמיליאן, כאשר כבשו שערים רבים ומכריעים, שסייעו לקבוצה לזכות בתארים שצויינו לעיל.
[[קובץ:Eli Ohana, 1991, taken by Moti Kikion.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלי אוחנה - אחד השחקנים הבולטים בתולדות המועדון]]
בעונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1986|1987}}, זכתה הקבוצה ב[[אליפות המדינה בכדורגל|אליפות המדינה]], לראשונה בתולדותיה, אף על פי שדווקא בעונה זו החליטה הקבוצה לארח את משחקיה ב[[אצטדיון בלומפילד]], שאינו אצטדיונה הביתי מטעמים כלכליים (אצטדיון שיכל להכיל יותר קהל). בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה שני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, [[חנן אזולאי]], [[יעקב שוורץ]], סמי מלכה, [[גרי ונדרמולן]] והמגנים התוקפים אבי כהן ו[[שלמה שירזי]]. בתום העונה, עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת קריירה אירופית, כאשר חתם בקבוצת [[מכלן (כדורגל)|מכלן]] ה[[בלגיה|בלגית]]. נוסף על כך, עזב המאמן דרור קשטן את משרת מאמן הקבוצה, בעוברו לאמן את מכבי חיפה. שני אירועים אלו גרמו להתרסקות הקבוצה בעונה לאחר מכן, בסיומה הגיעה הקבוצה למקום ה-11 בלבד בליגה והייתה מרחק פסע מלרדת לליגה השנייה.
בעונת [[גביע המדינה 1988/1989|1988/1989]], זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה, לאחר ניצחון בגמר, בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים- על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2-2; בתום ההארכה הייתה התוצאה 3-3.{{ש}}בתום עונה זו, עזב אורי מלמיליאן את הקבוצה, בחותמו בקבוצת מכבי תל אביב.
===שנות ה-90===
בעונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1990|1991}} ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס [[חסות מסחרית|ספונסרים]] לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית, שב לקבוצה יושב הראש לשעבר, [[משה דדש]]. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע [[יורם גלובוס]], שתרם 400 אלף דולר מכיסו לרכישת אוחנה, שכרטיסו היה שייך לקבוצת [[מכלן (כדורגל)|מכלן]] הבלגית. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה, ואף זכה עם קבוצתו ב[[גביע המחזיקות]] ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה, על ידי מגזין "[[Guerin' Sportivo]]" האיטלקי, תואר המכונה גם בשם: "[[פרס בראבו]]". בקבוצה שיחקו באותה עונה השוער [[גיורא אנטמן]] וחלוץ רכש מ[[מכבי יפו]], [[עופר דגמי]]. את הקבוצה אימן [[לופא קדוש]]. בתום העונה, העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.
בעונה שלאחר מכן, עונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1992|1993}}, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה. בשורותיה שיחקו, לצד אוחנה ויעקב שוורץ, שחקנים וותיקים אחרים: [[רונן חרזי]], [[סרגיי טרטיאק]] ו[[ולדימיר גרשנייב]]. בנוסף, הובאו לקבוצה שחקנים ישראליים, דוגמת השוער [[יעקב אסייג]] והבלמים [[אהוד כחילה]] ו[[יעקב הלל]].
הייתה זו האליפות השנייה מאז ומעולם (יחד עם האליפות של [[הפועל רמת-גן גבעתיים|הפועל רמת גן]] ב-{{בספורט|ליגה הלאומית|1963|1964}}) בה זכתה קבוצה, אשר עלתה מהליגה השנייה בתחילת אותה עונה. בשלוש העונות הבאות נחלשה בית"ר, וסיימה במקומות הרביעי, השישי והשלישי בהתאמה.
בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות {{בספורט|ליגה הלאומית|1996|1997}} ו-{{בספורט|ליגה הלאומית|1997|1998}}, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן (השריף) ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, [[יוסי אבוקסיס]], [[איציק זוהר]], [[שמוליק לוי (כדורגלן)|שמוליק לוי]], [[דוד אמסלם (כדורגלן)|דוד אמסלם]] והשוער [[איציק קורנפיין]] שחוזקו בהונגרים [[אישטוון שאלוי]], [[אישטוון פישונט]] ו[[אישטוון האמר]]. בשנים אלו בית"ר הציגה כדורגל התקפי ואטרקטיבי שהתחבר מאוד לרצון אוהדיה מחד לראות כדורגל התקפי ומאידך כמות נכבדת של שחקני בית שמככבים בהרכב הקבוצה, כך למשל בעונת 1997/1998, הציגה בית"ר מספר משחקים יוצאי דופן בכמות השערים, כמו ה-2–7 (לאחר מחצית מאופסת) וה-2–5 (לאחר הרחקה של שחקן ופיגור 0–2) על הפועל באר שבע, ועוד שתי חמישיות וארבע רביעיות שהבקיעה לשער יריבותיה במהלך העונה, תוך שהיא שוברת שיא מועדון של שערי זכות לעונה (71 שערים בשלושים משחקים בלבד).{{ש}}במסגרת זכייתה של הקבוצה באליפות השנייה שלה, אירע אירוע שנוי במחלוקת במשחק הליגה האחרון של הקבוצה, שהכריע את גורל האליפות לטובת בית"ר. באירוע זה נטען לכאורה, מצד קבוצת ואוהדי [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]], אשר התמודדה עם בית"ר על תואר האליפות, כי קבוצת [[הפועל בית שאן]] היטתה את תוצאת המשחק בינה ובין בית"ר. טענתם הייתה, שהמניע להטייה מצד קבוצת בית שאן נבע מכך, שעשר דקות לפני סופו של המשחק, הבטיחה האחרונה את מקומה מעל לקו האדום, וניצלה מירידת ליגה. במעשה זה מנעה בית שאן, לטענת הפועל תל אביב- את זכייתה של האחרונה באליפות, תוך שימוש באמצעים המנוגדים לעקרון ההגינות בספורט. פרשת הטיית משחק זה נודעת בקרב אוהדי הכדורגל בשם "[[משחק השרוכים]]".{{ש}}ב-2001 הודה שחקן בית שאן לשעבר, ואחד המעורבים העיקריים בפרשה, [[איתן טייב]]- כי המשחק לא היה הוגן, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר"{{הערה|{{וואלה!||איתן טייב נשבר: נתנו את המשחק לבית"ר|83735}}.}}.
בקיץ לקראת עונת {{בספורט|ליגה הלאומית|1998|1999}} החלה הקבוצה במסע רכש מרשים לחיזוק הקבוצה לקראת אירופה כאשר החתימה שחקנים ישראלים בכירים בליגה כדוגמת [[אילן בכר (כדורגלן)|אילן בכר]], [[אמיר שלח]], [[אסי דומב]] ו[[עופר שטרית]] וזרים מרשימים כמו [[ז'אן טלסניקוב]] (שכרטיסו נרכש במלואו מאשדוד) ו[[תמאש שנדור]] (שהגיע בהשאלה מטורינו). בעקבות חוב של 11 מיליון ש"ח ל[[מס הכנסה]] שהתגלה באמצע הקיץ נעצר מסע הרכש, והקבוצה שהחלה את דרכה באירופה עם ניצחון על קבוצת בי-36 מ[[איי פארו]] קרסה בשלב לאחר מכן נגד [[בנפיקה ליסבון]] הפורטוגלית שהנחילה לה את התבוסה הגדולה ביותר שלה באירופה בתוצאה 0–6 ב[[ליסבון]]. הקבוצה ניסתה למכור את מגרש האימונים בית וגן על מנת שתוכל להמשיך לתפקד אך גם עסקה זו לא עלתה יפה. בסוף העונה סיימה במקום החמישי בליגה מה שלא אפשר לה אפילו לשחק באירופה וחתם עונה שנחשבה לכישלון.
בעונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|1999|2000}} הקבוצה נמכרה לקבוצת רוכשים בראשות איש העסקים ורואה החשבון קובי בן-גור, שהיה מנכ"ל קבוצת התקשורת "יס" שהשקיעו בקבוצה 10 מיליון ש"ח בעונה זו, ובמקביל מגרש האימונים נמכר על ידי היו"ר משה דדש לאיש העסקים ששון שם טוב ולשותפיו העסקיים: שאול לוי, מאיר לוי ומאיר פניג'ל ששילמו על בית וגן כ-6.5 מיליון דולר שסייעו לקבוצה. לקראת סוף העונה, בעקבות סכסוך עם המאמן הטרי אלי אוחנה, החליט בן-גור שהוא מעוניין לעזוב ודרש החזר על כספים אלו. לאחר דרישה זו הקבוצה עמדה על סף פירוק כאשר היו"ר דדש קרא להכרזת הקבוצה כפושטת רגל. לקראת סוף המילניום, לאחר חיפושים רבים ואף התערבות של ראש עיריית ירושלים באותה תקופה, [[אהוד אולמרט]], נמצא רוכש אחר למועדון - איש העסקים החיפאי [[גד זאבי]] שהחזיק במניות בחברות:[[בזק]] ו[[שידורי קשת|קשת]], ובעלים של יבואן "[[סובארו]]" בישראל וה[[גרנד קניון (חיפה)|גרנד קניון]] בחיפה. זאבי התחייב לשלם לבן גור כ-3 מיליון דולר ולהזרים 11 מיליון ש"ח נוספים לקופת הקבוצה. תקציב הקבוצה צפוי היה להיות כ-7 מיליון דולר בתחילה{{הערה|{{גלובס|מערכת גלובס|גד זאבי רכש את בית"ר ירושלים ב-3 מיליון דולר|200180|11 במאי 2000}}}}.
[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה). שנים אלו לוו במעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, וכללו שלוש אליפויות ושתי הופעות בגמר גביע המדינה (עונות [[גביע המדינה 1998/1999|1998/1999]] ו[[גביע המדינה 1999/2000|1999/2000]]). בשתיהן, פגשה בית"ר את הפועל תל אביב- והפסידה לה פעמיים, כאשר זהות המנצחת בשני גמרים אלו נקבעה לאחר בעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, לאחר תוצאות תיקו בין הקבוצות בתום תשעים דקות, ולאחר הארכה.
===תחילת שנות ה-2000===
[[קובץ:Teddy Kollek Stadium - Inside.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אצטדיון טדי, בו משחקת הקבוצה]]
לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2000|2001}}, הבעלים החדש [[גד זאבי]] כיסה את חובותיה של הקבוצה ואף ניהל אותה. בעונה זו הוחתמו בבית"ר שחקנים בכירים רבים בליגה כדוגמת [[ג'ובאני רוסו]], [[אלון מזרחי]], [[דוד אמסלם (כדורגלן)|דוד אמסלם]], [[יניב אברג'יל]], [[פליקס חלפון]] וכוכב הקבוצה יוסי אבוקסיס שקיבל חוזה חדש, וגם שחקנים זרים מרשימים כגון [[מילאן סטויאנוסקי]] (שחקן [[נבחרת מקדוניה בכדורגל|נבחרת מקדוניה]]) ו[[בראנקו סאביץ']] מ[[פרטיזן בלגרד (כדורגל)|פרטיזן בלגרד]]. לתפקיד המאמן מונה [[אלי גוטמן]] שזכה עם [[הפועל חיפה (כדורגל)|הפועל חיפה]] באליפות היסטורית שנתיים לפני כן. תקציב הקבוצה שהחל ב-28 מיליון ש"ח האמיר לכ-62 מיליון ש"ח{{הערה|{{TheMarker|הארץ|נפילת בית"ר של זאבי|1.74035|28 בספטמבר 2001}}}}, סכומי עתק במונחים שהורגלו בבית"ר ובליגה עד אז. במשחקי טרום העונה זכתה הקבוצה ב[[גביע השלום]] ב[[רומא]], לאחר ניצחון 0–1 על קבוצת [[רומא (כדורגל)|רומא]] האיטלקית. בעונה זו הייתה הקבוצה מועמדת לזכייה באליפות, אך כשלה במשימתה, וסיימה במקום החמישי בלבד בליגה כשבתווך גוטמן פוטר ובמקומו מונה מאמן הקבוצה בעבר ומאמן קבוצת הנוער [[נסים בכר]]. כמו כן, בעונה זו נחלה הקבוצה את הפסדה הגדול ביותר, 7-0, למכבי תל אביב. במקביל התגלו קשיי נזילות כספים של הבעלים החדש זאבי, שהחליט לעזוב בסיום העונה את הקבוצה, הפסיק להשקיע ואף דרש החזרים על השקעותיו, שהייתה שקועה בחובות כבדים בשנית ועל סף פירוק, והועברה לידיו של [[כונס נכסים]].
עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2001|2002}} נחשבת לאחת העונות הקשות של המועדון. בעונה זו, של אחרי עידן גד זאבי, התפרקה הקבוצה מרוב שחקניה הבכירים והחלה לשחק את הליגה רק החל מהמחזור הרביעי. הסיבה לעיכוב נגרמה בשל הבעיות הכלכליות הקשות אליה נקלעה הקבוצה. הסדר הושב על כנו רק לאחר ששלושה מאוהדי הקבוצה: מאיר פניג'ל, ששון שם-טוב ומאיר לוי (שרכשו את מגרש בית וגן שנתיים לפני כן) - רכשו אותה מכונס הנכסים, כיסו את חובותיה שהסתכמו בכ-6 מיליון ש"ח לאחר הפירוק החלקי אותו עברה, ובכך החזירו את הבעלות על הקבוצה - לידי אוהדי הקבוצה. הקבוצה התבססה ברובה על שחקנים אנונימיים וכמו כן במשך רוב עונה זו דשדשה בית"ר בתחתית הטבלה, ואף הגיעה במחזורים מסוימים עד כדי הפרש של שש נקודות מתחת "הקו האדום"{{הערה|קבוצות המסיימות את הליגה הסדירה מתחת לקו אדום זה- יורדות ליגה.}}. למזלה של בית"ר, שרשרת ניצחונות בסוף העונה הצילו את הקבוצה מירידת ליגה, כאשר רק במחזור האחרון עלתה בית"ר מעל הקו האדום- בעקבות שער ניצחון דרמטי בדקה ה-87 נגד [[מכבי קריית גת]]. ניצחון זה הבטיח לבית"ר את המקום העשירי בליגה (מתוך 12 אז), קבע שבית"ר תישאר בליגה הבכירה, בעוד ש[[הפועל חיפה (כדורגל)|הפועל חיפה]] תרד לליגה הלאומית במקומה.
בעונות {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2002|2003}} ו־{{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2003|2004}} התייצבה בית"ר והפכה לקבוצת מרכז טבלה, כשסיימה במקום התשיעי בשתי עונות אלו בהתבססה על שחקנים צעירים, יוצאי מחלקות הנוער של הקבוצה, כגון: [[אבירם ברוכיאן]], [[עמית בן שושן]], [[ברק יצחקי]], [[שלומי ארבייטמן]], ו[[מאור מליקסון]], שהיוו את שלד הקבוצה לשנים הבאות.
באותה עונה, הגיע לבית"ר כוכב מכבי תל אביב, [[אבי נמני]], שעקב סכסוך עם מאמנו [[ניר קלינגר]] נאלץ לעזוב. נמני שיחק בקבוצה שתי עונות, וכבש שערים רבים, ביחס למספר ההופעות המועט, בהן שותף (כשחקן פותח או כמחליף).
בעונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2004|2005}}, הצליחה בית"ר לסיים במקום הרביעי בתום הליגה הסדירה, אותה אימן שחקן העבר של הקבוצה, אלי אוחנה - והשיגה את הכרטיס לגביע האינטרטוטו.
בשנים אלו כשלה בית"ר להעפיל למפעלים האירופיים הבכירים, למעט עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון ב[[גביע אופ"א]]. מצב זה נמשך עד מכירתהּ של הקבוצה ל[[ארקדי גאידמאק]].
===עידן ארקדי גאידמק (2005–2013)===
מצבהּ של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי ה[[אוליגרכים רוסים|אוליגרך]] ה[[רוסיה|רוסי]]-[[ישראלי]] [[ארקדי גאידמק]]. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבהּ של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. בעונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2005|2006}}, עזב המאמן אלי אוחנה את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, ביניהם [[טון קאנן]] ו[[לואיס פרננדז]], אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה והיא סיימה במקום השלישי בטבלת הליגה בתום עונה זו. לאחר מכן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את [[שמעון גרשון]], [[מיכאל זנדברג]], [[אריק בנאדו]] ו[[טוטו תמוז]], שנרכשו כולם תמורת סכומי עתק ביחס לליגה, והוחתמו על חוזים חסרי תקדים לבית"ר ולליגת העל בכלל. בקיץ זה שברה בית"ר את שיא התקציב לקבוצת כדורגל ישראלית: 193 מיליון ש"ח לעונה אחת{{הערה|1=[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001008991 "מכבי תל אביב: 130 מיליון שקל תקציב - הגבוה בתולדות המועדון", מתוך אתר גלובס]}}- שיא שלא נשבר עד היום בליגה המקומית.
ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2006|2007}} זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן יוסי מזרחי, אשר החליף את [[אוסבלדו ארדילס]] כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי. בתחילת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2007|2008}} מונו [[יצחק שום]] כמאמן ו[[גיורא שפיגל]] כמנג'ר ויועץ מקצועי. בנוסף מונה לתפקיד מנכ"ל המועדון השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של [[ליגת האלופות]] כשהפסידה ל[[פ.צ. קופנהגן]] בשלב המוקדמות הראשון, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה לאחר משחק גמר גביע דרמטי במיוחד בו ניצחה את היריבה המרה הפועל תל אביב בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר 0-0 בסיום 120 דק', הצליחה הקבוצה לזכות ב[[דאבל]] היסטורי ולבסס את מעמדה בתור הקבוצה החזקה בישראל בשנים אלו.
לקראת עונת המשחקים {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2008|2009}} נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת [[ויסלה קרקוב]] הפולנית בתוצאה 0–5, לאחר ניצחון של בית"ר בטדי, בתוצאה 1–2 מצמד של אבירם ברוכיאן. דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי [[ראובן עטר]]. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות ופעם שביעית בתולדותיה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 1–2, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.
מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה באופן דרסטי בקיץ 2009 לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2009|2010}}, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, [[גומא אגייאר]], איש עסקים שעשה את הונו בעסקי ה[[גז טבעי|גז]], התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות בסכום יוצא דופן של כ-4 מיליון דולר, שמנעה מהקבוצה לפנות להליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנציה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזר המאמן. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת [[הפועל רעננה]] בתוצאה 0–1 בגמר המפעל. את העונה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה.
לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2010|2011}}, מונה שחקן העבר והסמל [[אורי מלמיליאן]] למאמן הקבוצה. לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011. באותו יום מונה [[רוני לוי]] למאמן הקבוצה החדש והצליח להשאיר את הקבוצה בליגה. הקבוצה סיימה במקום ה-11 בליגה, הנמוך ביותר מזה שנים רבות.
בהכנה לעונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2011|2012}} עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת העונה. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר [[התפטרות]]ו של דוד אמסלם, חתם [[יובל נעים]] לעונה כמאמן הקבוצה. עקב יכולת חלשה של הקבוצה ולאחר הדחה מגביע המדינה עוד בסיבוב ח', התפטר נעים מתפקידו כמאמן הקבוצה באמצע העונה. במקומו מונה [[אלי כהן (השריף)|אלי כהן "השריף"]] שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה (סיימה במקום התשיעי).
בקיץ לקראת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2012|2013}} הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בחצי העונה הראשונה בית"ר זכתה להצלחה רבה בליגה והציגה כדורגל אטרקטיבי יחסית ששלהב את האוהדים, בנוסף מה שתרם היא העובדה שכמות נכבדת מההרכב הראשון כלל שחקני בית שצמחו במחלקות הנוער של המועדון כגון: [[אבי ריקן]], [[אריאל הרוש]], [[שי חדד]], עמית בן שושן, [[אלי דסה]], [[טל כחילה]] ו[[אופיר קריאף]]. בחלון ההעברות של ינואר בעונה זו, יצאה הקבוצה למשחק ידידות-ראווה ב[[צ'צ'ניה]] נגד הקבוצה מהליגה הרוסית, [[אחמט גרוזני|טרק גרוזני]] שהסתיים ב0-0, ואירח נשיא צ'צ'ניה - שהוא גם בעלי המועדון, [[רמזן קדירוב]]. בעקבות זאת חלק מהאוהדים התרעמו וביקורת תקשורתית נשמעה על כך שהקבוצה עוזבת את ישראל במהלכה של עונת הכדורגל בישראל בשביל משחק ראווה שלפי מספר פרסומים זרים נערך על מנת לחזק את קשריו של הבעלים גאידמק שסירב להשקיע במועדון במשך מספר עונות אך השתמש בקבוצה לטובתו האישית, ואין לו ערך ספורטיבי. כמו כן חיפשה הקבוצה להתחזק בחלון העברות לקראת המשך הליגה. מעט לאחר מכן כאשר חזרה הקבוצה לישראל, הודיעה הקבוצה בראשות היו"ר קורנפיין במהלך מפתיע, על צירוף שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים לשורותיה [[זאור סדאייב]] וג'יבריל קדאייב, שהגיעו בהשאלה מטרק גרוזני. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה של אוהדי הקבוצה, ושלט שנוי במחלוקת הונף על ידי מספר אוהדים במשחק הליגה נגד [[בני יהודה תל אביב]] מיד לאחר צירוף השחקנים, עם הכיתוב "בית"ר טהורה לעד" שפורסם בכלי תקשורת בארץ ובעולם בגלל אופיו הגזעני והפרובוקטיבי. המחאה כללה בנוסף גם החרמת משחקים מצד חלק גדול מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך מה שגרם לפילוג ביציעים ומחוץ להם בין אוהדי בית"ר בעבר ובהווה וסיקור תקשורתי נרחב ביותר באופן כמעט יומיומי. מהלך זה ו"הרעש התקשורתי" סביב המועדון שאף החל להיות מסוקר על ידי מספר גורמים בינלאומיים, גרם לירידה חדה ביכולת הקבוצה שסיימה במקום העשירי, כאשר היא נשארת סופית בליגה רק במחזור האחרון. בשנת [[2017]] יצא [[סרט דוקומנטרי]] הנקרא "[[טהורה לעד]]" (בהשראת אותו שלט שהונף על ידי האוהדים), המגולל את סיפורה של הקבוצה בעונה זו הכולל צילומים תיעודיים מתוך הנהלת הקבוצה וחדר ההלבשה בתקופה זו.
לאחר עונה זו מאסו אוהדי הקבוצה בהתנהלות הבעלים בפועל, גאידמק, וחיפשו אחר איש עסקים (באמצעות העמותה) במשך פגרת הקיץ שיקח את בית"ר ויוציא אותה לדרך חדשה. [[אלי טביב]] שסיים את דרכו דווקא ביריבה הפועל תל אביב בעונה קודם לכן, החליט לקחת את הקבוצה בשיתוף עם האוהדים. תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גאידמק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני ללא הסכמתו של גאידמק. הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף. החלטת בית המשפט העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז){{הערה|1=[http://www.one.co.il/Article/218831.html "בית המשפט קבע: אלי טביב הבעלים של בית"ר", מתוך האתר One]}}, בכך הסתיים מעשית עידן גאידמק בבית"ר ירושלים.
===עידן אלי טביב (2013–2018)===
לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2013|2014}}, לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את [[חיים רביבו]] לנציג הבעלים בקבוצה. [[אלי כהן (מאמן)|אלי כהן]] מונה למאמן הקבוצה לעונה אחת- בהחליפו את אלי כהן "השריף", שסיים את חוזהו. דוד אמסלם מונה לתפקיד עוזר המאמן. ב-[[13 באוגוסט]] [[2013]] פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד יושב הראש של הקבוצה, לאחר כהונה בת שש שנים בתפקיד זה. בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. שלושה ימים לאחר מכן, מונה רוני לוי לתפקיד מאמן הקבוצה; הייתה זו הפעם השנייה של לוי- בה כיהן כמאמן הקבוצה. באפריל 2014, מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה, לאחר שכיהן בעברו כמנכ"ל בקבוצת הפועל תל אביב וכמנהל מחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון.
בתחילת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2014|2015}}, חתם במועדון המאמן [[מנחם קורצקי]] לעונה אחת. עוזרו היה [[אורי אוזן]]. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-[[28 בינואר]] 2015 מונה [[גיא לוי]] למאמן עד תום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון, לראשונה מזה חמש שנים. בסופה, סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות [[הליגה האירופית]], לאחר שבע שנים בהן לא השתתפה במפעל אירופי כלשהו.
בקיץ לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2015|2016}}, סיים גיא לוי את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, וזאת בגלל חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן. במקומו מונה [[סלובודאן דראפיץ']], אשר הביא עמו בבואו לקבוצה את עוזרו מקבוצת בית"ר תל אביב, שי ברדה. ב-[[22 ביוני]] 2015 החלה בית"ר את מסעה האירופי אחרי שבע שנים, והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד [[אורדבסי שימקנט]] ה[[קזחסטן|קזחית]]. המשחק הראשון בין הקבוצות, אשר נערך בקזחסטן, הסתיים ב-0-0. משחק הגומלין, שהתקיים באצטדיון טדי, הסתיים בניצחון 1–2 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי, לראשונה מזה 15 שנים. בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול [[שרלרואה (כדורגל)|שרלרואה]] הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה, התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש{{הערה|{{נענע10|אבי עמית|אחרי הסערה בבלגיה, אוהדי בית"ר מנסים להסביר את ההתפרעות|1138099|||news}}}}{{הערה|{{ynet|דוד בן שימול|אוהדי בית"ר: "התייחסו אלינו בבלגיה כאל טרוריסטים, יותר גרוע מאשר לדאע"ש"|4681217}}}}. בהמשך המשחק, פגע בורג שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה, הצרפתי ניקולה פנטו- וגרם לפציעתו. במהלך המשחק הורחקו שני שחקני בית"ר ירושלים והקבוצה הובסה 1–5. זמן קצר לאחר המשחק, הכריז טביב כי החליט לסיים את דרכו בבית״ר ירושלים בפרט, ובכדורגל הישראלי בכלל- בעקבות המאורעות הקשים והאלימים במשחק זה. במשחק הגומלין, אשר נערך באצטדיון טדי, הובסה בית"ר 1–4, וסיימה את דרכה במפעל. לאחר מספר שבועות, כינס טביב [[מסיבת עיתונאים]] לקראת פתיחת עונת 2015/2016, וחזר בו מהחלטתו לזנוח את ניהול הקבוצה; כמו כן הודיע, כי ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים, אליו תועברנה זכויות הניהול- מידיו של טביב. בית"ר סיימה את עונת 2015/2016 במקום השלישי בטבלת ליגת העל, המוליך לסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית, כשבמאזנה שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים במסגרת הפלייאוף העליון.
לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2016|2017}}, ב-[[1 ביוני]] [[2016]], הודיעה הנהלת בית"ר כי המאמן סלובודאן דראפיץ' סיים את דרכו במועדון ולא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה. ב-[[8 ביוני]] 2016, חתם והוצג [[רן בן שמעון]] כמאמנה החדש של בית"ר ירושלים כשחתם על חוזה בקבוצה לעונה אחת. באותו היום הציגה בית"ר את סמל הקבוצה המחודש שילווה אותה בעונת 2016/2017 לציון שנת ה-80 לייסוד המועדון. ב-[[10 ביולי]] 2016, הצטרף [[משה דמאיו]] לקבוצה בתפקיד מנכ"ל הקבוצה והחליף את עומר עצמוני שחזר להיות אחראי על מחלקת הנוער בלבד. באוגוסט 2016 העפילה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, לשלב הפלייאוף במסגרת הליגה האירופית לאחר שבשלבי המוקדמות גברה על סלובודה טוזלה ה[[בוסניה והרצגובינה|בוסנית]], [[אומוניה ניקוסיה]] הקפריסאית ו[[ילגבה (כדורגל)|ילגבה]] ה[[לטביה|לטבית]]. בשלב הפלייאוף הקבוצה הודחה מהמפעל על ידי [[סנט אטיין (כדורגל)|סנט אטיין]] ה[[צרפת]]ית, בזאת רשמה את הישג השיא שלה במסגרות אירופאיות.
[[קובץ:שחקני בית"ר ירושלים.jpg|ממוזער|250px|שחקני בית"ר ירושלים, 2018]]
ב-[[23 באוגוסט]] [[2016]] הודיעה ההתאחדות לכדורגל בישראל כי אלי טביב שהורשע ב[[עבירה פלילית|פלילים]] לא יוכל לנהל בפועל את בית"ר ירושלים למשך שלוש שנים. ב-[[11 בינואר]] [[2017]] החליט בית הדין העליון של ההתאחדות לדחות את ערעורו של טביב בדבר פסק דין זה, אך קיצר את משך העונש לשנתיים שבהם טביב לא יוכל לנהל את בית"ר החל מקיץ 2017{{הערה|1=[https://one.co.il/Article/16-17/1,1,2,0/284375.html?ref=hp "טביב לא יוכל לנהל את בית"ר במשך שנתיים", באתר [[ONE]]{{כ}}, 11 בינואר 2017]}}. ב-[[5 בפברואר]] 2017, פוטר רן בן שמעון מתפקיד מאמן הקבוצה, ומיד לאחר מכן חתם [[שרון מימר]] על החוזה כמאמן בית"ר ירושלים החדש עד לתום העונה. במאי 2017 סיימה בית"ר את העונה במקום השלישי בליגה, והבטיחה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית בפעם השלישית ברצף, ובעקבות זאת חוזהו של מימר הוארך בעונה נוספת. ב-[[28 במאי]], לאחר סיום העונה, חזר [[אלי אוחנה]] למועדון נעוריו וחתם לחמש שנים בתור יו"ר המועדון, כאשר בשנתיים הראשונות היה אמור לשמש כמחזיק בזכויות הניהול והחתימה באופן מלא במקומו של טביב{{הערה|[[מוטי פשכצקי]], [http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=243406 אוחנה חוזר לבית"ר: רוצה לגרום הנאה לקהל], באתר [[ערוץ הספורט]]{{כ}}, 28 במאי 2017}}.
מימר פוטר עוד לפני תחילת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2017|2018}}, בעקבות כישלון במסגרת מוקדמות הליגה האירופית, הדחה מהמפעל והפסד כספי למועדון. לאחר מכן מונה למאמן זמני עוזרו של מימר, גילי לבנדה. ב-[[3 בספטמבר]] [[2017]] חתם [[אלי כהן (השריף)|אלי כהן "השריף"]] לקדנציה רביעית במועדון בתור "יועץ מקצועי" ומאמן בפועל. בעקבות התבטאות חריגה בתקשורת בנושא שחקנים מהמגזר הערבי ("לא אביא ערבי לבית"ר ירושלים"{{הערה|{{ynet|נדב צנציפר| אלי כהן: "לא אביא ערבי לבית"ר ירושלים"|5015871|13 בספטמבר 2017}}}}) פוטר השריף מאימון הקבוצה לאחר עשרה ימים בלבד בתפקיד{{הערה|{{one||בשל התבטאויותיו: אלי כהן פוטר מבית"ר ירושלים|298167|13 בספטמבר 2017}}}}, ולבנדה הוחזר לעמדת המאמן הזמני פעם נוספת. ב-[[28 בספטמבר]] 2017 מונה [[בני בן זקן]] למאמן הקבוצה{{הערה|{{ספורט 5|מוטי פשכצקי|הפתעה בבית"ר י-ם: בני בן זקן מונה למאמן|252994|64|28 בספטמבר 2017}}}}. ב-[[9 במאי]] [[2018]] הפסידה הקבוצה בגמר [[גביע המדינה בכדורגל 2017/2018|גביע המדינה]] שנערך באצטדיון טדי להפועל חיפה בתוצאה 1–3 לאחר הארכה, והייתה לסגנית מחזיקת גביע המדינה בפעם הרביעית, בליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי והעפילה פעם נוספת למוקדמות הליגה האירופית. לאחר סיום העונה הודיע המאמן בן-זקן כי לא ימשיך בקבוצה.
במהלך העונה התגבשה בקרב האוהדים מחאה כנגד הבעלים טביב והתנהלותו בנוגע לשחקנים, מאמנים, וקשרים עם האוהדים. המחאה הגיעה לשיאה לאחר הפסד הקבוצה בגמר הגביע באותה עונה ומעורבותו לכאורה של הבעלים טביב בקביעת הרכבי הקבוצה ובעניינים מקצועיים אחרים שגרמו לאי שיתופם של שחקנים מסוימים בגמר הגביע, אז הודיעו ארגוני האוהדים השונים של הקבוצה כי הם יחרימו את העונה הבאה ולא יקנו מנויים{{הערה|1=[http://mynetjerusalem.co.il/article/287665/3 אוהדי בית"ר מחרימים את הקבוצה: "התערבות בלתי מקצועית בהרכב"], [[11 במאי]] [[2018]], ירון לופו מוסקוביץ', אתר mynetjerusalem}}.
בתגובה זמן קצר לאחר מכן ב-[[15 במאי]] [[2018]], כינס אלי טביב מסיבת עיתונאים, והודיע על כוונתו לעזוב את הקבוצה, ועל העמדתה למכירה וחיפוש רוכש לקבוצה{{הערה|{{Ynet|נדב צנציפר|טביב: "החלטתי לזוז הצידה, מחפש רוכש"|5261015|15 במאי 2018}}}}{{הערה|{{Ynet|נדב צנציפר|אלי טביב: "אני עוזב את הכדורגל וזה סופי"|5262006|16 במאי 2018}}}}. לקראת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2018|2019}} מונה [[גיא לוזון]] למאמן{{הערה|{{ספורט 5||גיא לוזון מונה למאמנה של בית"ר י-ם: "כבוד ואתגר"|284296|64|27 במאי 2018}}}}. בתווך הודחה הקבוצה ממוקדמות הליגה האירופית כבר בסיבוב הראשון מול [[צ'יחורה סצ'חרה]] ה[[גיאורגיה|גיאורגית]], לאחר 0-0 במשחק הראשון והפסד 1–2 במשחק הגומלין בארץ.
===עידן משה חוגג===
בקיץ [[2018]] הוגברו מחאות האוהדים כנגד הבעלים ואף הגיעו לביתו של טביב שם הפגינו אוהדים מספר פעמים, כמו כן מול חנויות הבגדים של רעייתו [[דנה אשכנזי]]{{הערה|1=רענן ברנובסקי, [http://sport1.maariv.co.il/israeli-soccer/Ligat-Haal/Article-800350 המחאה עלתה הילוך: הפגנות נגד אלי טביב בשתי חזיתות], באתר ספורט 1, 29 במאי 2018}}. כשבועיים לפני פתיחת עונת {{בספורט|ליגת העל בכדורגל|2018|2019}} נרכשה הקבוצה על ידי יזם ההייטק [[משה חוגג]] תמורת 26.5 מיליון שקל{{הערה|{{ספורט 5|שירי אלג'ם|המכירה סוכמה. חוגג: "אקח את בית"ר לשיאים חדשים"|290411|64|13 באוגוסט 2018}}}}. [[אלי אוחנה]] נשאר בתפקידו כיושב ראש המועדון, וכ[[מנכ"ל]] מונה מוני ברוש. חוגג הוביל מדיניות רכש שחקנים מאסיבית והחתים שחקנים בכירים וביניהם [[טל בן חיים (1982)|טל בן חיים]], [[מאור בוזגלו]] ו[[ערן לוי (כדורגלן)|ערן לוי]]. ב-[[28 בספטמבר]] הוביל חוגג למהלך להחזרת קהלי החוץ במשחקים בין בית"ר לקבוצת [[בני סכנין]]. לאחר שהקבוצה פתחה את העונה בצורה חלשה פוטר גיא לוזון מתפקידו לאחר המחזור השביעי{{הערה|{{ספורט 5||אחרי 5 חודשים בלבד: גיא לוזון פוטר מבית"ר ירושלים"|294577|64|22 באוקטובר 2018}}}}. ב-[[29 באוקטובר]] מונה [[ניר קלינגר]] למאמן הקבוצה{{הערה|{{One|גיא בן זיו|רשמית: ניר קלינגר מונה למאמן בית"ר ירושלים|322889|29 באוקטובר 2018}}}}. ב-[[3 בדצמבר]] [[2018]] הוצג במסיבת עיתונאים לוגו חדש למועדון, עם ספונסר ראשי חדש בהסכם לשנתיים בסכום חסר תקדים לקבוצה של כמיליון דולר לעונה{{הערה|{{ישראל היום|שי ארצי|ספונסר חדש לבית"ר: יעביר לקבוצה כמיליון דולר לעונה|612819|3 בדצמבר 2018}}}}, ובנוסף הושק מועדון אוהדים חדש בשם "בית"ריסט" שיקנה לאוהדי הקבוצה הנחות בקניית כרטיסים, מינויים, ומוצרי המועדון תמורת תשלום חודשי קבוע{{הערה|{{ספורט 5||סמל חדש לבית"ר: "הקבוצה תאיר כמו המנורה"|297630|64|3 בדצמבר 2018}}}}. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בסיבוב ח', ובליגה נשרה לפלייאוף התחתון לראשונה מזה חמש עונות, וסיימה את העונה במקום השביעי. ב-[[21 במאי]] [[2019]] ערכה הקבוצה [[משחק ידידות]] מול [[אתלטיקו מדריד]], בו ניצחה 2–1. ב-[[4 ביוני]] [[2019]] הודיעה הקבוצה על סיום תפקידו של קלינגר כמאמן הקבוצה{{הערה|{{One|גיא בן זיו|לאחר שחוזהו נכנס לתוקף, בית"ר נפרדה מקלינגר|336994|4 ביוני 2019}}}}, ויומיים לאחר מכן מונה [[רוני לוי]] לקדנציה שלישית במועדון{{הערה|{{One|גיא בן זיו|רשמית: רוני לוי מונה למאמן בית"ר ירושלים|336991|6 ביוני 2019}}}}.
==אצטדיון ומתקנים==
===תחילת הדרך וימק"א===
| |||