ריאד א-סולח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: שיחות עם הציונים בתחילת שנות ה-20
←‏פתיח: "מפלגת האיחוד הסורית"
שורה 4:
א-סולח, [[אסלאם סוני|מוסלמי סוני]], נולד ב-1894 ב[[צידון]], לבנון.
 
לאחר התמוטטות שלטונו של [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל]] בסוריה ב-1920, מספר אישים מתנועת אל-אסתקלאל, ובהם סולח, הצטרפו אל "מפלגת האיחוד הסורית" (חזב אל-אתחאד אל-סורי), שהוקמה ב-1918 במצרים על ידי גולים סורים שדגלו באחדות סורית. מפלגה זו הפכה עתה לגוף המרכזי של הגולים הסורים והיא ניסתה להקים מסגרת אחידה לכל האגודות שפעלו נגד חלוקת סוריה והטלת שלטון זר עליה (כדוגמת המנדט על ארץ ישראל).{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929]]''', עמ' 94.}}

בנובמבר 1921 קיים שיחות בביתו של [[ג'יימס דה רוטשילד]] בלונדון עם מספר מנהיגים ציוניים בבריטניה, ובהם [[חיים ויצמן]]. השיחה עם ויצמן עסקה בשתי טיוטות להסדר בין היהודים והערבים בארץ ישראל, שאחת מהן הוכנה על ידי [[איתמר בן-אב"י]], עורך [[דואר היום]], תוך התייעצות עם סולח עצמו, והאחרת על ידי מזכיר ההנהלה הציונית בלונדון. הקשר בין בן-אב"י לסולח נוצר על ידי אשר ספיר, חברו ללימודים של סולח ועמיתו של בן-אב"י בהוצאת "דואר היום". הצדדים לא הגיעו להסכם, אך סיכמו לראות לראות בטיוטות בסיס להמשך הדיונים. סולח היה מוכן להכיר בבית לאומי יהודי בארץ ישראל. על יסוד השיחות הללו, התקיימו שיחות נוספות במרץ-אפריל 1922 בין שלושה מראשי "מפלגת האיחוד הסורית" בקהיר, ובהם סולח, לבין ספיר, [[דוד אידר]] (יושב ראש [[ועד הצירים]] בירושלים) ופליקס מנשה, ממנהיגי היהודים במצרים. שיחות אלו נסתיימו בטיוטת הסכם, על פיו הצד הערבי יכיר בזכויות היהודים, אך לא על בסיס [[הצהרת בלפור]] או כתב המנדט על ארץ ישראל. במאי 1923 הגיע סולח לארץ ישראל וניסע לשכנע את [[ג'מאל אל-חוסייני]], מזכיר [[הוועד הפועל הערבי]], להכיר בעניין הציוני כעובדה ולשתף עם הציונים פעולה, שכן יהיה זה לטובת הערבים, אולם הפלסטינים דחו את פנייתו על הסף והודיעו לו כי כסורי, עליו להימנע מלהתערב בענייני פלסטין.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929]]''', עמ' 91–93.}}
 
ב-1934 נפגש סולח בחשאי ב[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי|ירושלים]] עם [[דוד בן-גוריון]] והבטיח לו לשוחח בנושא עם מנהיגים ערבים.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך א, פרק יד, עמ' 317.}}