עלילת החמור – הבדלי גרסאות

בסיפור של מנסיאס חסר תיאור של הפסל שעמד בבית המקדש. בגרסתו זו ניתן לקבל את הרושם שהפסל היה של ראש החמור בלבד, משום שזה מה שזאבידוס האדומי גונב ולוקח אתו. אולם נראה כי הסיפור המקורי תיאר פסל שלם של חמור, כיוון שנאמר כי זאבידוס "הסיר" את הראש של החמור, כלומר, תלש אותו מגוף החמור. על פי ההיגיון הפנימי של הסיפור, זאבידוס לא יכול היה לסחוב את הפסל כולו ולקחת אותו לדורא. ייתכן והשימוש בביטוי "חמור משא" במקום פשוט "חמור", הוא שריד של גרסה שבה החמור היה נשא משא כלשהו, את משה למשל, כפי שמתואר בגרסה המופיעה אצל דיודורוס.{{הערה|[[#The Image of the Jews|Bar-Kochva, '''The Image of the Jews''']], pp. 220-222}}{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''An Ass in the Jerusalem Temple - The Origins and Development of the Slander''', [https://books.google.co.il/books?id=MpZwfMmH0n8C&pg=PA315&lpg=PA315&dq#v=onepage&q&f=false p. 315]}}

הדיווח על פסל של משה רוכב על חמור שנשמר אצל דיודורוס, מקורו ב"היסטוריות" של פוסידוניוס (בדומה לכל התוכן בספרים 33–37 ב"[[ביבליותקה היסטוריקה]]" של דיודורוס).{{הערה|שם=עלילת הדם ההלניסטית 4|בצלאל בר-כוכבא, '''עלילת הדם ההלניסטית - תוכנה, מקורותיה וגלגוליה''', עמ' 4; תרביץ, כרך סה, חוברת ג', תשנ"ו ניסן-סיון, עמ' 350.}}{{הערה|שם=An Ass in the Jerusalem Temple 310|Bezalel Bar-Kochva, '''An Ass in the Jerusalem Temple - The Origins and Development of the Slander''', [https://books.google.co.il/books?id=MpZwfMmH0n8C&pg=PA310&lpg=PA310&dq#v=onepage&q&f=false p. 310]}}

פוסידוניוס כלל בחיבורו את הסיפור על ביקור אנטיוכוס הרביעי במקדש וגילויו את הפסל, משום שהוא הופיע בדיווח של המקור שלו על המצור של אנטיוכוס השביעי. פוסידוניוס השתמש ככל הנראה בכתבי [[טימוכארס]], היסטוריון חצר של [[בית סלאוקוס|בית המלוכה הסלאוקי]] מהמחצית השנייה של המאה ה-2 לפנה"ס שכתב ביוגרפיה על אנטיוכוס השביעי, ומקורו של טימוכארס היה ככל הנראה היסטוריון חצר שקדם לו מהדור של [[מרד החשמונאים]].{{הערה|שם=An Ass in the Jerusalem Temple 313|Bezalel Bar-Kochva, '''An Ass in the Jerusalem Temple - The Origins and Development of the Slander''', [https://books.google.co.il/books?id=MpZwfMmH0n8C&pg=PA313&lpg=PA313&dq#v=onepage&q&f=false p. 313]}}{{הערה|שם=בר כוכבא 238-239}}

נראה כי הגרסה בה משה יושב על חמור-משא היא הקדומה ביותר והיא קבלה את השראתה מהזיהוי המצרי של משה עם טיפון. בשלב מסוים, לא אחרי אמצע המאה ה-3 לפנה"ס, משה "הוּרד" מחמור-המשא, שזוהה עתה בעצמו כאל היהודי, בהשראת ההשוואה של האל היהודי עם טיפון. גרסה זו הופיעה באגדה האדומית המקורית שאומצה על ידי מנסיאס. עם הזמן, הפך "חמור-המשא" ל"חמור". גרסה שלישית, של ראש-חמור, צצה מתוך עיבוד רשלני של הסיפור האדומי-מצרי על ידי מנסיאס, שבהתייחסות ללקיחת הראש הבין כי ראש החמור לבדו ייצג את האל היהודי. התועמלן הסלאוקי שיצר במאה ה-2 לפנה"ס את הסיפור על ביקור אנטיוכוס במקדש, העדיף את גרסת משה על החמור, כי היא שירתה את מטרותיו. גרסה זו הגיעה אל פוסידוניוס ואפולוניוס מולון, ואפיון החליף אותה בגרסת ראש-החמור שהייתה ידועה לו ממנסיאס, כי התאימה למטרותיו. [[טקיטוס]] ופלוטרכוס, לעומת זאת, שהתייחסו לחמור ולא לראש של חמור, השתמשו במקורות שהסתמכו על הגרסה שקדמה למנסיאס.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''An Ass in the Jerusalem Temple - The Origins and Development of the Slander''', [https://books.google.co.il/books?id=MpZwfMmH0n8C&pg=PA325&lpg=PA325&dq#v=onepage&q&f=false p. 325]}}