פתיחת התפריט הראשי

שינויים

==היסטוריה ==
[[קובץ:AssafHarofeaLogo.svg|250px|ממוזער|שמאל|סמליל המרכז הרפואי עד 2018]]
ב-[[1912]] הקימו ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] בית חולים במחנה הצבאי [[צריפין|סרפנד]]. בתום [[מלחמת העולם הראשונה]], עם כיבוש [[ארץ ישראל]] על ידי ה[[בריטניה|בריטים]] עברו בית החולים והמחנה לשליטת הבריטים. בתקופת [[המנדט הבריטי על ארץ ישראל]] שימש בית החולים את [[חיל האוויר המלכותי הבריטי]] והיו בו 100 מיטות. בעקבות [[רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)|רעידת האדמה בארץ ישראל]] בשנת 1927 הובאו לבית החולים בסרפנד הנפגעים מ[[רמלה]]{{הערה|{{דואר היום||רעש גדול בארץ ישראל - ברמלה|1927/07/12|00101}}}}. בשנת 1937 הועבר בית החולים לידי הצבא הבריטי. לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] תוגבר בית החולים והוכן לקליטת פצועים{{הערה|{{הבוקר|גבריאל צפרוני|בסרפנד - מרכז הצבא|1940/04/14|00300}}}}. אל בית החולים הובאו פצועים ארץ ישראליים שנפצעו במלחמה{{הערה|{{על המשמר||חייל סומא שנפקחו עיניו|1945/07/10|00415}}}}{{הערה|{{הבוקר||באר יעקב|1945/09/23|00319}}}}. בית החולים המשיך לפעול לפחות עד מרץ [[1948]]{{כ}}{{הערה|{{הבוקר|חיים יפת|בחברת בית־הדין הצבאי בשטח שלטון הכנופיות|1948/02/19|00302}}}}{{הערה|{{הבוקר||מעשה תגמול של חיילים|1948/02/26|00432}}}}{{הערה|{{דבר||28 חיילים נהרגו בפיצוץ רכבת ליד רחובות|1948/03/01|00104}}}}{{הערה|{{המשקיף||השערוריה של המעבר הפתוח לשיירת הכנופיות דרך באר יעקב|1948/03/26|00204}}}}. ב-23 במרץ 1948 גנבו יהודים ששה רובים ממשמר בית החולים{{הערה|{{המשקיף||יהודים הוציאו נשק מביה"ח הצבאי בבאר־יעקב|1948/03/24|00422}}}}. בית החולים נסגר בהוראת מפקד הכוחות הרפואיים בצבא הבריטי בארץ ישראל ונתפס על ידי יחידות [[הפלמ"ח]] במאי 1948 יחד עם כל .
 
ב-[[14 ביולי]] [[1948]] ביקש מטה השרות הרפואי מה[[מטכ"ל]] את פינוי הפלמ"ח מסרפנד, לשם הקמת בית חולים. ב-[[9 בספטמבר]] 1948 יחידה מבית החולים הארעי פתח-תקוה, אשר נסגר, הועברה לסרפנד לשם הכנת בית החולים והתאמתו לקבלת חולים. ב-[[24 בספטמבר]] 1948 לפי הוראת ד"ר [[חיים שיבא|חיים שיבר (שיבא)]], [[קצין רפואה ראשי]], הועברו בסיס האימונים ומחנה המעבר של השירות הרפואי, לרבות בית הספר לחובשים, ממחנה תל-ליטווינסקי ([[תל השומר]]) למחנה סרפנד ([[צריפין]]). ב-[[20 באוקטובר]] 1948 מונה ד"ר ליאו זידנברג כמפקד בית החולים. ב-[[22 באוקטובר]] 1948 הודיע ד"ר שיבר על פתיחת בית החולים מס' 13, בסרפנד עם 100 מיטות. בסוף אותו חודש נוספו עוד 150 מיטות ובהן 30 עבור בנות [[חיל הנשים]]. בית החולים היה מיועד לחולים היכולים לשרת את עצמם, לרבות חולי [[מלריה|קדחת]] (מלריה) לשם המשך טיפול, וכן למטופלים בשלבי החלמה במקרים אורתופדיים וכירורגיים אשר פונו מבתי חולים אחרים.