הפארק הלאומי גליישר – הבדלי גרסאות

ההרים הם המאפיין הבולט ביותר בפארק הלאומי גליישר. צורתם הנוכחית עוצבה על ידי [[קרחון|קרחונים]] ענקיים במהלך [[עידן הקרח]] האחרון; קרחונים אלו נעלמו ב-15,000 השנים האחרונות. עדויות לפעילות קרחונית נרחבת נמצאות ברחבי הפארק בדמות [[עמק קרחוני|עמקים קרחוניים]], עמקי [[קרקס קרחוני]]ים - עמקים בצורת [[אמפיתיאטרון]] הנוצרים במוצא הקרחון, [[ארטגב חדיד|גבים חדידים]]ים – רכסי הרים דקים שפסגתם דמוית סכין שנוצרו בין שני קרחונים ואגמים גדולים הנראים כמו אצבעות הנשלחות מבסיסן של הפסגות הגבוהות. מאז תום עידני הקרח התחוללו מספר מגמות של התחממות והתקררות האקלים. אירוע ההתקררות האחרון התרחש ב[[עידן הקרח הקטן]] האחרון שנמשך בערך בין [[1550]] ל-[[1850]]{{הערה| [http://www.grida.no/climate/ipcc_tar/wg1/070.htm Was there a Little Ice Age and a Medieval Warm Period?, Intergovernmental Panel on Climate Change, United Nations Environment Programme, Accessed on 2007-03-22]}}. בתקופה זו התרחבו הקרחונים בשטח הפארק של ימינו והתקדמו, אם כי לא במידה בת השוואה למקביליהם בעידן הקרח. בדרך מקרה היה שטח הפארק האזור הראשון שנחקר בצורה מדוקדקת לאחר תום עידן הקרח הקטן, ותוך כדי כך התחיל סקר [[שיטה|שיטתי]] שבו תועדו הקרחונים על גבי [[מפה|מפות]] ו[[תצלום|תמונות]]. אולם, רוב העבודה הזו, שהתרחשה בשלהי [[המאה ה-19]], נערכה על מנת למשוך תיירים לאזור ולא מתוך כוונה מיוחדת לתעד קרחונים.