הסכם ריבנטרופ–מולוטוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ ניסוח |
||
שורה 18:
תוצאות מלחמת העולם הראשונה היו הרסניות בעיקר ל[[רפובליקת ויימאר]] אך גם לברית המועצות שנאלצה לחתום ב-1918 על [[חוזה ברסט-ליטובסק]] שכלל ויתור על שטחים נרחבים במערבה. באפריל 1922 שתי המדינות חתמו על [[הסכם רפאלו (1922)|הסכם ראפאלו]] שכלל וויתור על תביעות הדדיות, ובהמשך, בשנת 1926 על הסכם ברלין שהבטיח את הנייטרליות שלהם במקרה שאחת מהן תותקף. בתחילת שנות ה-30 עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון בגרמניה הגבירה את המתח בין שתי המדינות ובין גרמניה למדינות הסלאביות לאור האידאולוגיה הגזענית הנאצית, שבין השאר קישרה בין ה[[קומוניזם]] ליהדות. בהמשך, [[מלחמת האזרחים בספרד]] בשנת 1936 הפכה לזירה נוספת של התנגשות בין שתי המדינות כשכל אחת מהן תמכה בצד אחר של המלחמה, וחתימתו של [[הסכם אנטי-קומינטרן]] בין [[גרמניה הנאצית]] ובין [[האימפריה היפנית]] ב-[[25 בנובמבר]] [[1936]] אליו הצטרפה [[איטליה הפאשיסטית]] ב-[[1937]] הגבירה גם היא את המתיחות בין שתי המדינות.
בשלב זה מגמות התוקפנות וההשתלטות של השלטון הנאצי עברו מרטוריקה לפעולה. ב-12 במרץ 1938 אוסטריה סופחה לגרמניה (אנשלוס) והפכה למחוז ברייך הגרמניה. פעולה זו הביאה להתעצמות כוחה של גרמניה עם השתלטותה על המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטריים והיוותה בסיס להמשך כיבושיו. אף שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה נאסר במפורש ב[[הסכם ורסאי]], מדינות המערב לא מנעו את הסיפוח, בתקווה כי [[היטלר]] יסתפק בסיפוח אוסטריה ולא ישתלט בכוח על שטחים נוספים. אולם מיד לאחר האנשלוס, החל היטלר לדרוש מצ'כוסלובקיה את חבל הסודטים, שהיה בעל אוכלוסייה ניכרת ממוצא אתני גרמני ובקיץ [[1938]] הורה לו[[ורמאכט]] להתכונן לפלישה לחבל הסודטים. בריטניה וצרפת שוב נכנעו לדרישותיו והחבל סופח לגרמניה בעקבות [[הסכם מינכן]], שנחתם ב-[[29 בספטמבר]] 1938.
היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם אי-ההתקפה ב-[[1934]], עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי [[העיר החופשית דנציג]] (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) ו[[המסדרון הפולני]], אשר ניתן לפולין ב[[חוזה ורסאי]] יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, [[יוזף בק]], דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היה חיל ה[[פרשים]]), משום שקיבל ערבויות מ[[בריטניה]] ומ[[צרפת]] לעזרה במקרה של [[התקפה (צורת קרב)|התקפה]]. [[היטלר]] לא הרפה והמשיך לאיים ב[[מלחמה]], כי חשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח [[חבל הסודטים]] של [[צ'כוסלובקיה]]. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות [[המערב]], אך חשש מתגובת ברית המועצות ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך [[הונגריה|הונגריות]], [[איטליה הפאשיסטית|איטלקיות]] ו[[חבר הלאומים|בינלאומיות]] בין גרמניה לפולין, מן הצד השני ל[[סטלין]] היו תוכניות משלו לבצע מהפכה עולמית. סטלין קיים שיחות על ביטחון משותף עם צרפת ואנגליה ומצד שני החליף את שגריר ברית המועצות בברלין, יעקב סוריץ היהודי ובמקומו נשלח מרקלוב.▼
▲היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם אי-ההתקפה ב-[[1934]], עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי [[העיר החופשית דנציג]] (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) ו[[המסדרון הפולני]], אשר ניתן לפולין ב[[חוזה ורסאי]] יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, [[יוזף בק]], דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היה חיל ה[[פרשים]]), משום שקיבל ערבויות מ[[בריטניה]] ומ[[צרפת]] לעזרה במקרה של [[התקפה (צורת קרב)|התקפה]]. [[היטלר]] לא הרפה והמשיך לאיים ב[[מלחמה]], כי חשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח [[חבל הסודטים]] של [[צ'כוסלובקיה]]. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות [[המערב]], אך חשש מתגובת ברית המועצות ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך [[הונגריה|הונגריות]], [[איטליה הפאשיסטית|איטלקיות]] ו[[חבר הלאומים|בינלאומיות]] בין גרמניה לפולין, מן הצד השני ל[[סטלין]] היו תוכניות משלו לבצע מהפכה עולמית. סטלין קיים שיחות על ביטחון משותף עם צרפת ואנגליה ומצד שני החליף את שגריר ברית המועצות בברלין, יעקב סוריץ היהודי ובמקומו נשלח מרקלוב.
ההשמצות והעלבונות ההדדיות נעלמו, נפתח שלב חדש. לאחר [[הסכם מינכן]] הדיח סטלין את שר החוץ [[מקסים ליטבינוב]] ומינה את [[ראש ממשלה|ראש הממשלה]] [[ויאצ'סלב מולוטוב]] כ[[משרד החוץ (כללי)|שר החוץ]].
| |||