שטח פתוח (צפון אמריקה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת תבנית "בעבודה" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 14:
המצאת התיל בשנות ה-70 של המאה ה-19 אפשרה הגבלת כניסת בקר זר לאזורים ייעודיים בתוך אזור השטח הפתוח כדי למנוע רעיית יתר בשטחים אלו. גידול האוכלוסיה בטקסס והמדינות השכנות, שנבע בעיקר מזרם של מתיישבים חדשים, חייבה את החקלאים לגדר את אדמותיהם הפרטיות. ההמצאה הפכה גם את גידור מרחבי הענק לזול יותר מאשר שכירת בוקרים לריכוז בלתי פוסק של הבקר. גידור ללא אבחנה של אדמות פדרליות, על ידי חוואים פרטיים מבוססים, התרחש לעתים קרובות בשנות השמונים של המאה ה-19, לרוב ללא כל התחשבות בבעלות האמיתית על קרקעות או בצרכים ציבוריים אחרים, למשל נתיבי משלוח דואר ותנועה של בעלי חיים אחרים. תקנות שונות במדינות השונות, כמו גם פריצת עימותים בין אנשים שלקחו את החוק לידיהם ובין החוואים הוותיקים (לדוגמא, "[[מלחמת חיתוך הגדרות]] {{אנ|Fence Cutting Wars}}") ניסו לאכוף או להילחם בבניית גדרות בהצלחה משתנה. בשנת 1885, החקיקה הפדרלית הוציאה אל מחוץ לחוק את גידור האדמות הציבוריות שהוגדרו כ"שטח פתוח". עד שנת 1890 הוסר רוב הגידור הבלתי חוקי.
בצפון ארצות הברית ובדרום קנדה גרמה רעיית היתר לדלדול הצמחייה בחלק מהשטח הפתוח, תופעה שהובילה למחסור ב[[מספוא]] לבקר בחורפים וגרם ל[[רעב]]. במיוחד במהלך החורף הקשה של 1886–1887, כאשר מאות אלפי בקר נפטרו ברחבי צפון מערב, מה שהוביל לקריסת ענף הבקר. [8] בשנות ה -90 של המאה ה -19, גידור תיל היה תקני גם במישורים הצפוניים, מסילות ברזל התרחבו לכיסוי מרבית האומה, ומפעלי אריזת בשר הוקמו קרוב יותר לאזורי החווה הגדולים, מה שהפך את הכבישים הארוכים לבקר מטקסס לראשי הרכבות בקנזס. מכאן שעידן השטח הפתוח נעלם וכונני בקר גדולים נגמרו. [8] בינתיים, החוות התרבו בכל רחבי הוו המתפתח
==קישורים חיצוניים==
| |||