פילוסופיה אנליטית – הבדלי גרסאות

'''פילוסופיה אנליטית''' היא [[:קטגוריה:זרמים בפילוסופיה|זרם]] של ה[[פילוסופיה]] שהתפתח החל מסוף [[המאה ה-19]] ותחילת [[המאה ה-20]] ועיסוקה בראשיתה היה בעיקר בניתוח (אנליזה) של ה[[שפה (בלשנות)|שפה]] ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים, והיחסים ה[[לוגיקה|לוגיים]] ביניהם. הפילוסופיה האנליטית בראשיתה תפסה כתנאי בל-יעבר לדיון פילוסופי שללא האפשרות לבטא, באופן חד משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כשייך לפילוסופיה. האירוע המכונן של הפילוסופיה האנליטית מכונה [[המהפך הלשוני]], מהפך שהציב את השפה במרכז העיסוק הפילוסופי למשך מרבית המאה ה-20. מאפיינים חשובים של הפילוסופיה האנליטית הם השימוש הנרחב ב[[לוגיקה]]בלוגיקה ככלי מרכזי במחקר הפילוסופי, וכן עיסוק ב[[פילוסופיה של השפה]], [[פילוסופיה של המתמטיקה]] ו[[פילוסופיה של המדע]]. הלוגיקה וה[[מתמטיקה]] משמשות בפילוסופיה האנליטית הן ככלים וכמודלים לחשיבה פילוסופית נכונה והן כמושא מחקר בפני עצמן.

על פי עקרון ההקשר (עקרון הקונטקסט) של פרגה, לא ניתן להבין מילים אלא במסגרת הקשר של משפט שלם. פרגה תופס את המשפטים כמורכבים מ[[פונקציה]] - ה[[פרדיקט]] או הנושא - אשר פועלת על אובייקטים - המיוצגים על ידי הנושא - ומחזירה [[ערך אמת|ערכי אמת]], דהיינו אמת או שקר. ערך האמת של משפט נקבע על ידי היחסים הלוגיים בין המושגים והאובייקטים, או, כאשר מדובר במשפט מורכב הכולל [[קשר (לוגיקה)|קשרים]] לוגיים, ערך האמת של המשפט הראשי נקבע על ידי היחסים בין ערכי האמת של המשפטים היסודיים. למשל: שני משפטים יסודיים המחוברים על ידי הקשר "וגם" יתנו ערך אמת חיובי רק אם כל אחד מהם נותן ערך אמת חיובי בפני עצמו - "אחד ועוד אחד הם שתיים וגם השמש זורחת במזרח".

פרגה הבחין בין שני אופנים בהם תורם ביטוי לשוני ל"משמעות" - '''[[מובן והוראה]]'''. בעבור ביטוי כמו שם, המובן (Sinn, Sense) הוא התוכן המחשבתי -המושג -המקושר אליו וההוראה (Bedeutung, Reference) היא הדבר החיצוני שאליו השם מצביע. כך למשל המובן של המילה "[[חד-קרן]]" היא אוסף התכונות המקושרות עם החד-קרן, אך למילה אין הוראה, שכן הקבוצה בעולם אליה המילים מתייחסות היא קבוצה ריקה. ברמת המשפט, המובן הוא המחשבה השלמה, אולם מהי הוראת המשפט?

הצורך המקורי בהבדלה בין מובן והוראה עלה כתגובה לחידה של פרגה בנוגע לזהות - כיצד ניתן להבחין בין המשפטים "א' הוא א'" ו-"א' הוא ב'", במקרה בו שני המשפטים אמיתיים? נהוג לומר כי המשפט הראשון נכון תמיד עקב המבנה הלוגי שלו והמשפט השני נכון בגללמפני שא' הוא שם לאותו דבר שאנו מכנים בשם ב'. מכיוון שבלוגיקה של פרגה כל ביטוי בעל משמעות תורם לקביעת ערך האמת של המשפט בו הוא מופיע, וההחלפה בין שני ביטויים בעלי הוראה זהה, א' וב', באותו משפט, אינה משנה את ערך האמת שלו, הרי שזו '''ההוראה''' של המשפט בה אנו מעוניינים כשאנו מעוניינים בערך האמת. מכאן גוזר פרגה שמה שמבדיל בין המשפטים, ומאפשר לנו בכל זאת למצוא ערך בגילוי כי "כוכב הבוקר הוא כוכב הערב", למשל, אינו ההוראה של הביטויים ושל המשפט עצמו, אלא '''המובן''' שלהם, קרי התוכן המחשבתי שהם מחוללים. ההוראה של המשפט אינה אלא ערך האמת שלו.

ראסל, כמו פרגה, תפס את הלוגיקה כקודמת לשפה, ושאף אף הוא לבסס לוגיקה שתוכל לסלק את העמימות והבלבול שמקורן בשפה הטבעית. ראסל המשיך בפיתוח הלוגיקה של פרגה, המבוססת על [[תחשיב הפרדיקטים]], תוך שהוא מבקש לפתור שתי בעיות: הבעיה שנוצרה על ידי [[הפרדוקס של ראסל]] עצמו ובעיות שנוצרות כתוצאה של הבחנתו של פרגה בין מובן והוראה. ראסל הרבה להשתמש בעקרון [[התער של אוקהם]] ואף הרחיב אותו לשימושים נוספים. שאיפות אלה הובילו את ראסל לנסח עמדה הידועה כ'''אטומיזם לוגי''', ותורת ידיעה המתבססת על ההבחנה בין ידע מתוך היכרות וידע מתוך תיאור.

הפתרון של ראסל היה לקבוע שישנם ביטויים בשפה שאינם שלמים, בפני עצמם, ולכן אינם תורמים הוראה למשפט השלם, אלה הם מחליפים ביטויים מורכבים יותר, שרק באמצעותם נקבעת ההוראה. המשפט "לפגסוס יש צבע לבן" מורכב למעשה מכמה חלקים עצמאיים, ויש לנתחו כ"יש דבר אחד בלבד שהוא פגסוס, ויש לו צבע לבן", ומשפט זה הוא שקרי משום שחלקו הראשון ("יש דבר אחד...") הוא שקרי. "המלך של צרפת" הוא ציון המקצר את הביטוי "קיים דבר אחד בלבד שהוא המלך הנוכחי של צרפת" וערך האמת של זה הוא שקרי (ומכאן שערך האמת של המשפט "לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קרח" הוא אמיתי, ואינו חסר מובן).

סילוק היישים המיותרים נעזר בהיותה של הלוגיקה לשון אידיאלית, בניגוד ללשון היום-יומית. משפט אטומי, שאינו כולל דבר מלבד שם ו[[פרדיקט]]ופרדיקט כמו "דני נמוך", הוא משפט המורה על עובדה פשוטה. העובדות קודמות למשפטים המתארים אותן.

מור קבע שה[[פרדיקט]]שהפרדיקט "טוב" הוא פרידקט פשוט ביותר ולכן אינו ניתן להגדרה מלאה על ידי [[פרדיקט]]יםפרדיקטים אחרים. כפי שלא ניתן להגדיר מהו "צהוב" בעזרת מושגים אחרים באופן מילולי, מכיוון שהוא מושג פשוט מאוד, לא ניתן להגדיר את הטוב בעזרת מושגים אחרים. מור אינו טוען שהמושג טוב אינו מציין דבר או שלא ניתן להבין שהטוב הוא תכונה של דברים מסוימים, אלא רק שלא ניתן להגדיר אותו. את הטוב אנו מכירים באינטואיציה. ההוכחה לאי היכולת להגדיר את הטוב מתבססת על רעיון '''[[כשל נטורליסטי|הכשל הנטורליסטי]]''' שהגה מור. אם היה ניתן להגדיר את המושג טוב באמצעות מושג אחר, כמו למשל "הטוב הוא מועיל" אזי מתעוררות שתי בעיות. הבעיה הראשונה נובעת מכך שאם ההגדרה נכונה ניתן להחליף "טוב" ב"מועיל" ונקבל את המשפט "המועיל הוא מועיל" שהוא משפט חסר תוכן, בעוד ההגדרה לא הייתה חסרת תוכן. הבעיה השנייה נובעת מכך שגם אם יש תכונה שהיא מהות ה"טוב" לשאלות כמו "האם טוב לעשות מעשה זה?" הייתה תשובה ברורה, אולם ידוע שאין תשובה שכזו.