שטח פתוח (צפון אמריקה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 15:
המצאת התיל בשנות ה-70 של המאה ה-19 אפשרה הגבלת כניסת בקר זר לאזורים ייעודיים בתוך אזור השטח הפתוח כדי למנוע רעיית יתר בשטחים אלו. גידול האוכלוסיה בטקסס והמדינות השכנות, שנבע בעיקר מזרם של מתיישבים חדשים, חייבה את החקלאים לגדר את אדמותיהם הפרטיות. ההמצאה הפכה גם את גידור מרחבי הענק לזול יותר מאשר שכירת בוקרים לריכוז בלתי פוסק של הבקר. גידור ללא אבחנה של אדמות פדרליות, על ידי חוואים פרטיים מבוססים, התרחש לעתים קרובות בשנות השמונים של המאה ה-19, לרוב ללא כל התחשבות בבעלות האמיתית על קרקעות או בצרכים ציבוריים אחרים, למשל נתיבי משלוח דואר ותנועה של בעלי חיים אחרים. תקנות שונות במדינות השונות, כמו גם פריצת עימותים בין אנשים שלקחו את החוק לידיהם ובין החוואים הוותיקים (לדוגמא, "[[מלחמת חיתוך הגדרות]] {{אנ|Fence Cutting Wars}}") ניסו לאכוף או להילחם בבניית גדרות בהצלחה משתנה. בשנת 1885, החקיקה הפדרלית הוציאה אל מחוץ לחוק את גידור האדמות הציבוריות שהוגדרו כ"שטח פתוח". עד שנת 1890 הוסר רוב הגידור הבלתי חוקי.
בצפון ארצות הברית ובדרום קנדה גרמה רעיית היתר לדלדול הצמחייה בחלק מהשטח הפתוח, תופעה שהובילה למחסור ב[[מספוא]] לבקר בחורפים וגרם ל[[רעב]], במיוחד במהלך [[החורף הקשה של 1886–1887]] {{אנ|Winter of 1886–1887}}, כאשר מאות אלפי ראשי בקר מתו מרעב ברחבי צפון מערב ארצות הברית, דבר שהוביל לקריסה זמנית של ענף הבקר בצפון מערב היבשת. בשנות ה-90 של המאה ה-19, גידור תיל הפך לנפוץ מאוד גם במישורים הצפוניים ביבשת. כיסוי היבשת במסילות ברזל הלך והתרחב, ומפעלי אריזת בשר הוקמו קרוב יותר לאזורי גידול הבקר, מה שהפך את מסעות הובלת הבקר הארוכים מטקסס אל תחנות הרכבת של [[המסילה הפסיפית של קנזס]] {{אנ|https://en.wikipedia.org/wiki/Kansas_Pacific_Railway}} (שהובילה את הבקר ל[[שיקאגו]]) למיותרים. כך הסתיים עידן השטח הפתוח ושל נתיבי [[ניהוג בקר בארצות הברית|מסעות הבקר]] {{אנ|Cattle drives in the United States}} הגדולים (לדוגמא, [[נתיב צ'יסהולם]] {{אנ|Chisholm Trail}}). במקביל, גדל מאוד מספר החוות לגידול בקר במערב המתפתח של ארצות הברית.
==קישורים חיצוניים==
| |||