אהרן בקשט – הבדלי גרסאות

הרב '''אהרן יוסף בקשט''' ([[ה'תרכ"ב|תרכ"ב]] 1962<ref>דוב כץ, תנועת המוסר, חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמודים 107-124.</ref>, או [[תרכ"ו]] [[1866]], או [[תרכ"ז]] [[1867]]<ref>הרב אפרים אשרי, אלה אזכרה, ניו יורק, תשט"ז, ערכו, עמודים 10172-10576. במאגר"ספר קהילת סובאלק ובנותיה"אוצר, החכמהתל אביב תשמ"ט-1989, בערכו, עמוד 152.</ref>, או [[ה'תרכ"ט|תרכ"ט]] [[1869]]<ref>בנו ר' שמחה זיסל באקשט, בפתח השער, ספר תורת אהרן שו"ת וחידושים, ירושלים תשל"ד, עמודים 3-8. ספר לב אהרן, הוצאת "נצח", תשמ"ב, מתולדותיו, עמודים ט-לו. </ref> - [[ט"ז בתמוז]] [[תש"א]], [[יולי]] [[1941]]) היה מחשובי הרבנים של [[תנועת המוסר]] ותלמידי [[הסבא מקלם]]. מגדולי התורה בדורו וממנהיגי [[יהדות ליטא]] ו[[יהדות פולין|פולין]]<ref>אגרות לראי"ה, עמ' שצ"ד, אגרת רעב.</ref>. כיהן כרב ו[[ראש ישיבה]] בכמה מקומות, ושימש כרבה האחרון של העיר [[שאוול]] לפני חורבנה ב[[שואה]].

בערך בשנת [[ה'תרנ"ג|תרנ"ג]]<ref>דוב כץ, תנועת המוסר, שם, עמ' 110. ב"אלה אזכרה", כתבוב"ספר קהילת סובלק ובנותיה", עמ' 152, כתבו שהתמנה כרב בביסגולה בשנת תרנ"ז - 1987, אבל תאריך זה לא תואם עם שנות רבנותו אחר כך בערים שונות, וראה תנועת המוסר שם, הערה 6, שהתאריכים במאמר ב"אלה אזכרה" אינם מדוייקים. </ref> נבחר ל[[רבנות]] [[בייסוגולה]] הסמוכה ל[[שאולאי|שאוול]] בצפון ליטא. אחריה כיהן כרב ב[[סמיאטיץ']], במשך כשבע שנים בין השנים תרנ"ה - תרס"א<ref>בנו רש"ז, בפתח השער ספר ברכת אהרן, שם. תנועת המוסר שם.</ref>. לאחר מכן כיהן כרבה של העיר [[צריצין]] (שנודעה במשך השנים כ[[סטלינגרד]] והיום שמה [[וולגוגרד]]), במרכז רוסיה, עיר של עשירים, אך רחוקה ממרכזי היהדות המפכים. פעל שם רבות לשיפור מצב היהדות ובין השאר הקים מסגרת מעין "תפארת בחורים" שהשפעתה הייתה רבה על הצעירים המקומיים. למרות שזכה בעיר זו לעושר וכבוד, חשש לחינוך ילדיו, ובשנת [[ה'תר"ע|תר"ע]] עבר לכהן כרבה של [[שדובה]] בליטא. על מקומו של רבה הקודם<ref>תנועת המוסר, חלק ה', עמ' 28</ref> של [[שדובה]] היה [[יוסף יהודה לייב בלוך|רבי יוסף ליב בלוך]], שאף יסד בה ישיבה חשובה, ועם פטירתו הפתאומית של חותנו [[אליעזר גורדון|רבי אליעזר גורדון]] בשנת [[ה'תר"ע|תר"ע]], חזר ל[[טלז]] כדי למלאות את מקומו כ[[רב]] ו[[ראש ישיבה|ראש ישיבת]] טלז. [[יוסף יהודה לייב בלוך|רי"ל בלוך]] לקח עמו חלק ניכר מהתלמידים מ[[שדובה|שאדובה]] ל[[ישיבת טלז|ישיבתו בטלז]], אולם רבי אהרן באקשט הגדיל שוב את הישיבה בכמות ובאיכות, ובמשך זמן קצר הגיע מספרם ליותר משבעים תלמידים<ref>בנו רש"ז, שם, נוקב במספר 60 תלמידים, אולם במכתב משנת תרע"ג של רבי אהרן באקשט לידידו רבי אהרן זאב גרוסברד מטאבריג, נוקב במספר של יותר מ-70 תלמידים.</ref>. בהמשך יסד גם ישיבה לצעירים שמספר תלמידיה הגיע למאה.

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בשלהי שנת תרע"ד<ref>בספר "יהדות ליטא", ערך שדובה, עמ' 362, מוזכר שרבי אהרן כיהן בה עד שנת תרע"ה.</ref>, ונדידת היהודים מאזור זה לפנים [[רוסיה]], נדד בין כמה ערים וביניהן עיר מולדתו [[איוויה]], ומשם נדד לעיר [[נובוזיבקוב]] במחוז [[צ'רניהיב|צרניגוב]], שם כיהן כרבכרבם של קהילת הפליטים. במקורות מסויימים מוזכר ששימש גם תקופה מסויימת כרבה של [[טולה]] מדרום ל[[מוסקבה]]. כשהתקרבה חזית המלחמה גם לשם, עבר בשנת תרע"ו לעיר [[פולטבה]] ב[[אוקראינה]], שם מונה כ[[רב]] ו[[אב"ד]] העיר, עם פטירתו באותו הזמן<ref>רבי אליהו עקיבא רבינוביץ נפטר רק ב[[כ"ד בניסן]] [[תרע"ז]], ואם אכן הגיע רבי אהרן [[פולטבה|לפולטובה]] כבר ב[[ה'תרע"ו|תרע"ו]], הרי שעדיין לא התמנה בה כ[[רב עיר|רב העיר]] עד קיץ [[ה'תרע"ז|תרע"ז]].</ref> של רבי [[אליהו עקיבא רבינוביץ'|אליהו עקיבא רבינוביץ]], רבה של העיר ועורכו של ה[[ירחון]] התורני "[[הפלס (ירחון)|"הפלס"]] ושל ה[[שבועון]] "[[המודיע (רוסיה)|המודיע"]].